ישעיהו כד:ט מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, איכה רבה וקוהלת רבה

שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסור שרטט וכתב להו (הושע ט א) אל תשמח ישראל אל גיל כעמים ולישלח להו מהכא (ישעיה כד ט) בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו אי מההוא הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא אבל דפומא שרי קמ״ל. א״ל רב הונא בר נתן לרב אשי מ״ד (יהושע טו כב) קינה ודימונה ועדעדה א״ל מתוותא דא״י קחשיב א״ל אטו אנא לא ידענא דמתוותא דארץ ישראל קחשיב אלא רב גביהה מארגיזא אמר בה טעמא כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין א״ל אלא מעתה (שם) צקלג ומדמנה וסנסנה הכי נמי א״ל אי הוה רב גביהה מבי ארגיזא הכא הוה אמר בה טעמא רב אחא מבי חוזאי אמר בה הכי כל מי שיש לו צעקת לגימה על חבירו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין:

ד שָׁלְחוּ לֵיהּ לְמַר עוּקְבָא: זִמְרָא, מְנָא לָן דְּאָסִיר? שִׂרְטֵט וְכָתַב לְהוּ: (הושע ט׳:א׳) "אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל כָּעַמִּים". וְלִישְׁלַח לְהוּ מֵהָכָא: (ישעיהו כ״ד:ט׳) "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן, יֵמַר שֵׂכָר לְשֹׁתָיו", אִי מֵהַהוּא, הֲוָה אֲמִינָא: הַנֵי מִילֵי זִמְרָא דְּמָנָא, אֲבָל דְּפוּמָא, שָׁרִי, קָא מַשְׁמַע לָן! אָמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בַּר נָתָן לְרַב אַשִׁי: מַאי דִּכְתִיב: (יהושע ט״ו:כ״ב) "וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה"? אָמַר לֵיהּ: מַתְוָתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָחָשִׁיב. אָמַר לֵיהּ: אַטוּ אֲנָא לָא יָדַעְנָא דְּמַתְוָתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָחָשִׁיב? אֶלָּא רַב גְּבִיהָה מֵאַרְגִּיזָא אָמַר בָּהּ טַעְמָא: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה עַל חֲבֵרוֹ וְדוֹמֵם, שׁוֹכֵן עֲדֵי־עַד, עוֹשֶׂה לוֹ דִּין. אָמַר לֵיהּ: אֶלָּא מֵעַתָּה: (שם) "וְצִקְלַג וּמַדְמַנָּה וְסַנְסַנָּה", הָכִי נַמִּי? אָמַר לֵיהּ: אִי הֲוָה רַב גְּבִיהָה מִבֵּי אַרְגִּיזָא הָכָא, הֲוָה אָמַר בָּהּ טַעְמָא. רַב אַחָא מִבֵּי חוֹזָאָה אָמַר בָּהּ הָכִי: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעֲקַת לְגִימָה עַל חֲבֵרוֹ וְדוֹמֵם, שׁוֹכֵן בַּסְּנֶה, עוֹשֶׂה לוֹ דִּין. אָמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב הוּנָא: 'כְּלִילָא', מְנָא לָן דְּאָסִיר? אָמַר לֵיהּ: מִדְּרַבָּנָן, דִּתְנָן: בְּפוּלְמוּס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים, וְעַל הָאִירוֹס. אַדְהָכִי קָם רַב הוּנָא לְאִפְנוּיֵי, אָמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: קְרָא כְּתִיב: (יחזקאל כ״א:ל״א) "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה, זֹאת לֹא זֹאת, הַשָּׁפָלָה הַגְּבֵּהַּ, וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל". וְכִי מָה עִנְיַן 'מִצְנֶפֶת' אֵצֶל 'עֲטָרָה'? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: בִּזְמַן שֶׁהַמִּצְנֶפֶת בְּרֹאשׁ כֹּהֵן גָּדוֹל, עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל אָדָם, נִסְתַּלְּקָה מִצְנֶפֶת מֵרֹאשׁ כֹּהֵן גָּדוֹל, נִסְתַּלְּקָה עֲטָרָה מֵרֹאשׁ כָּל אָדָם. אַדְהָכִי אָתָא רַב הוּנָא, אַשְׁכְּחִינְהוּ דַּהֲווּ יָתְבֵי, אָמַר לְהוּ : הָאֱלֹהִים, מִדְּרַבָּנָן! אֶלָּא חִסְדָּא שִׁמְךָ וְחִיסְדָּאִין מִילָךְ. רַבִינָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְמַר בַּר רַב אַשִׁי דַּהֲוָה גָּדִיל כְּלִילָא לִבְרַתֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לָהּ מַר: "הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה"? אָמַר לֵיהּ: דּוּמְיָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל, בְּגַבְרֵי, [אֲבָל בְּנָשֵׁי, לָא]. מַאי: "זֹאת לֹא זֹאת"? דָּרַשׁ רַב עַוִירָא, זִימְנִין אָמַר לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַמִי, וְזִימְנִין אָמַר לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַסִי: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: "הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה". אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֹאת לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִקְדִּימוּ לְפָנֶיךָ בְּסִינַי 'נַעֲשֶׂה' לְ'נִשְׁמַע'? אָמַר לָהֶן: לֹא זֹאת לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהִשְׁפִּילוּ אֶת הַגָּבֹהַּ, וְהִגְבִּיהוּ אֶת הַשָּׁפָל, וְהֶעֱמִידוּ צֶלֶם בַּהֵיכָל?

שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, אָמַר רַב חִסְדָּא בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָיְתָה אֵימַת סַנְהֶדְרִין עַל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ אוֹמְרִין דְּבַר נְבָלָה בַּשִּׁיר, אֲבָל מִשֶּׁבָּטְלוּ הַסַּנְהֶדְרִין הָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי נְבָלָה בַּשִּׁיר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָיְתָה צָרָה בָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל הָיוּ פּוֹסְקִים כְּנֶגְדָּהּ שִׂמְחָה, מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְּרִין בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד, ט): בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן. מִשֶּׁפָּסְקוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחוֹלֵנוּ.