ישעיהו יט:יא מדרש: מדרש אגדה, שמות רבה, מדרש תנחומא וספרי דברים

ד"א ואחר באו משה ואהרן. מלמד שבאו אחרונים, שהיה יום (פרווטא) [פרוזבטיא] של פרעה, והיו כל המלכים באים ומעוטרים אצל פרעה, והיו משה ואהרן עומדין על פתח פלטין שלו, אמרו לו משרתיו שני זקנים בפתח עומדים, אמר להם פרעה יש בידם עטרות, אמרו לו לאו, אמר להם אם כן באחרונה יכנסו, אחר כך נכנסו ועמדו לפני פרעה, אמר להם מה אתם מבקשים, אמרו לו (אלהי העברים נקרה עלינו) [כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמו ויחוגו לי במדבר], אמר להם מי ה' אשר אשמע בקולו, ולא היה יודע לשלוח לי עטרות אלא בדברים באתם, לא ידעתי את ', באותה שעה הוציא דפתרא שלו, התחיל לקרות אלהי שטן, אלהי משחית, אלהי גהינם, אלהי צידון, אלהי מואב, אמר להם והלא קראתי לכל אלהות של שדים ואין שם של אלהיכם, אמרו לו שוטה דבריך דומה לכהן שהיה לו עבד שוטה, יצא ההן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות, התחיל צווח לבני אדם ואמר להם ראיתם את רבי בכאן, אמרו לו רבך כהן הוא, אמר להן הין, אמרו לו שוטה מי ראה כהן בית הקברות, כן אתה פרעה כל אלו אלוהות כולם מתים, אבל ה' אלהינו הוא אלהים חיים ומלך עולם (ירמי' י י), אמר להם בחור או זקן הוא כמה שנותיו, כמה מדינות כבש, כמה שנים יש לו משעלה למלכות, אמרו לו אלהינו כוחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם, והוא יהיה בסוף עולמים, והוא יוצרך, והוא נתן בך רוח ונשמה, וחייך בידיו, וכל אורחותיך ליה, אמר להם מה מעשיו, אמרו לו כל מעשה בראשית עשה, וגם הוא יצרך, אמר להם בידוע ששקר אתם מדברים, שאני אדון ואני בראתי עצמי, ואת נהר נילוס, שנאמר לי יאורי ואני עשיתיו (יחזקאל כט ג), באותה שעה קיבץ כל חכמים מצרים, אמר להם שמעתם שמו של אלהיהם של אלו, אמרו לו שמענו שבן חכמים הוא בן מלכי קדם אמר להם הקב"ה אמרתם בן חכמים אני, בודאי אני מאבד חכמתכם, דכתיב ואבדה חכמת חכמיו וגו' (ישעי' כט יד), וכתיב חכמי יועצי פרעה וגו' (שם יט יא), וכשאמר למשה מי ה' אשר אשמע בקולו, אמר לו הקב"ה אתה לוקה מ' י' מ' ארבעים י' עשרה, הרי אתה לוקה חמשים מכות:

ויאמר בילדכן את העבריות - למה צוה להרוג אותם על ידי המילדות? כדי שלא יתבע הקדוש ברוך הוא ממנו ויפרע מהן. וראיתן על האבנים, מקום שהולד נפנה בו. דבר אחר: האבנים אמר רבי יהודה בר סימון: שהקדוש ברוך הוא עושה אבריה של אשה קשה כאבנים בשעה שיושבת על המשבר לילד, שאלולי כן מתה. ורבי פנחס החבר אומר בשם רבי יונה, מסיע לה לרבי יהודה בר סימון: אין אבנים, אלא סדן, שהוא דבר קשה, דכתיב (ירמיה יח, ג): וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים. אמר רבי חנין: סימן גדול מסר להם. מה יוצר זה, ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע, אף אשה, ירך מכאן וירך מכאן וולד באמצע. ואית דאמרי: בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים. אם בן הוא והמתן אותו אמר להם: אם זכר הרגו אותו, ואם נקבה אל תהרגו אותה, אלא אם חיתה חיתה, ואם מתה מתה. אמרו לו: מהיכן נדע אם זכר אם נקבה? אמר רבי חנינא: סימן גדול מסר להם. אם פניו למטה, דעו שהוא זכר, שמביט באמו בארץ שממנה נברא. וכשהוא פניו למעלה, היא נקבה, שמבטת בבריתה בצלע, שנאמר (בראשית ב, כא): ויקח אחת מצלעותיו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! מי שנתן העצה הזאת טפש הוא, היה לך להרוג את הנקבות, אם אין נקבות אין זכרים, מהיכן ישאו נשים?! אשה אחת אינה יכולה ליטול שני אנשים, אבל איש אחד יכול ליטול עשר נשים או מאה, הוי, (ישעיה יט, יא): אך אוילים שרי צוען וגו', שנתנו לו זו העצה:

