ישעיהו כב:כב מדרש: אוצר מדרשים, שמות רבה, מדרש תנחומא וויקרא רבה

ועשה נבוכדנצר ז׳ שנים אחר גלות זו ועלה פעם שניה לדופנה של אנטוכיא והגלה ארבעת אלפים ושש מאות משבט יהודה, ומבנימין נ׳ אלף, ומשאר השבטים שבעת אלפים והחרש והמסגר (מ״ב כ״ד י״ד). החרש – כשהיה אחד מהם מדבר נעשו הכל כחרשין, המסגר – כשהיו יושבים ולומדים מהם, כיון שהיה אחד מהם סוגר אין אחר פותח שנאמר וסגר ואין פותח (ישעיה כ״ב). וגלות זו העלה לבבל וזו גלות יכניה, והיא שניה לנבוכדנצר – והיא גלות ששית.

וישימו עליו, עליהם לא נאמר, אלא עליו. תנא דבי רבי אלעזר בר רבי שמעון: מלמד שהביאו מלבן ותלו בצוארו של פרעה, שאם היה אחד מישראל, שאומר להם: איסטניס אני, אומרים לו: כלום איסטניס אתה מפרעה?! שרי מסים, דבר שמשים עליו לבנים. למען ענותו בסבלותם, למען ענות פרעה בסבלותם של ישראל. ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר: שמסכנות את בעליהן. וחד אמר: שממסכנות את בוניהם, שכל העוסק בבנין מתמסכן. ורבנן אמרי: בתי אוצרות. כמה דתימא (ישעיה כב, טו): לך בוא אל הסוכן הזה. את פיתום ואת רעמסס רב ושמואל חד אמר: פיתום שמה. ולמה נקרא שמה רעמסס? שראשון ראשון, מתרוסס. וחד אמר: רעמסס שמה. ולמה נקרא שמה פיתום? שראשון ראשון, פי תהום בולעו:

וּמִתּוֹכָן, הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר. חָרָשׁ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאֶחָד מֵהֶן מְדַבֵּר, נַעֲשׂוּ הַכֹּל כְּחֵרְשִׁין. מַסְגֵּר, כֵּיוָן שֶׁאֶחָד מֵהֶן סוֹגֵר דִּבְרֵי טֻמְאָה וְטָהֲרָה אוֹ אִסּוּר וְהֶתּר, אֵין בְּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לִפְתֹּחַ לְטַהֵר וּלְהַתִּיר, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ (ישעיה כב, כב).