ישעיהו יט:יט מדרש: עין יעקב, מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי וסדר עולם רבה

לט תָּנוּ רַבָּנָן: אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה גּוֹרָל עוֹלֶה בְּיָמִין, מִכָּאן וָאֵילָךְ, פְּעָמִים עוֹלֶה בְּיָמִין, פְּעָמִים עוֹלֶה בִּשְׂמֹאל. וְהָיָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית מַלְבִּין. מִכָּאן וָאֵילָךְ, פְּעָמִים מַלְבִּין, פְּעָמִים אֵינוֹ מַלְבִּין. וְהָיָה נֵר מַעֲרָבִי דּוֹלֵק, מִכָּאן וָאֵילָךְ, פְּעָמִים דּוֹלֵק, פְּעָמִים כָּבֶה. וְהָיְתָה אֵשׁ שֶׁל מַעֲרָכָה מִתְגַּבֶּרֶת, וְלֹא הָיוּ כֹּהֲנִים צְרִיכִין לְהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, חוּץ מִשְּׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת עֵצִים. מִכָּאן וָאֵילָךְ, תָּשַׁשׁ כֹּחָהּ שֶׁל מַעֲרָכָה, פְּעָמִים מִתְגַּבֶּרֶת, פְּעָמִים אֵינָהּ מִתְגַּבֶּרֶת. וְלֹא הָיוּ כֹּהֲנִים נִמְנָעִים לְהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְנִשְׁתַּלְּחָה בְּרָכָה בָּעֹמֶר, וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּבְלֶחֶם הַפָּנִים. וְכָל כֹּהֵן שֶׁמַּגִּיעוֹ כְּזַיִת, יֵשׁ אוֹכֵל וְשָׂבֵעַ, יֵשׁ שָׂבֵעַ וּמוֹתִיר. מִכָּאן וָאֵילָךְ, נִשְׁתַּלְּחָה מְאֵרָה בָּעֹמֶר, וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּבְלֶחֶם הַפָּנִים. וְכָל כֹּהֵן שֶׁמַּגִּיעוֹ כְּפוּל מִצְרִי, הַצְּנוּעִין מוֹשְׁכִין [אֶת] יְדֵיהֶם, וְהַגַּרְגְּרָנִין נוֹטְלִין וְאוֹכְלִין. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ "בֶּן חַמְצָן" עַד יוֹם מוֹתוֹ. אָמַר (רבא) [רַבָּה] בַּר רַב שִׁילָא: מַאי קְרָא: (תהילים ע״א:ד׳) "אֱלֹהַי, פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע, מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ". רָבָא אָמַר, מֵהָכָא: (ישעיהו א׳:י״ז) "לִמְדוּ הֵיטֵב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ". אַשְּׁרוּ 'חָמוֹץ', וְאַל תְּאַשְּׁרוּ 'חוֹמֵץ'. תָּנוּ רַבָּנָן: אוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁמֵּת בָּהּ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אָמַר לָהֶם: בְּשָׁנָה זוֹ הוּא מֵת. אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לָהֶם: בְּכָל יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה מִזְדַּמֵּן לִי זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ לְבָנִים וְעָטוּף לְבָנִים, נִכְנַס עִמִּי וְיוֹצֵא עִמִּי, (שנה זו) [וְהַיּוֹם] נִזְדַּמֵּן לִי זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים וְעָטוּף שְׁחוֹרִים, נִכְנַס עִמִּי וְלֹא יָצָא עִמִּי. אַחַר הָרֶגֶל חָלָה שִׁבְעַת יָמִים וָמֵת, וְנִמְנְעוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מִלְּבָרֵךְ בַּשֵּׁם. (זאת הברייתא הביאוה בגמ' מס' מנחות פ' י"ג (דף קט). והיא יותר ארוכה, מזכרת ענין חדש שלא נזכר פה, וראוי לחברה כאן להיות כל הענין במקום אחד וז"ל:) מִכְּלַל, דְּבֵית חוֹנְיוֹ לָאו בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה הוּא, דְּתַנְיָא: אוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁמֵּת בָּהּ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. (כו' עד מלברך בשם) בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ, אָמַר לָהֶם: חוֹנְיוֹ בְּנִי