אָמַר רַבִּי לֵוִי: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוֹצִיא דִּפְתְּרָא שֶׁל אֱלֹהוֹת, הִתְחִיל קוֹרֵא, אֱלֹהֵי אֱדוֹם, אֱלֹהֵי מוֹאָב, אֱלֹהֵי צִידוֹן, וְכֵן כֻּלָּם. אָמַר לָהֶם: הֲרֵי קָרָאתִי כָּל כְּתָבַי וְאֵין שָׁם שְׁמוֹ שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם. אָמַר רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְכֹהֵן שֶׁהָיָה לוֹ עֶבֶד שׁוֹטֶה. יָצָא הַכֹּהֵן חוּץ לַמְּדִינָה, הָלַךְ הָעֶבֶד לְבַקֵּשׁ אֶת רַבּוֹ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. הִתְחִיל צוֹוֵחַ לִבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹמְדִין שָׁם, לֹא רְאִיתֶם בְּכָאן רַבִּי. אָמְרוּ לוֹ: רַבְּךָ לֹא כֹּהֵן הוּא? אָמַר לָהֶם: הֵן. אָמְרוּ לוֹ: שׁוֹטֶה, וּמִי רָאָה כֹּהֵן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. כָּךְ אָמְרוּ לוֹ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְפַרְעֹה: שׁוֹטֶה, אֱלֹהוֹת אֵלּוּ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, מֵתִים הֵן, אֲבָל ה' אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: בָּחוּר הוּא, זָקֵן הוּא, כַּמָּה שְׁנוֹתָיו, כַּמָּה עֲיָרוֹת לָכַד, כַּמָּה מְדִינוֹת כָּבַשׁ, כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ לוֹ מִיּוֹם שֶׁעָלָה לַמַּלְכוּת. אָמְרוּ לוֹ: אֱלֹהֵינוּ כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם, הוּא הָיָה עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, וְהוּא יִהְיֶה בְּסוֹף כָּל הָעוֹלָמִים, וְהוּא יְצָרְךָ וְנָתַן בְּךָ רוּחַ חַיִּים. אָמַר לָהֶן: וּמַה מַּעֲשָׂיו? אָמְרוּ לוֹ: נוֹטֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְקוֹלוֹ חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, קַשְׁתּוֹ אֵשׁ, חִצָּיו שַׁלְהָבוֹת, רָחְמוֹ לַפִּיד, מְגִנּוֹ עֲנָנִים, חַרְבּוֹ בָּרָק, יוֹצֵר הָרִים וּגְבָעוֹת, מְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, מוֹרִיד גְּשָׁמִים וּטְלָלִים, מַפְרִיחַ דְּשָׁאִים וּמְדַשֵּׁן פֵּרוֹת, וְעוֹנֶה חַיּוֹת, צָר אֶת הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ וּמוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין. אָמַר לָהֶם: מִתְּחִלָּה שֶׁקֶר אַתֶּם מְדַבְּרִין, שֶׁאֲנִי הוּא אֲדוֹן הָעוֹלָם, וַאֲנִי בָּרָאתִי עַצְמִי וְאֶת נִילוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר: לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי (יחזקאל כט, ג). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קִבֵּץ אֶת כָּל חַכְמֵי מִצְרַיִם, אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא שְׁמַעְתֶּם שִׁמְעוֹ שֶׁל אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ. אָמְרוּ לוֹ: שָׁמַעְנוּ שֶׁבֶּן חֲכָמִים הוּא בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְעַצְמְכֶם קְרָאתֶם חֲכָמִים וְלִי בֶּן חֲכָמִים. חַיֵּיכֶם, אֲנִי מְאַבֵּד חָכְמַתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה בֶּן חֲכָמִים אֲנִי בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם (ישעיה יט, יא). רְאֵה מַה כְּתִיב בָּהֶן: וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר (ישעיה כט, יד). הֱשִׁיבָם: אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתֶּם אוֹמְרִים: מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, מִי ה' אָמַרְתָּ, מִי אַתָּה לוֹקֶה. מִ״‎י עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא חֲמִישִׁים, אֵלּוּ חֲמִישִׁים מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם. בְּמִצְרַיִם מַהוּ אוֹמֵר? וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא. וְעַל הַיָּם מַהוּ אוֹמֵר וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה (שמות יד, לא). כַּמָּה לָקוּ בְּאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. חֲשֹׁב חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁבְּיָד הַגְּדוֹלָה, לְכָל אַחַת וְאַחַת עֶשֶׂר עֶשֶׂר, הֲרֵי חֲמִישִׁים. דָּבָר אַחֵר, מִי סָרֵס מִי? יַם סוּף עָתִיד לְהוֹדִיעֲךָ מִי ה'. חַיֶּיךָ, מִפִּיךָ תֹּאמַר ה' הַצַּדִּיק (שמות ט, כ). אַתָּה אָמַרְתָּ לֹא אֲשַׁלֵּחַ (שמות ה, ב), מָחָר בְּיָדְךָ תֶּאֱחֹז כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְתֹאמַר לְכוּ בְּשָׁלוֹם, גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְקַרְכֶם קְחוּ. וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם וְגוֹ' (שמות יב, לג). לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם.