ישעיהו כא:ה מדרש: שיר השירים רבה ובראשית רבה

דָּבָר אַחֵר, עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, זֶה לַיְלָה שֶׁל בָּבֶל. בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, זֶה דָּנִיֵּאל. בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו, אָקוּמָה נָא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, בַּכְּרַכִּים וּבַמְּדִינוֹת, אֲבַקְּשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, זֶה דָּנִיֵּאל. בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו, מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים, אֵלּוּ הַכַּשְׂדִים, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, זֶה דָּנִיֵּאל, לְהֵיכָן הָלַךְ, מַאן דְּאָמַר לְתַעֲנִית, וּמַאן דְּאָמַר לִסְעוּדָה. מַאן דְּאָמַר לְתַעֲנִית, שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (דניאל ט, יז): וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ. וּמַאן דְּאָמַר לִסְּעוּדָה, לִקְרוֹא כְּתָבָיו שֶׁל בֵּלְשַׁאצַר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ה, כה): מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין. רַבִּי חִיָּא רַבָּה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, רַבִּי חִיָּא אָמַר מְנֵא ממתוס ננקפי אאלרן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אָמַר יטת יטת אדך פוגחמט. וְרַבָּנָן אָמְרִין אנם אנם לקת ניסרפו. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כְּמַשְׁמָעוֹ מְנֵא מְנֵא תְּקַל וּפַרְסִין, מְנֵא מְנָה אֱלָהָךְ מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ, תְּקֵל תְּקִילְתָּא בְמֹאזַנְיָא וגו', פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת וגו'. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֵצֶל דָּנִיֵּאל וְאָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ דָּנִיֵּאל כָּל הַנְּבוּאוֹת הָרָעוֹת וְהַקָּשׁוֹת שֶׁנִּתְנַבֵּא יִרְמְיָה בָּאוּ עָלֵינוּ, וּנְבוּאָה אַחַת טוֹבָה שֶׁנִּתְנַבֵּא עָלֵינוּ (ירמיה כט, י): כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה, עֲדַיִן לֹא בָאָה. אָמַר לָהֶם הָבִיאוּ לִי סֵפֶר יְשַׁעְיָה, הִתְחִיל קוֹרֵא וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְפָסוּק זֶה (ישעיה כא, א): מַשָֹּׂא מִדְבַּר יָם כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב, אִם יָם לָמָּה מִדְבָּר, וְאִם מִדְבָּר לָמָּה יָם, אֶלָּא אֵלּוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁהֵן מְשׁוּלוֹת כְּחַיּוֹת, כְּדִכְתִיב (דניאל ז, ג): וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (דניאל ז, ג): שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא, מַכּוֹתֵיהֶן שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ, אִם זְכִיתֶם מִן יַמָּא, וְאִם לָאו מִן חוּרְשָׁא, מָה הֲדָא חֵיוְתָא סָלְקָא מִן יַמָּא וְלָא מָכְיָה נָפְקָא מִן חוּרְשָׁא מָכְיָה, כָּךְ אִם זְכִיתֶם אֵין אֻמּוֹת מוֹשְׁלוֹת בָּכֶם. וְדִכְוָותֵהּ (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר, עַיִּ"ן תְּלוּיָה, אִם זְכִיתֶם מִן הַיְאוֹר, וְאִם לָאו מִן הַיָּעַר, מָה הֲדָא. חֵיוְתָא סָלְקָא מִן נַהֲרָא וְלָא מָכְיָה נָפְקָא מִן חוּרְשָׁא מָכְיָה, כָּךְ (ישעיה כא, א): כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלוֹף, אָמַר רַבִּי לֵוִי אֵין לְךָ עִלְעוּל קָשֶׁה יוֹתֵר מִן