אֶת־מִי֙ יוֹרֶ֣ה דֵעָ֔ה וְאֶת־מִ֖י יָבִ֣ין שְׁמוּעָ֑ה גְּמוּלֵי֙ מֵֽחָלָ֔ב עַתִּיקֵ֖י מִשָּׁדָֽיִם׃
אוצר מדרשים
אלף, אמר הקב״ה איבדתיו לקחתיו פקדתיו לממטרון עבדי שהוא אחד מיוחד מכל בני מרומים כלם, איבדתיו בדורו הראשון וכיון שהסתכלתי בבני דור המבול שהם מקלקלים ובאים סילקתי שכינתי מביניהם ועליתי בקול שופר ובתרועה למרום שנאמר עלה אלקים בתרועה ה׳ בקול שופר (תהילים מ״ז:ו׳). ולקחתיו לחנוך בן ירד מביניהם והעליתיו בקול שופר ובתרועה למרום להיות לי לעד, עד ד׳ חיות שבמרכבה לעולם הבא. פקדתיו על כל גנזים ואוצרות שיש לי בכל רקיע ורקיע ומפתחי כל אחד ואחד מסרתי בידו על השרים, ועשיתיו משרת לכסא כבוד היכלי ערבות לפתוח לו דלתותיהם וכסא הכבוד, לסלסל ולסדר חיות הקדש לקשור בראשם כתרים, ואופני הדר לכתור להם עוז וכבוד, כרובי הוד להלבישם הדר, וזיקי זוהר להזכירם זיו זוהר, שרפי להבה להתעטפם גאוה, חשמלי אורה להתאזרם נהורא. בכל שחר ושחר להכין לי מושב בשבתי על כסאי בכבוד ויקר לראות כבודי במרום, עוזי ברזי עליונים וברזי תחתונים. רוממתי עליכם רום קומתו בתוך כל רמי הקומות שבעת אלפים פרסאות, הגדלתי כסאו מהוד כסאי והרביתי כבודו מהוד כבודי, הפכתי בשרו ללפידי אש וכל עצמות גופו לגחלי אור, שמתי מראיו כמראה בזק, ואור עפעפיו כאור לא נעדר, הבהקתי פניו כאור זיו השמש, וזהר עיניו כזיו כסא כבוד, שמתי לבושו כבוד הוד והדר, וכסות מעילו פאר וגאוה ועוז, כליל כתר מלכות של חמש מאות על חמש מאות פרסה, ונתתי עליו מהודי ומהדרי ומזיו כבודי שעל כסא הכבוד, קראתיו בשמי הוי"ה הקטן שר הפנים ויודע רזים, וכל רז ורז גליתי לו באהב, וכל סוד וסוד הודעתיו, כאשר קבעתי כסאו בפתח היכלי מבחוץ לישב ולעשות דין, וכל פמליא שלי שבמרום וכל שר ושר העמדתי לנגדו ליטול רשות לעשות לו רצונו. שבעים שמות נטלתי משמותי וקראתיו בהם להרבות לו כבוד, שבעים שרים נתתי בידו לפקוד להם בכל לשון פקודי דברי, להשפיל בדברי גאים עדי ארץ, ולהגביה בשיח שפתי שפלים עד למרום, להכות מלכים ממלכותם, להקים רוזנים על ממשלתם, שנאמר והוא מהשנא עידניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקם מלכין וגו'. ליתן חכמה לכל מלכי עולם ובינה ומדע למביני מדע שנאמר יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה, לגלות להם רזי דברי, ולהורות להם גזירת משפטי שנאמר כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי וגו׳, כי אם אעשה לא נאמר אלא כי אם עשה, מלמד שכל דבר ודבר וכל שיח ושיח שהוא יוצא מפי הקב״ה עומד מטטרון ועושהו מעצמו ומקיים גזירתו של הקב״ה, והצליח אשר שלחתיו, ומצליח לא נאמר אלא והצליח, מלמד שכל גזירה וגזירה שיוצא מפי הקב״ה על אדם כיון שעשה תשובה אין משלחין אותו לפורענות לו אלא משלחין אותו לאדם אחר, שנאמר צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו, ולא עוד אלא שבכל יום ויום יושב מטטרון ג' שעות בשמי מרום וכונס כל אותן הנשמות של עוברין שמתו במעי אמן ושל יונקי שדים שמתו על שדי אמן ושל תינוקות של בית רבן שמתו על חומשי תורה ומביא אותם תחת כסא הכבוד ומושיבן כתות כתות חבורות חבורות ואגודות אגודות סביבות פניו ומלמדן תורה וחכמה ואגדה ושמועה, ומסיים להם ספר תורה שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים (ישעיהו כ״ח:ט׳), צ״ב שמות יש לו למטטרון ואלו הם (רשום בזה: ולא רצינו להדפיסם, וע״ע מטטרון), ושם האחרון שלו סגנזגאל שר החכמה, ולמה נקרא שמו סגנזגאל מפני שכל גנזי החכמה כולן מסורין בידו וכולן נפתחו למשה מסיני עד שלמדו לו בארבעים ימים כשהיה עומד בהר, התורה בשבעים פנים של שבעים לשון, נביאים וכתובים הלכות שמועות אגדות ותוספות וכלם בשבעים פנים של שבעים לשון. נביאים בשבעים פנים של שבעים לשון, כתובים בע׳ פנים של ע׳ לשון, הלכות ושמועות בע׳ פנים של ע׳ לשון, אגדות ותוספות בע׳ פנים של ע׳ לשון. וכיון שעלו לו סוף מ׳ יום נשתכחו לו כולם בשעה אחת, עד שקרא לו הקב״ה ליפיפיה שר של