יְשַׁמֵּשׁ תַּחְתַּי. נִתְקַנֵּא בּוֹ שִׁמְעִי אָחִיו, שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה. אָמַר לוֹ: בּוֹא וַאֲלַמְּדֶךָ סֵדֶר עֲבוֹדָה. הִלְבִּישׁוֹ בְּאוּנְקְלִי, וַחֲגָרוֹ בְּצִלְצוּל, וְהֶעֱמִידוֹ אֵצֶל מִזְבֵּחַ. אָמַר לָהֶם לְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים: רְאוּ מַה נָּדַר וְקִיֵּם זֶה לַאֲהוּבָתוֹ: "אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֲשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה אַלְבִּישׁ בְּאוּנְקְלִי שֶׁלִּיכִי, וְאֶחְגֹּר בְּצִלְצוּל שֶׁלִּיכִי". בִּקְּשׁוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לְהָרְגוֹ (רץ מפניהם) [וְרָצוּ אַחֲרָיו], וְהָלַךְ לְאַלֶכְּסַנְדְרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, וּבָנָה [שָׁם] מִזְבֵּחַ, וְהֶעֱלָה עָלָיו לְשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים, אָמְרוּ: מַה זֶּה, שֶׁלֹּא יָרַד לָהּ, כָּךְ! הַיּוֹרֵד לָהּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה, אֶלָּא לֹא קִבֵּל עָלָיו חוֹנְיוֹ, שֶׁהָיָה שִׁמְעִי אָחִיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַנֵּא בּוֹ חוֹנְיוֹ בְּשִׁמְעִי אָחִיו, אָמַר: בּוֹא וַאֲלַמְּדֶךָ סֵדֶר עֲבוֹדָה. הִלְבִּישׁוֹ בְּאוּנְקְלִי וַחֲגָרוֹ בְצִלְצוּל, וְהֶעֱמִידוֹ אֵצֶל מִזְבֵּחַ. אָמַר לָהֶם לְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים: רְאוּ מַה נָּדַר זֶה וְקִיֵּם לַאֲהוּבָתוֹ: "אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֲשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה, אֶלְבֹּשׁ בְּאוּנְקְלִי שֶׁלִּיכִי, וְאֶחֱגֹּר בְּצִלְצוּל שֶׁלִּיכִי". בִּקְּשׁוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לְהָרְגוֹ, סָח לָהֶם כָּל הַמְּאֹרָע. בִּקְּשׁוּ לַהֲרֹג אֶת חוֹנְיוֹ. רָץ מִפְּנֵיהֶם, וְרָצוּ אַחֲרָיו. רָץ לְבֵית הַמֶּלֶךְ, וְרָצוּ אַחֲרָיו. כָּל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ, אוֹמֵר: זֶה הוּא. הָלַךְ לְאַלֶכְּסַנְדְרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, וּבָנָה מִזְבֵּחַ, וְהֶעֱלָה עָלָיו לְשׁוּם שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו י״ט:י״ט) "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה' בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם". וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: וּמַה זֶּה שֶׁבָּרַח מִמֶּנָּה, כָּךְ! הַמְבַקֵּשׁ לֵירֵד לָהּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

צאנכם: גם צאנכם. משלי: בקרכם: גם בקרכם. משל שרים: קחו כאשר דברתם ולכו. עמדה שלכם (י' כ"ה) ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות: וברכתם גם אתי. אף לנשים ולטפלים: ד"א וברכתם גם אתי מיכאן אתה אומר שהיה פרעה יודע שמחוסר תפלה ואין המקום מוחל לו לאדם עד שיפייס את חברו מה שכר נטל על כך ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים (ישעיה י"ט י"ט). הפה שאמר (ה' ב') מי ה' אשר אשמע בקולו הוא הפה שאמר (ט' כ"ז) ה' הצדק מה שכר נטל על כך לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו (דברים כ"ג ה'): הפה שאמר (ט"ו ט') ארדוף אשיג אחלק שלל הוא הפה שאמר (י"ד כ"ה) אנוסה מפני ישראל מה שכר נטל על כך נטית ימינך תבלעמו ארץ (ט"ו י"ב) זכו ליקבר שלא יאכלו אותן חייה ועופות.

ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב וגו' (מלכים ב יח יג), שמנה שנים [שהה] בין גלות ראשונה, לשניה, ושמנה שנים שהה בין גלות שניה, לשלישית, ועוד שהה שמנה שנים, ועלה על יהודה, לקיים מה שנאמר, כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד וגו' (ישעיה ח כג), אמר רבי יהושע בן קרחה טעות גדול טעה סנחריב, אחרי הדברים והאמת האלה וגו' (דברי הימים ב לב א), באותה שעה שלח תרתן לאשדוד, בשנת בא תרתן אשדודה וגו' (ישעיה כ א), שטף עמונים ומואבים שהיו מסייעין אותו כשצר על שמרון ג' שנים, לקיים מה שנאמר, ועתה דבר ה' לאמר בשלש שנים כשני שכיר וגו' (שם טז יד), באותה שעה וישלח מלך אשור את רבשקה וגו', ויצא אליו אליקים בן חלקיהו אשר על הבית וגו' (שם לו), ויבאו עבדי המלך חזקיהו אל ישעיהו, ויאמר אליהם ישעיהו וגו', הנני נותן בו רוח ושמע שמועה וגו' (שם לז), מה שמועה שמע, וישמע אל תרהקה מלך כוש וגו' (מלכים ב יט ט), שטף שבנא הסוכן וסיעתו, והלך לכוש ונטל חמדת כל הארצות, ובא לו לירושלם, לקיים מה שנאמר, יגיע מצרים וסחר כוש וגו' (ישעיה מה יד), יגיע מצרים, זה חיל פרעה מלך מצרים, וסחר כוש, זה תרהקה מלך כוש, וסבאים אנשי מדה (שם), אלו חיילות שלהן, עליך יעברו (שם), זו ירושלם, ולך יהיו (שם), כבר מושלמין לך, אחריך ילכו (שם), זה חזקיהו, בזקים יעברו (שם), זו בכירה ומנקיא, ואליך ישתחוו אליך יתפללו (שם), הן נותנים שבחו של הקב"ה בתוכך ואומרים אך בך אל וגו' (שם), באותה שעה וישלח מלך אשור את תרתן ואת רבשקה וגו', ויקראו אל המלך וגו' (מלכים ב יח), וישלח ישעיהו בן אמוץ וגו', זה הדבר וגו', את מי חרפת וגדפת וגו', ביד מלאכיך וגו', אני קרתי וגו', ויהי בלילה ההוא וגו' (שם יט), וכולן מלכים קשורי כתרים בראשיהן, לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו שלשה ימים, רבי יוסי אומר יום שלישי לחליו של חזקיהו היתה מפלתו של סנחריב, ועמדה לו חמה, כשם שעמדה לו לאחז, שנאמר הנני משיב את צל המעלות וגו' (ישעיה לח ח), בו ביום נסע סנחריב עשר מסעות, בא על עית וגו', עברו מעברה וגו', נדדה מדמנה וגו' (שם י), צהלי קולך וגו', עוד היום בנב לעמד (שם), שתמצא אומר בו ביום נסע עשר מסעות, באחת עשרה ביובל בשנה הרביעית בשבוע עלה סנחריב, וכן הוא אומר, וזה לך האות אכול השנה ספיח וגו' (שם לז ל), שעלה בפרס הפסח, ולא יכלו לזרוע, ואכלו ספיחים, ובשנה השנית שחיס (שם), שגדעו הלגיונות האילנות, ובשנה (הרביעית) [השלישית] זרעו וקצרו וגו' (שם), מלמד שלא נשתייר בשבוע אלא שנה אחת, לאחר מפלתו של סנחריב עמד חזקיה ופטר את האוכלוסין שבאו עמו בקולרין, וקבלו עליהם [עול] מלכות שמים, לקיים מה שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים [בארץ מצרים] מדברות שפת כנען וגו' (שם יט יח), הלכו ובנו מזבח, והיו מקריבין עליו עולות לשם שמים, שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח לה' וגו' (שם יט יט), והיו מתפללין ומשתחוין אל ירושלם, שנאמר ואליך ישתחוו אליך יתפללו (שם מה יד), קודם ביאתו של סנחריב סתם חזקיה את מימי גיחון, שנאמר ויועץ עם וגו', (הוא חזקיה) [והוא יחזקיהו] סתם את מוצא וגו' (דברי הימים ב לב), בן עשרים וחמש שנה חזקיהו במלכו וגו' (מלכים ב יח ב):