הָעִלְעוּל הַזֶּה שֶׁהוּא בָּא מִן הַצָּפוֹן וְעוֹלֶה וּמַכְסִיף אֶת הַבְּרִיּוֹת שֶׁנְּתוּנוֹת בַּדָּרוֹם, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁעָלָה מִן הַצָּפוֹן וְהֶחֱרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנָּתוּן בַּדָּרוֹם. (ישעיה כא, א) מִמִּדְבָּר בָּא, מֵהֵיכָן בָּא, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר דֶּרֶךְ שִׁמְמוֹת מִדְבָּר בָּא. (ישעיה כא, א ב): מִמִּדְבָּר בָּא מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי, בְּעֶשֶׂר לְשׁוֹנוֹת נִקְרֵאת הַנְּבוּאָה: חָזוֹן, נְבוּאָה, הֲטָפָה, דִּבּוּר, אֲמִירָה, צִוּוּי, מַשָֹּׂא, מָשָׁל, מְלִיצָה, חִידָה. אֵי זֶה קָשֶׁה מִכֻּלָּן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חָזוֹן קָשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כא, ב): חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דִּבּוּר קָשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מב, ל): דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת. רַבָּנָן אָמְרֵי מַשָֹּׂא קָשֶׁה, כְּמַשְׁמָעוֹ (תהלים לח, ה): כְּמַשָֹּׂא כָבֵד. (ישעיה כא, ב): הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי, כְּבָר נִתְעַלֵּם צָרָתָהּ שֶׁל עֵילָם, צוּרִי מָדַי, כְּבָר נוֹצְרָה צָרָתָהּ שֶׁל מָדַי. כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי, כָּל אַנְחָתָהּ שֶׁל בָּבֶל. (ישעיה כא, ג): עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל עַל יְדֵי שֶׁהֵרִיחוּ מִקְצַת צָרָתָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת קָצְרָה רוּחָן שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ, בַּתְּחִלָּה (במדבר כא, ד): לִסְבֹּב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ. יִרְמְיָה אָמַר (איכה ה, ט): בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ. דָּנִיֵּאל אָמַר (דניאל ז, טו): אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי אֲנָה דָנִיֵּאל. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה כא, ג): עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה. אָנוּ שֶׁאָנוּ מֻבְלָעִין בְּתוֹךְ מְעֵיהֶן כַּמָּה יָמִים וְכַמָּה שָׁנִים וְכַמָּה קִצִּים וְכַמָּה עִבּוּרִין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה נַעֲוֵיתִי מִשְׁמֹעַ נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת, נַעֲוֵיתִי מִשְׁמֹעַ קוֹל חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין שֶׁל רָשָׁע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ה, כג): וְעַל מָרֵא שְׁמַיָא הִתְרוֹמַמְתָּ וּלְמָאנַיָּא דִי בַיתֵהּ וגו', (ישעיה כא, ג): נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת, מֵרְאוֹת שַׁלְוָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ה, א): בֵּלְשַׁאצַר מַלְכָּא עֲבַד לְחֶם רַב, מַהוּ רַב רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר רַב מִשֶּׁל אֱלוֹהוֹ, אָמַר לָהֶם עֹמֶר שֶׁלָּכֶם בְּכַמָּה קָרֵב, אָמְרוּ בִּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה, אָמַר לָהֶם וְשֶׁלִּי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה נָפָה, (ישעיה כא, ד): תָּעָה לְבָבִי, זֶה בֵּית דִּין שֶׁטָּעָה בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ יוֹם אֶחָד. (ישעיה כא, ד): פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר פְּיָילֵי