יֵ֣צֶר סָמ֔וּךְ תִּצֹּ֖ר שָׁל֣וֹם ׀ שָׁל֑וֹם כִּ֥י בְךָ֖ בָּטֽוּחַ׃
עין יעקב
ג אָמַר רַב אַשִׁי: חֲזִינָא לְהוּ לְסִפְרֵי (דווקנים) [דַּוְקָנֵי] דְּבֵי רַב, דְּחַטְרֵי לֵיהּ לְגַגֵּיהּ דְּחֵי"ת, וְתָלוּ לֵיהּ לְכַרְעֵיהּ דְּהֵ"א. חַטְרֵי (ליה) [לְהוּ] לְגַגֵּיהּ דְּחֵי"ת, כְּלוֹמַר: חַי [הוּא] בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְתָלוּ לֵיהּ לְכַרְעֵיהּ דְּהֵ"א, (אמאי?) כִּדְבָעִי מִינֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה מֵרַב אַמִי: מַאי דִּכְתִיב: (ישעיהו כ״ו:ג׳-ד׳) "בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד, כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים". אָמַר לוֹ: כָּל הַתּוֹלֶה בִּטְחוֹנוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (הוי) [הֲרֵי] לוֹ מַחֲסֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אָ"לֵ: אֲנָא הָכִי קָא קַשְׁיָא לִי: מַאי שְׁנָא דִּכְתִיב: 'בְּיָהּ' וְלָא כְּתִיב: 'יָהּ'? כִּדְדָרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלָעִאי: אֵלּוּ שְׁנֵי עוֹלָמִים שֶׁבָּרָא הַקָּבָּ"ה, אֶחָד בְּהֵ"א, וְאֶחָד בְּיוֹ"ד, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵ"א, וְעוֹלָם הַבָּא בְּיוֹ"ד, אוֹ אִם הָעוֹהַ"זֶּ בְּיוֹ"ד וְהָעוֹהַ"בָּ בְּהֵ"א. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (בראשית ב׳:ד׳) "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם", אַל תִּקְרִי 'בְּהִבָּרְאָם', אֶלָּא 'בְּהֵ"א בְּרָאָם', [הֱוֵי אוֹמֵר: הָעוֹהַ"זֶּ בְּהֵ"א, וְהָעוֹהַ"בָּ בְּיוֹ"ד]. וּמִפְּנֵי מַה נִּבְרָא הָעוֹהַ"זֶּ בְּהֵ"א? מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְאַכְסַדְּרָה, שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לָצֵאת יוֹצֵא. מַאי טַעְמָא תַּלְיָא כַּרְעֵיהּ? (דה"א?) דְּאִי הָדַר בִּתְשׁוּבָה מְעַיְלֵי לֵיהּ. וְלִעַיְלוּהוּ בְּהַךְ? לָא מִסְתַּיְעָא מִלְּתָא, כִּדְרַ"שִׁ בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רַ"שִׁ בֶּן לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: (משלי ג׳:ל״ד) "אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן". בָּא לִטַּמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ. בָּא לִטַּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ. מַאי טַעְמָא אִית לֵיהּ תָּגָא? אָמַר הַקָּבָּ"ה: אִם חוֹזֵר בּוֹ, אֲנִי קוֹשֵׁר לוֹ *)כֶּתֶר. מִפְּנֵי מַה נִּבְרָא הָעוֹלָם הַבָּא בְּיוֹ"ד? מִפְּנֵי שֶׁצַּדִּיקִים שֶׁבּוֹ מוּעָטִין. מִפְּנֵי מַה כָּפוּף רֹאשׁוֹ? מִפְּנֵי שֶׁצַּדִּיקִים שֶׁבּוֹ כְּפוּפִים רָאשֵׁיהֶם, מִפְּנֵי מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁאֵינָן דּוֹמִים זֶה לָזֶה.