התורה ונתן לו למשה במתנה שנאמר ויתנם ה׳ אלי, ואח״כ נתקיימה בידו. ומנין שנתקיימה לו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, תורה אלו תורה נביאים וכתובים, חקים אלו הלכות ושמועות, ומשפטים אלו אגדות ותוספות, וכולם נאמרו לו למשה בסיני. אלו תשעים ושנים שמות מעין שם המפורש והניחם על שמו של מטטרון, שמות שלו שקוראין בהם מלך מלכי המלכים הקב"ה ומלאכי השרת בשמי מרום. ועשרים ושנים חותמות שטבע אצבעו שבו נחתמו כל סדרי רקיע ערבות, ובו מתחתמים פתקי של שרי מלכיות שבמרום במלכות ובממשלה ברבות ובגדולה, ובו מתחתמים פתקי של מלאך המות ופתקי של כל אומה ומלכות.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
א״ל רב אהא גלילאה לרב נחמן בר יצחק מכי חרב בית המקדש אין שחוק לפני הקב״ה דכתיב (ישעיה מב יד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק וגו׳. אלא מאי עביד בהו ברביעיות יושב ומלמד תורה לתינוקות של בית רבן שנאמר (שם כח ט) את מי יורה דעה את מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים ובליליא מאי עביד אבע״א כעין יממא ואבע״א רוכב על כרוב קל שלו ושט בי״ה אלפים עולמות שנאמר (תהלים שח ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן ואבע״א יושב ושומע שירה מפי חיות הקדש שנאמר (שם מ״ב ט) יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי. אמר רב יהודה אמר שמואל מאי דכתיב (חבקוק א יד) ותעשה אדם כדגי הים וגו׳ למה נמשלו בני אדם לדגי הים לומר לך מה דגים שבים כיון שעולים ליבשה מיד מתים אף בני אדם כיון שפורשים מן התורה ומן המצות מיד מתים. ד״א מה דגים שבים כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים כך בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים אבע״א בעוה״ב ואבע״א בעוה״ז. אבע״א בעוה״ז וכדרבי חנינא דא״ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר (משלי כב ה) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם. ואבע״א לעוה״ב כדריש לקיש דאמר ריש לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב״ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדירה רשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאים בה רשעים נדונין (דף ד) בה דכתיב (מלאכי ג יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה׳ צבאות אשר לא יעזוב להם שרש וענף שורש בעוה״ז ולא ענף לעוה״ב וצדיקים מתרפאים בה שנאמר (שם) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר (שם) ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק. ד״א מה דגים שבים הגדול מחברו בולעו אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות הגדול מחבירו בולעו. והיינו דתנן רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו:
שמות רבה
ותאמר אחותו אל בת פרעה וגו' - למה אמרה מרים מן העבריות, וכי אסור לו למשה לינוק מחלב הנכרית? לא כן תנינן (ע"ז כו.): בת ישראל לא תניק בנה של כותית, אבל כותית תניק בן ישראל ברשותה?! אלא למה אמרה כן? לפי שהחזירתו למשה על כל המצריות להניק אותו, ופסל את כולן. ולמה פסלן? אמר הקדוש ברוך הוא: הפה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא?! והיינו דכתיב (ישעיה כח, ט): את מי יורה דעה וגו'. למי יורה דעה? לגמולי מחלב וגו'. דבר אחר: למה פסל דדיהן? אמר הקדוש ברוך הוא: זה עתיד לדבר עמי, למחר יהיו המצריות אומרות: זה, שמדבר עם השכינה, אני הניקיתיהו. ותלך העלמה למה קראה הכתוב עלמה? שהלכה בזריזות. רבי שמואל אמר: שהעלימה את דבריה. ותאמר לה בת פרעה היליכי. אמר רבי חמא בר רבי חנינא: נתנבאת ולא ידעה מה נתנבאת: היליכי, שליכי הוא. ואני אתן את שכרך. אמר רבי חמא בר חנינא: לא דיין לצדיקים שמחזירין להם אבדתן, אלא שנוטלים שכר. ותקח האשה את הילד ותניקהו באותה שעה נתן לה הקדוש ברוך הוא מקצת שכרה, שהיא היתה מחיה את הילדים, וכן הקדוש ברוך הוא החזיר לה את בנה, ונתן לה שכרה: