ישעיהו כד:ו מדרש: מדרש תנחומא וספרא

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, הַחֵרֶם הִיא הַשְּׁבוּעָה, וְהַשְּׁבוּעָה הִיא הַחֵרֶם. צֵא וּלְמַד מִיהוֹשֻׁעַ שֶׁהֶחֱרִים אֶת יְרִיחוֹ, וְנִשְׂרַף עָכָן עַל שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ בַּחֵרֶם וְלָקַח אֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב שֶׁהָיָה בְּאוֹתָן תְּרָפִים שֶׁל יְרִיחוֹ וְשֵׁם טֻמְאָה חָקוּק עָלָיו, וְהָלַךְ וְהִטְמִינָם בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ. וְעַל שֶׁמָּעַל בַּחֵרֶם, נָפַל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וְקָרַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת בְּגָדָיו וְנָפַל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי הָאָרוֹן. וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ וְגוֹ', חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם (יהושע ז, י-יא). לָמָּה כְּתִיב כָּאן גַּם חָמֵשׁ פְּעָמִים. לַלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הָעוֹבֵר עַל הַחֵרֶם, כְּעוֹבֵר עַל חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה. וְכָל עֲבֵרוֹת נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְחֵרֶם נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וּמִכָּל הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אָלֹה וְכַחֵשׁ וְגוֹ', עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וְגוֹ' (הושע ד, ב-ג). וְאוֹמֵר: עַל כֵּן אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ וַיֶּאְשְׁמוּ ישְׁבֵי בָהּ עַל כֵּן וְגוֹ' (ישעיה כד, ו). וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, בְּעָכָן נֶאֱמַר, הֲלוֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם וְעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ (יהושע כב, כ).

[ח] וכן הוא אומר "על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער" (ישעיהו כד, ו).