ישעיהו כב:טו מדרש: שמות רבה, עין יעקב וויקרא רבה

וישימו עליו, עליהם לא נאמר, אלא עליו. תנא דבי רבי אלעזר בר רבי שמעון: מלמד שהביאו מלבן ותלו בצוארו של פרעה, שאם היה אחד מישראל, שאומר להם: איסטניס אני, אומרים לו: כלום איסטניס אתה מפרעה?! שרי מסים, דבר שמשים עליו לבנים. למען ענותו בסבלותם, למען ענות פרעה בסבלותם של ישראל. ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר: שמסכנות את בעליהן. וחד אמר: שממסכנות את בוניהם, שכל העוסק בבנין מתמסכן. ורבנן אמרי: בתי אוצרות. כמה דתימא (ישעיה כב, טו): לך בוא אל הסוכן הזה. את פיתום ואת רעמסס רב ושמואל חד אמר: פיתום שמה. ולמה נקרא שמה רעמסס? שראשון ראשון, מתרוסס. וחד אמר: רעמסס שמה. ולמה נקרא שמה פיתום? שראשון ראשון, פי תהום בולעו:

מ מַאי "קֶשֶׁר רְשָׁעִים"? שֶׁבְנָא הֲוָה דָּרִישׁ בִּתְלֵיסַר רִבְוָתָא, חִזְקִיָּה הֲוָה דָּרִישׁ בְּחַד־סַר רִבְוָתָא. כִּי אָתָא סַנְחֵרִיב וְצָר עֲלָהּ דִּירוּשְׁלֶם, כָּתַב שֶׁבְנָא פִּתְקָאשָׁדָא בְּגִירָא: שֶׁבְנָא וְסִיעָתוֹ הִשְׁלִימוּ, חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ לֹא הִשְׁלִימוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״א:ב׳) "כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר". הֲוָה קָא מִסְתַּפִי חִזְקִיָּה, אָמַר: דִּילְמָא חַס־וְשָׁלוֹם נַטְיֵיהּ דַּעְתֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּתַר רוּבָּא? כֵּיוָן דְּרוּבָּא מִמְסְרֵי, אִינְהוּ נַמִּי מִמְסְרֵי. בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: (ישעיהו ח׳:י״ב) "לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר". (כלו) [כְּלוֹמַר]: קֶשֶׁר רְשָׁעִים הוּא, וְקֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. הָלַךְ לַחְצֹב לוֹ קֶבֶר בְּקִבְרֵי בֵּית דָּוִד, בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: (שם כב) "מַה לְּךָ פֹה? וּמִי לְךָ פֹה? כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר וְגוֹ', הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר". אָמַר רַב: טִלְטוּלָא דְּגַבְרָא, קָשֶׁה מִדְּאִיתְּתָא. (שם) "וְעֹטְךָ עָטֹה", אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד, שֶׁפָּרְחָה בּוֹ צָרַעַת, כְּתִיב הָכָא: "וְעֹטְךָ עָטֹה", וּכְתִיב הָתָם: (ויקרא י״ג:מ״ה) "וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה". (ישעיהו כ״ב:י״ז-י״ח) "צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה, כַּדוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם" [וְגוֹ']. תָּנָא: הוּא בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת גְּדֻלָּה לְעַצְמוֹ וְקָלוֹן לְבֵית אֲדוֹנָיו, לְפִיכָךְ נֶהְפַּךְ כְּבוֹדוֹ לְקָלוֹן. כִּי הֲוָה נָפִיק אִיהוּ, אָתָא גַּבְרִיאֵל, אַחְדֵיהּ לְדָשָׁא בְּאַפֵּי מַשִׁרְיָתֵיהּאָמְרוּ לֵיהּ: מַשִׁרְיָתָךְ הֵיכָא? (אָמַר לְהוּ: מָרְדוּ וַאֲהַדְרוּ בִּי.) [אָמַר: הַדְרוּ בִּי]. אָמְרוּ לֵיהּ: אִם כֵּן, אַחוּכִי קָא מְחַיַכַתְּ בָּן! נְקָבוּהוּ בַּעֲקֵבָיו וּתְלָאוּהוּ בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתוֹ עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁבְנָא בַּעַל הֲנָאָה הָיָה, כְּתִיב הָכָא: (ישעיהו כ״ב:ט״ו) "לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן". וּכְתִיב הָתָם: (מלכים א א׳:ד׳) "וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת".

גּוּפָא אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ וגו', זֶה שֶׁבְנָא, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיה כב, טו): לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן וגו', אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲמַרְכָּל הָיָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, (ישעיה כב, כא): וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי דַּהֲוָה אָמַר אֲמַרְכָּל הָיָה (ישעיה כב, כא): וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ אֲמַרְכָּל, שֶׁהָיָה מַר לַכֹּל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מִן הֲדָא סִכְנִין הֲוָה, וְעָלָה וְנִתְמַנָּה קוֹמִיס אִיסְפִּיסְרִיאָן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הוּא שֶׁהַנָּבִיא מְקַנְתְּרוֹ וְאוֹמֵר (ישעיה כב, טז): מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְךָ פֹּה קָבֶר, אָמַר לוֹ גָּלוֹיֵי בַּר גָּלוֹיֵי אֵיזֶה כֹּתֶל בָּנִיתָ כָּאן, אֵיזֶה עַמּוּד הֶעֱמַדְתָּ כָּאן, אֲפִלּוּ אֵיזֶה מַסְמֵר קָבַעְתָּ כָּאן. מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר צָרִיךְ אָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַסְמֵר אוֹ יָתֵד קָבוּעַ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה וְיִקָּבֵר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. כִּי חָצַבְתָּ לְךָ פֹּה קָבֶר, עֲשָׂאוֹ כְּמִין שׁוֹבָךְ וְנָתַן קִבְרוֹ עָלָיו. (ישעיה כב, טז): חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ, רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם מַר עוּקְבָן אָמַר, מִמָּרוֹם נֶחְצַב עָלָיו שֶׁלֹּא תִהְיֶה לוֹ קְבוּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (ישעיה כב, טז): חֹקְקִי בַּסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ. (ישעיה כב, יז): הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר, טִלְטוּל אַחַר טִלְטוּל, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּהָדֵין תַּרְנְגוֹלָא דַּהֲוָה גָּלֵה וְאָזַל מִן אֲתַר לַאֲתַר, (ישעיה כב, יז): וְעֹטְךָ עָטֹה, שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא יג, מה): וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה. (ישעיה כב, יח): צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה, גָּלוּת בָּתַר גָּלוּת. (ישעיה כב, יח): כַּדּוּר, מָה הַכַּדּוּר הַזֶּה שֶׁמִּתְלַקֵּט בַּיָּדַיִם וְאֵין מַגִּיעַ לָאָרֶץ כָּךְ הוּא, (ישעיה כב, יח): אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם, זוֹ (עזרא ח, יז): כָסִפְיָא. (ישעיה כב, יח): שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דַּהֲוָה אָמַר כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, שֶׁהָיָה נֶהֱנֶה מִן הַקָּרְבָּנוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי דְּהוּא אָמַר אֲמַרְכָּל הָיָה, שֶׁהָיָה נֶהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁוֹת. (ישעיה כב, יח): קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁהָיָה מְבַזֶּה אֶת הַקָּרְבָּנוֹת, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שֶׁאָמַר אֲמַרְכָּל הָיָה, שֶׁהָיָה מְבַזֶּה אֶת שְׁנֵי אֲדוֹנָיו, וְאֵיזֶה זֶה יְשַׁעְיָהוּ וְחִזְקִיָּהוּ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר מֶה עָשׂוּ שֶׁבְנָא וְיוֹאָח, נָטְלוּ אִגֶּרֶת וּכְתָבוּהָ וּתְחָבוּהָ בְּחֵץ וְהוֹשִׁיטוּהָ בְּעַד הַחַלּוֹן וּנְתָנוּהָ לְסַנְחֵרִיב, מַה כָּתְבוּ בָהּ אָנוּ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְבַקְּשִׁים לְהַשְּׁלִים לָךְ, יְשַׁעְיָה וְחִזְקִיָּה אֵין מְבַקְּשִׁים לְהַשְּׁלִים לָךְ. וְהוּא שֶׁצָּפָה דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר (תהלים יא, ב): כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, זֶה שֶׁבְנָא וְיוֹאָח, (תהלים יא, ב): כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר, עַל מָתְחֵי גִירָא. (תהלים יא, ב): לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב, לִשְׁנֵי יִשְׁרֵי לֵב, וְאֵיזֶה זֶה יְשַׁעְיָה וְחִזְקִיָּה.