תנא דבי אליהו רבה
מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר וכל מעשיו הטובים שהיה עושה היה עושה בסתר והיה לו עשרה בנים מאשה אחת ששה זכרים וארבע נקבות ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר כדי שלא יבא אחד מהן לידי עבירה ולידי דבר מכוער. ואמרו לא יצתה אותה שנה ולא שנית ולא שלישית עד שבא עזרא והעלה הקדוש ברוך הוא על ידו את ישראל מבבל ואותו הכהן עמהם ולא נכנס הכהן ההוא לעולמו עד שראה כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמשים שנה ואחר כך נכנס אותו הכהן לבית עולמו עליו הכתוב אומר (תהילים ל״ז:ד׳) בטח בה' ועשה טוב וגו'. והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך וגו'. וכך אמר הקב"ה לישראל בני וכי יש יכולת בהבלי מכחישי התורה ליתן לעובדיהם אכילה ושתיה ומזונות אפילו בעוה"ז ואצ"ל בעוה"ב אבל אתם בני ישראל לקחתי אתכם אצלי משום שהכל שלי והכל מעשי ידי ולא עוד אלא שאני יושב על כסא הכבוד שלי שליש היום אני קורא ושונה ושליש היום אני דן את הדין ושליש היום אני עושה צדקה וזן ומפרנס ומכלכל לכל באי עולם ואת כל מעשי ידי שבראתי בעולמי שנאמר (ישעיהו כ״ו:ג׳-ד׳) בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים ששני עולמים שלי לפיכך אני אומר הבוטח בשמך באמת לא יבוש לעולם שנאמר (תהילים כ״ב:ה׳-ו׳) בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא בושו ואומר (ישעיה כה) אלקי בך בטחתי אל אבושה וגו' גם כל קויך לא יבושו וגו'. וכן הבטחת על ידי עבדיך הנביאים שנאמר (ירמיהו י״ז:ז׳-ח׳) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו והיה כעץ שתול על מים וגו' והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי. אשריהם הצדיקים שכך בטחונן שהן בוטחין על אביהם שבשמים שברא את העולם בחכמה בבינה בדעת ובהשכל לכך נאמר והיה כעץ שתול וגו'. משלו משל למה"ד למלך שהביא עבדו דורון לפניו איפה של חטים אם טחנה ולא בררה הרי זה דבר מגונה אם בררה ולא טחנה הרי זה דבר מגונה בררה וטחנה ולא הוציא ממנה סולת הרי זה מדה בינונית אבל אם בררה וטחנה והוציא ממנה סולת הרי זו מדה שלמה. כך ת"ח דומים בעוה"ז בד"ת קרא אדם ולא שנה הרי זה דבר גנאי שנה ולא קרא הרי זה דבר גנאי קרא ושנה ולא שימש ת"ח זו מדה בינונית אבל אם קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושמש ת"ח זו מדה שלמה לכך נאמר (ישעיהו י״ח:ז׳) בעת ההיא יובל שי לה' צבאות וגו' כדי לעשות רצון אביהם שבשמים כמו במנחה לפני המלך וכן הוא אומר (יחזקאל מ״ז:י״ב) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה ומהו העץ אשר יעלה בנחל זה אלו ת"ח שיש בהם תורה מקרא ומשנה הלכות ואגדות ומעשים טובים ושימוש ת"ח והכל משכימין ויוצאין לפני הגבורה ועובדין לפני בני ישראל ולת"ח מכאן ומכאן והכל יהא מתוקן ומונח לפניהם. משלו משל למה"ד למלך ב"ו שהיו עבדיו ובני ביתו מסובין לפניו על השלחן וצבר ציבורין לפניהם שאין להם סוף כך ת"ח בעוה"ז בד"ת כיון שקראו את המקרא ושנו את המשנה וד"ת מתוק עליהם הקב"ה מרחם עליהם ונותן בהם חכמה ובינה ודעה והשכל לעשות מעשים טובים ות"ת והכל יהא מתוקן לפניהם לכך נאמר ועל הנחל יעלה על שפתו וגו' לא יבול עלהו וגו' מה זית זה אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים אף ת"ח גם בניהם הם תלמידי חכמים ואינם פוסקים מד"ת לא ביום ולא בלילה לא בימות החמה ולא בימות הגשמים שנאמר (תהילים קכ״ח:א׳) אשרי כל ירא ה' וגו'. יכול אתה לומר אף העבדים אף הגרים שהן יראי שמים