נֶהֱנֵיתָה אַתָּה. דָּבָר אַחֵר, פַּלָּצוּת, פֶּה שֶׁהוּא מֵפִיץ דִּבְרֵי לֵצוּת. דָּבָר אַחֵר, פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי, עַל יְדֵי שֶׁנָּפְקוּ לְדַבֵּר לֵצוּת. (ישעיה כא, ד): אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי שָׂם לִי לַחֲרָדָה, הַנֶּשֶׁף שֶׁהָיְתָה נַפְשִׁי חֲשׁוּקָה בוֹ לַגְּאֻלָּה, שָׂם לִי לַחֲרָדָה. (ישעיה כא, ה): עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן, סַדַּרְתְּ פָּתוֹרָא. צָפֹה הַצָּפִית, אֲקֵימְתָּ מְנַרְתָּא, אַדְלֵקְתְּ בּוֹצִינָא. קוּמוּ הַשָֹּׂרִים, זֶה כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ. מִשְׁחוּ מָגֵן, קַבְּלוּ מַלְכוּתָא. הֲוָה אָמַר כּוֹרֶשׁ לְדָרְיָוֶשׁ מְלֹךְ, אַתְּ קֳדָמַיי, אָמַר דָּרְיָוֶשׁ לְכוֹרֶשׁ לֹא כֵן פֵּרַשׁ דָּנִיֵּאל (דניאל ה, כח): פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס, לְמָדַי תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ לְפָרָס, הֱוֵי אַתְּ דְּמָלִיךְ קֳדָמוֹי, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ רָשָׁע שָׁלַח וְאָמַר לַחֲיָלוֹתָיו כָּל אֻמָּה וּמַלְכוּת שֶׁמָּרְדָה בִי נָבוֹא עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, אֵצֶל הַכֹּל שָׁלַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא אֶצְלִי שָׁלַחְתָּ, חַיֶּיךָ לֵית פֻּרְעָנוּת דְּהַהוּא גַבְרָא מִן אֲתַר אָחֳרָן אֶלָּא מִגַּבַּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עה, ז): כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וגו' כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים, יַשְׁפִּיל לְבֵלְשַׁאצַּר וְיָרִים לְכוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ. כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ שׁוֹעֲרִין שֶׁל בֵּלְשַׁאצַּר הָיוּ, וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ אֲמַר לוֹן כָּל מַאן דְּמִתְחֲמֵי הָכָא לֵילְיָא הָדֵין אֲפִלּוּ דְּהוּא אָמַר לְכוֹן דַּאֲנָא הוּא מַלְכָּא אֲרִימוּן לֵיהּ רֵאשֵׁיהּ, וְאֵין דַּרְכָּן שֶׁל מְלָכִים לִהְיוֹת מַנִּיחִים בֵּית הָרְעִי שֶׁלָּהֶם לִפְנִים מִטְּרַקְלִינֵיהוֹן אֶלָּא חוּץ לִטְּרַקְלִינֵיהוֹן. נִתּוֹתְרוּ מֵעָיו כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה וּנְפַק מִנְפַּק וְלָא אַרְגְּשׁוּן בֵּיהּ, מְכִי עָיֵיל אַרְגְּשׁוּן בֵּיהּ, אָמְרוּ לֵיהּ מָאן אַתְּ, אֲמַר לוֹן אֲנָא הוּא מַלְכָּא, אָמְרִין לֵיהּ וְלָאו כֵּן פַּקֵּיד מַלְכָּא דְּכָל מַאן דְּמִתְחֲמָן הָכָא לֵילְיָא דֵין אֲפִלּוּ אֲמַר לְכוֹן דַּאֲנָא הוּא מַלְכָּא אֲרִימוּן רֵישֵׁיהּ, מֶה עָשׂוּ נָטְלוּ פִּרְחָהּ שֶׁל מְנוֹרָה וּפָצְעוּ אֶת מֹחוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ה, ל): בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא כַשְׂדָאָה. בְּאֵיזוֹ שָׁעָה נֶהֱרַג, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בִּשְׁעַת מַחֲלִיַּית שִׁינְתָא, וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר כְּבֵין דְּבוּ לְכֶלֶב, וְלָא פְּלִיגִין, דְּמַאן דַּאֲמַר בִּשְׁעַת מַחֲלִיַּית שִׁינְתָא, עֲבַד מְפַרְפֵּר כָּל הַהוּא יוֹמָא מַה שֶּׁהָיָה מִתְבַּקֵּשׁ לוֹ מִן הַמַּלְכוּת, וּמַאן דַּאֲמַר כְּבֵין דְּבוּ לְכֶלֶב, דַּהֲוָה מְדַמְדֵּם כָּל הַהוּא לֵילְיָא שֶׁהָיָה מִתְבַּקֵּשׁ לוֹ מִן הַמַּלְכוּת. אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי כְּבֵין כּוֹס לְכוֹס נִכְנְסָה מַלְכוּת בְּמַלְכוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עה, ט): כִּי כוֹס בְּיַד ה' וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה וגו', הוּא שֶׁהַנָּבִיא מְקַנְתֵּר וְאוֹמֵר (ישעיה מז, א): רְדִי וּשְׁבִי עַל עָפָר, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, מַה לְּהַלָּן (איכה ב, י): יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן, בְּרַם הָכָא רְדִי וּשְׁבִי עַל עָפָר. אָמַר רַבִּי חוּנְיָא כָּךְ אָמְרָה יְרוּשָׁלַיִם לְבַת בָּבֶל, פגי פילאי קקום כאמי מחי, אַתְּ סְבוּרָה בְּעַצְמֵךְ שֶׁאַתְּ בְּתוּלָה, זְקֵנָה אַתְּ (ישעיה מז, א): שְׁבִי לָאָרֶץ אֵין כִּסֵּא, בָּטְלָה זְכוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ כִּסֵּא. וְאֵי זֶה זְכוּת הָיָה לוֹ, (ישעיה לט, א): בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן, אָמְרוּ מְרֹאדַךְ עוֹבֵד לַחַמָּה הָיָה, וְהָיָה לָמוּד לֶאֱכֹל בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְיָשֵׁן לוֹ עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת, וְכֵיוָן שֶׁחָזַר גַּלְגַּל חַמָּה בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה יָשַׁן לוֹ, וְעָמַד וּמְצָאוֹ שַׁחֲרִית, בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג כָּל חֲיָלוֹתָיו, אָמַר לָהֶם הִנַּחְתֶּם אוֹתִי יָשֵׁן כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, אָמְרִין לֵיהּ יוֹמָא הוּא דְחָזַר. אָמַר לָהֶם וְאֵי זֶה אֱלוֹהַּ הֶחֱזִירוֹ, אָמְרוּ לוֹ אֱלוֹהוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ הֶחֱזִירוֹ. אָמַר לָהֶם וְכִי יֵשׁ אֱלוֹהַּ גָּדוֹל מֵאֱלֹהַי, אָמְרוּ לוֹ אֱלוֹהוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ גָּדוֹל הוּא מֵאֱלֹהֶיךָ, מִיָּד שָׁלַח סְפָרִים וּמִנְחָה לְחִזְקִיָּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לט, א): בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן, וּמַה כָּתַב בָּהֶן, שָׁלוֹם לְחִזְקִיָּהוּ, שָׁלוֹם לֶאֱלָהָא רַבָּה, שָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם, וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ הַכְּתָבִים נִתְיַשֵּׁב עַל דַּעְתּוֹ אָמַר לֹא עָשִׂיתִי כַּהֹגֶן, הִקְדַמְתִּי שְׁלוֹמוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ לֶאֱלוֹהוֹ, מִיָּד עָמַד מִכִּסְּאוֹ וּפָסַע שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת וְהֶחֱזִיר הַכְּתָבִים וְכָתַב כְּתָבִים אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְכָתַב בָּהֶן שָׁלוֹם לֶאֱלָהָא רַבָּה שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, וְשָׁלוֹם לְחִזְקִיָּהוּ, וְשָׁלוֹם לִירוּשָׁלָיִם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה עָמַדְתָּ מִכִּסְאֲךָ וּפָסַעְתָּ שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת לִכְבוֹדִי חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ שְׁלשָׁה מְלָכִים קוֹזְמוֹקְרוֹטִין שׁוֹלְטִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: נְבוּכַדְנֶצַּר, וֶאֱוִיל מְרוֹדַךְ, וּבֵלְאשַׁצַּר, וְכֵיוָן שֶׁעָמְדוּ וְחֵרְפוּ קִעֲקַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּיצָתָן מִן הָעוֹלָם וְהֶעֱמִיד אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, כְּתִיב (ישעיה לט, ב): וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת בֵּית נְכֹתֹה, מַהוּ בֵּית נְכֹתֹה, אָמַר רַבִּי אִימֵי נְכִיתָה שֶׁנָּכַת מִסַּנְחֵרִיב וּבִזָּה שֶׁבָּזַז מִסַּנְחֵרִיב. