ישעיהו יט:א מדרש: איכה רבה, פרקי דרבי אליעזר, מדרש שכל טוב ושמות רבה

הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהוֹת (איוב ל, טו), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי אֲנִי מַבְהֶלֶת לַאֲחֵרִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (יחזקאל כו, כא): בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ וְאֵינֵךְ, וְאוֹמֵר (שמות טו, טו): אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, וְעַכְשָׁיו הֲפוּכָה עָלַי, אָמַר רַבִּי אַחָא לְחֶלְיוֹ שֶׁל עַמּוּד, שֶׁהָיְתָה מִתְהַפֶּכֶת בְּתוֹךְ הַפְּלַטְיָא, וְהִטִּיסָה בִּצְרוֹר וְנִסְמְכָה, כָּךְ (תהלים פח, ח): עָלַי סָמְכָה חֲמָתֶךָ. תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִבָתִי. בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם נְדִיבִים וּרְאוּיִין לָבֹא לִי גְאֻלָּה עַל יְדֵיהֶם, אַתְּ מְרַדְּפָן כָּרוּחַ. וּכְעָב עָבְרָה יְשֻׁעָתִי, בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם נְדִיבִים וּרְאוּיִים לָבֹא לִי יְשׁוּעָה עַל יְדֵיהֶם, אַתְּ מְסִיטָן וּמַעֲבִירָן כְּעָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ ה' אֶת בַּת צִיּוֹן. וּכְתִיב (דברים ח, כ): כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם, תֹּאמַר מָה אֵלּוּ בְּכֹהֵן וְנָבִיא אַף אֵלּוּ בְּכֹהֵן וְנָבִיא, וּמָה אֵלּוּ בְּשׁוֹפָר וּבִתְרוּעָה כָּךְ אֵלּוּ בְּשׁוֹפָר וּבִתְרוּעָה, וּמָה אֵלּוּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ד, ט): דִּינָיֵא וַאֲפַרְסַתְכָיֵא טַרְפְּלָיֵא אֲפָרְסָיֵא אַרְכְּוָיֵא בָבְלָיֵא שׁוּשַׁנְכָיֵא דְּהָיֵא עֵלְמָיֵא, וּשְׁאָר אֻמַּיָּא דִּי הַגְלִי אָסְנַפַּר רַבָּא וְיַקִּירָא, תֹּאמַר אַף אֵלּוּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, דִּכְתִיב (ישעיה יז, ט): בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ עָרֵי מָעֻזּוֹ כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר, מַהוּ הָאָמִיר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר כִּדְאִימְרֵי. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר כָּאָמוּר בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב: כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם. תֹּאמַר מָה אֵלּוּ בִּנְפִילַת הַחוֹמָה, דִּכְתִיב (יהושע ו, כ): וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ, אַף אֵלּוּ בִּנְפִילַת חוֹמָה, מָה אֵלּוּ בְּעָבִים, דִּכְתִיב (ירמיה ד, כט): בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים, אַף אֵלּוּ בֶּעָבִים אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ.

וּלְעֻמָּתָם הָאוֹפַנִּים וְגַלְגַּלֵּי מֶרְכָּבָה. וּכְשֶׁהוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וּכְשֶׁהוּא מַשְׁקִיף עַל הָאָרֶץ מַרְכְּבוֹתָיו עַל הָאוֹפַנִּים וּמִקּוֹל זַעֲקַת גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה, בְּרָקִים וּרְעָמִים יוֹצְאִין לָעוֹלָם. כְּשֶׁהוּא בַּשָּׁמַיִם וְרוֹכֵב עַל עָב קַל, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּרְכַּב עַל״ וְכוּ', וּכְשֶׁהוּא מְמַהֵר דּוֹאֶה עַל כַּנְפֵי רוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים יח, יא): ״וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ״.

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה. כמלך העובר ממקום למקום, זה רוח אלהים חיים אשר באויר הנכבד, המפורש בתחלת שכל טוב, וכה"א הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים (ישעיה יט א), וכשנגלה כבוד השכינה במצרים, יורדין עמו תשעים אלף רבוא מלאכים זיע ורתת לחבל את מצרים, ולא הניחם הקב"ה אלא דבר קדשו ממש פרע מהם לקיים מה שהבטיח לאברהם אבינו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו יד), וכה"א כאן והכתי כל בכור בארץ מצרים, לא על ידי מלאך ולא ע"י שליח. מה ת"ל בארץ מצרים, שאפי' בכורים ממקומות אחרים ובאו וישבו במצרים מתו, ובכורי מצרים שנמצאו במקומות אחרים מניין שמתו גם הם ת"ל למכה מצרים בבכוריהם (תהלים קלו י), ובכורי כוש ופוט ולוד מניין, ת"ל ויך כל בכור במצרים ראשית אונם באהלי חם (שם עח נא):