אף הן בכלל אשרי. שאם לא כן היה לו להכתוב שיאמר אשרי החכמים ותלמידיהם ומלמדיהם אלא מן המקרא שלאחריו לא תוכל לומר כך מדכתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך מעיד אני עלי שמים וארץ שכל ת"ח שאוכל משלו ונהנה מיגיע כפו ואינו נהנה משל צבור כלום הרי הוא בכלל אשרי וכל שלחן שאין ת"ח נהנה ממנו אינו מבורך שנאמר (איוב כ׳:כ״א) אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו ואין שריד אלא ת"ח שנאמר (יואל ג׳:ה׳) ובשרידים אשר ה' קורא: אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך אשתך תהא כגפן שהוא עושה פירות ולא כגפן שאינו עושה פירות ואימתי תהא אשתך כגפן שהוא עושה פירות כל זמן שאשתך תהא בירכתי ביתך מה כתיב בתריה בניך כשתילי זיתים מה זית זה יש בו זית לאכילה וזית ליבש וזית לשמן ושמנו דולק בכל הנרות כך כל זמן שאשתך בירכתי ביתך היא אינה דומה אלא לגפן שאינה זזה ממקומה לעולם ובניה דומין לזית מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי תלמוד מהם בעלי משא ומתן מהן חכמים ומהן נבונים יודעי בינה כל דבר בעתו לכך נאמר אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים וגו'. שניה לה אשה שמהלכת בשוק ומדברת עם כל אדם היא גורמת רעה לעצמה ושיהיו בניה רעים ומתחייבת בעצמה ובבניה מכאן אמרו אשה רעה גורמת רעה לעצמה ולבניה שיהיו בניה בעלי מומים כיצד אם היא מתגברת פעם בחוץ פעם ברחובות היא גורמת רעה לעצמה ולבניה שיהיו כל בניה רעים בעלי מומין ואם לא קוצה לה חלה בטהרה או פשעה לה מן הנדה האמורה בתורה גם היא גורמת רעה לעצמה ולבניה שיהיו כל בניה בעלי מומין ואינה מוצאה קורת רוח לעולם ובשביל מעשיהן המקולקלין הויין להם בנים חגרין אלמין וסומין אחד מהן שוטה ואחד מהן רשע. תדע לך שכן הוא שכל זמן שתלמידי חכמים בבית המדרש ודברי תורה מתוק עליהן מתוך כך הקב"ה מרחם עליהם ונותן בהם חכמה ובינה ודעה והשכל לעשות מעשים טובים ות"ת צא ולמד מתינוק הזה כשדנין אותו אין דנין אותו לא מתחלה כשנולד ולא משעה שגומלין אותו מן החלב עד שמכניסין אותו בבית רבו כיון שבא אדם בבית רבו למקרא ולמשנה ואח"כ הניח הכל ופירש והולך לו אז דנין אותו שנאמר (ירמיהו ט׳:י״א) מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וגו'. אבל אם עוסק במקרא ומשנה ואינו פורש הכל אוהבין אותו ומרחמין עליו שנאמר (קהלת ט׳:ט׳) ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל חיי הבלך וגו' כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש ומנין לתורה שהיא משולה לאשה שנאמר (משלי י׳:א׳״ח:כ״ב) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' וכיון שלומד את התורה הרי זה מביא טובה לעולם ויכול הוא לבקש רחמים ולהתפלל לפני הקב"ה ויפקפק את הרקיע ויביא מטר לעולם לכך נאמר ויפק רצון מה' ואומר כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' ואשת נעורים כי תמאס אמר אלקיך וגו' ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה' (ישעיהו נ״ד:ח׳) ובזמן שישראל עוסקין בתורה ועושין צדקה ומשפט הקב"ה שמח בהן ומגיד להן ששמחתן יהא עד סוף כל הדורות שנאמר (תהילים קל״ב:י״ג-י״ד) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו זאת מנוחתי עדי עד וגו'. וכך אמר להם הקב"ה לישראל בני וכי מה שמחה יש לו לאדם אלא בד"ת בלבד הא כל המשמח בכסף וזהב באבנים טובות ומרגליות מה שמחתו בהן לאחר מיתה הלא לאחר שמחתך מות א"כ מה יתרון לכל שמחתו אבל אתם בני בואו ושמחו עם התורה שמחה שלמה כדרך שאני משמח בכם לעד ולעולמי עולמים שנאמר (ישעיהו ס״ה:י״ח) כי אם שישו וגילו עד עד וגו'. מהו לחדשיו יבכר למחדשי תורה שמחדשין את התורה בכל יום תמיד לבן שהוא בכור לאביו ולאמו שמחדש ד"ת שהכל שמחין בו כיצד אם יש לאדם בן בכור בבית רבו אם יש בו תורה שמחה מתחדש לו לאביו בכל יום עליו הכתוב אומר (משלי י) בן חכם ישמח אב אבל אם פשע הבן בחכמה ומוציא חכמתו לדברים של בטלה ולדברים אחרים ואביו אינו מיסרו עליו הכתוב אומר (משלי י״ג:כ״ד) חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר:
בראשית רבה
(בראשית ד) וישע ה' אל הבל ואל מנחתו - נתפייס ממנו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה, לא נתפייס ממנו. ויחר לקין מאד ויפלו פניו, נעשו כאור. ויאמר ה' לקין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תטיב שאת, כמה דאת אמר: (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. ואם לא תטיב שאת, קללה.דכתיב (שם כב): והשיאו אותם עון אשמה. דבר אחר: אם תטיב, אני מוחל לך על עונותיך. ואם לאו, חטאו של אותו האיש גדוש ומגודש. ר' ברכיה בשם ר' שמעון בר אמי אמר: (תהלים לב): לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו, ולא פשעו גבוה ממנו. שנאמר (בראשית ד): לפתח חטאת רובץ, חטאת רובצת אין כתיב כאן, אלא חטאת רובץ. בתחלה הוא תש כנקבה, אחר הוא מתגבר כזכר. אמר רבי עקיבא: בתחלה דומה לחוט של עכביש, ולבסוף נעשה כקלע הזו של ספינה. הדא הוא דכתיב (ישעיה ה): הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה. אמר רבי יצחק: בתחלה הוא נעשה אורח, ואח"כ הוא נעשה בעל הבית. הדא הוא דכתיב (שמואל ב יב): ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו - הרי אורח; ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא עליו, הרי בעל הבית. אמר רבי תנחום בר מריון: אית כלבין ברומי, דידעין למשתדלא. אזיל ויתיב קמי פלטירא, ועביד גרמיה מתנמנם, ומרי פלטירא מתנמנם, והוא שמוט עיגולא אארעא, עד דהוויא מצמית לון, הוא משתכר עיגולא ומהלך ביה. אמר רבי אבא: היצר הזה דומה ללסטים שפוף, שהיה יושב בפרשת דרכים. כל מאן דעבר הוה, אמר: הב מה דעלך. עבר פקח אחד וראה שאין בו תוחלת לגזול לו כלום, התחיל מכתתו. כך כמה דורות אבד יצר הרע, דור אנוש, ודור הפלגה, ודור המבול, כיון שעמד אברהם אבינו וראה שאין בו תוחלת, התחיל מכתתו, הדא הוא דכתיב (תהלים פט): וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף. אמר רבי אמי: אין יצה"ר מהלך לצדדים אלא באמצע פלטיא, ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו, מתקן בשערו, מתלא בעקיבו, הוא אומר: הדין דידי! מאי טעמיה? (משלי כו): ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו. אמר ר' אבין: כל מי שמפנק את יצרו בנערותו, סופו להיות מנון עליו בזקנותו. מאי טעמא? (שם כט): מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון. רבי חנינא בר פפא אמר: אם בא יצרך להשחיקך, דחהו בדברי תורה . אם עשית כן, מעלה אני עליך כאילו בראת את השלום, שנאמר (ישעיה כו): יצר סמוך תצור שלום. ואם עשית כן, מעלה אני עליך כאילו בראת את השלום, שלום אין כתיב כאן, אלא שלום שלום. ואם תאמר שאינו ברשותך? ת"ל: כי בך בטוח, וכבר הכתבתי לך בתורה: ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. רבי סימון אמר: אם בא יצרך להשחיקך, שמחהו בדברי תורה, שנאמר: יצר סמוך תצור שלום. ואם עשית כן, מעלה אני עליך כאילו בראת את שני העולמות. תצור שלום אין כתיב כאן, אלא שלום שלום. :