ישעיהו יט:יב מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ומדרש תנחומא

אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש. אחר מאי אחר שברא הקדוש ברוך הוא והקדים רפואה למכה דאמר רבי שמעון בן לקיש אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל אלא אם כן מקדים ובורא להם רפואה בתחלה שנאמר (הושע ו יא) כרפאי לישראל ואחר כך ונגלה עון אפרים אבל הנכרים אינן כן אלא מכה אותן ואחר כך רופא אותן שנאמר (ישעיה יט יב) נגף ה׳ את מצרים נגוף ורפוא בתחלה נגוף ואחר כך רפוא. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו אמר רבא בתחלה במרדכי ואחר כך בעם מרדכי מאן נינהו רבנן ולבסוף להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים. הפיל פור הוא הגורל תנא כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה רבן והוא לא ידע שבז׳ באדר מת משה רבינו וכן בז׳ באדר נולד משה רבינו. ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן אמר ליה תא ואיגרי בהו אמר ליה מתירא אני שכל המתגרה בהון אלהיהם עושה עמו דין. אמר ליה ישנו מן המצות אמר ליה אית רבנן בגוייהו דמבעי עלייהו רחמי אמר ליה עם אחד הן ושמא תאמר אעשה קרחה במלכות מפוזר ומפורד מפוזרים הם בין העמים. ושמא תאמר איכא מינייהו פירי. ומפוזר כפרדה זו שאינה עושה פירות. ושמא תאמר דאיכא חדא מדינתא מינייהו תלמוד לומר בכל מדינות מלכותך. ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלי בהדן ולא שתו בהדן ולא נסבי מינן ולא מינסבי לן מינייהו. ואת דתי המלך אינם עושים דמפקי ליה לכולא שתא בשה״י פה״י. ולמלך אין שוה להניחם דאכלי ושתו:

‎וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע. כֵּיוָן שֶׁחָלַם, שָׁלַח וְקָרָא לְכָל הַחַרְטֻמִּים. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת, אַיָּם אֵפוֹא חַכָמֶיךָ (ישעיה יט, יב). כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדְעוּ, בָּא שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאָמַר, אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם, פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וְגוֹ'. וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד וְגוֹ'. אֲרוּרִים הָרְשָׁעִים, שֶׁאֲפִלּוּ הַטּוֹבָה שֶׁעוֹשִׂים, מִתְכַּוְּנִים לְרָעָה, שֶׁאָמַר שַׂר הַמַּשְׁקִים. נַעַר, שֶׁאֵינוֹ בַר דַּעַת. עִבְרִי, עֶבֶד, לְשׁוֹן גְּנַאי, שֶׁכָּךְ כְּתִיב בִּסְפָרָיו שֶׁל פַּרְעֹה, שֶׁלֹּא יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם עֶבֶד.