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זַיִּן בּוֹלֵעַ זַיִן הֶרְאָה לָהֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בָּתֵּי הַשֵּׁן נִמְשָׁכִין כַּשַּׁעֲוָה הֶרְאָה לָהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר דְּבַשׁ בָּרִיא כָּאֶבֶן הֶרְאָה לָהֶם. רַבִּי לֵוִי אָמַר בָּזֶה אָנוּ עוֹשִׂין מִלְחָמָה וְנוֹצְחִין, כְּתִיב (ישעיה מז, ב): קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל עַמָּא טוֹחֲנִין חִטִּים וְאַתְּ אֲמַרְתְּ קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח, אֶלָּא כָּךְ אָמְרָה יְרוּשָׁלַיִם לְבַת בָּבֶל אִלּוּלֵי מִמָּרוֹם עָשׂוּ מִלְחָמָה עִמִּי, אַתְּ הָיִית יְכוֹלָה לִי, אִלּוּלֵי שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי, אַתְּ הָיִית יְכוֹלָה לִי, הֱוֵי קִמְחָא טְחִינָא טְחַנְתְּ וְאַרְיָא קְטִילָא קְטִילְתְּ וְדָרָא יָקִידָא יְקַדְתְּ. דָּבָר אַחֵר, קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח, לְשֶׁעָבַר הָיוּ אֲחֵרִים טוֹחֲנִין לָךְ עַכְשָׁו קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח. (ישעיה לט, ב): גַּלִּי צַמָּתֵךְ, פִּרְשִׂי צְנִיעוּתֵךְ, זֶה הַמֶּלֶךְ שֶׁנָּתוּן לִפְנִים מִשִּׁבְעָה קַנְקַלִּין. (ישעיה לט, ב): חֶשְׂפִּי שֹׁבֶל, קְלוּפִי סוֹבַלְתָּא דְנַהֲרָא. (ישעיה לט, ב): עִבְרִי נְהָרוֹת, לְשֶׁעָבַר הָיִית עוֹבֵר בִּקְרוֹנִין שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב, וְעַכְשָׁו גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת. (ישעיה לט, ג): תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, מַה לְּהַלָּן (איכה א, ח): כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ, אַף כָּאן גַּלִּי עֶרְוָתֵךְ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד אֲנִי לְהָבִיא פֻּרְעָנוּת לְבַת בָּבֶל וַאֲפִלּוּ דְּדָנִיֵּאל בָּעֵי עֲלָהּ רַחֲמִין, דִּכְתִיב (דניאל ד, כד): וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק וגו', אֵין אֲנִי שׁוֹמֵעַ לוֹ, לָמָּה (ישעיה מז, ד): גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ.

ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים - מה עדשה זו, עשויה כגלגל, כך העולם עשוי כגלגל. מה עדשה זו, אין לה פה, כך אָבֵל אסור לו לדבר. מה עדשה זו, יש בה אֵבֶל ויש בה שמחה, כך אבל שמת אבינו אברהם. שמחה, שנטל יעקב את הבכורה. ויאכל וישת, הכניס עמו כת של פריצים. אמרין: ניכול דידיה וניחוך עליו, ורוח הקודש אומרת (ישעיה כא): ערוך השולחן סדר פתורא, צפה הצפית סדר מנרתא. אמר רבי אבא בר כהנא: אית אתרא דקרין למנרתא צפיתא. קומו השרים, זה מיכאל וגבריאל. משחו מגן, כתבו, שהבכורה ליעקב! תני, בר קפרא: ולפי שהיו כמשחקים, הסכים הקדוש ברוך הוא ושחק עמהם, וקיים הבכורה ליעקב. מנין? דכתיב (שמות ד): כה אמר ה' בני בכורי ישראל. ויקם וילך רבי לוי אמר: מעולמו יצא. ויבז עשו את הבכורה ומה בזה עמה? אמר רבי לוי: תחיית המתים בזה עמה, הה"ד (משלי יח): בבוא רשע, בא גם בוז. בבוא רשע, זה עשו, שנאמר (מלאכי א): וקראו להם גבול רשעה. בא גם בוז, שבא בזיונו עמו. ועם קלון חרפה, שנתלוה לו קלונו של רעב, ואין חרפה אלא רעב, היך מה דאת אמר: (יחזקאל לו): אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים(עי' יואל ב' יט) ויהי רעב בארץ וגו'.