ישעיהו כב:ה מדרש: עין יעקב, אוצר מדרשים, מדרש אגדה ואיכה רבה

עז תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה, נִתְקַבְּצוּ כִּתּוֹת כִּתּוֹת שֶׁל פִּרְחֵי כְּהֻנָּה, וּמַפְתְּחוֹת (העזרה) [הַהֵיכָל] בִּידֵיהֶם, וְעָלוּ לְגַגּוֹ שֶׁל הֵיכָל וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ לִהְיוֹת גִּזְבָּרִים נֶאֱמָנִים לְפָנֶיךָ, הֲרֵי מַפְתְּחוֹת מְסוּרִין לְךָ, וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מַעְלָה, יָצְתָה כְּמִין פִּסַּת יָד וּלְקַחְתָּם, וְהֵם קָפְצוּ וְנָפְלוּ לְתוֹךְ הָאוּר, וַעֲלֵיהֶם קוֹנֵן יְשַׁעְיָה [הַנָּבִיא]: (ישעיהו כ״ב:א׳-ב׳) "מַשָּׁא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת, תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה" וְגוֹ'.*)) וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַרְקֵר עֲלֵיהֶם כְּתַרְנְגוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו כ״ב:ה׳) "כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת בְּגֵי חִזָיוֹן מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר".

אח״כ נכנס מ״ם ועמדה לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי עתידין באי העולם לומר מלכותך וממשלתך בכל, שנאמר מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך וגו׳ (תהילים קמ״ה:י״ג), ותחלת שמך בי נקרא מלך, השיב הקב״ה ואמר לה, לאו. אמרה לו, למה? אמר לה מפני שבך עתיד לבא יום מהומה, שנאמר כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לה׳ וגו׳ (ישעיה כ״ב, ה') מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

וקרקר כל בני שת. שיהרוס כל הגוים שהם בני שת, ואין קרקר אל לשון הריסה, שנאמר מקרקר קיר ושוע אל ההר (ישעיה כב ה'):