כִּ֤י כְהַר־פְּרָצִים֙ יָק֣וּם יְהוָ֔ה כְּעֵ֖מֶק בְּגִבְע֣וֹן יִרְגָּ֑ז לַעֲשׂ֤וֹת מַעֲשֵׂ֙הוּ֙ זָ֣ר מַעֲשֵׂ֔הוּ וְלַֽעֲבֹד֙ עֲבֹ֣דָת֔וֹ נָכְרִיָּ֖ה עֲבֹדָתֽוֹ׃
מדרש שכל טוב
כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. כענין שנאמר נכריה עבודתו (ישעי' כח כא), אמר ר' אלעזר המודעי כך אמר משה הואיל וכל העולם עובדי ע"ז הם אני אעבוד למי שאמר והיה העולם, שבשעה שנשא את צפורה לאשה השביעו יתרו שאותו בן שיהא לו תחלה יהא לע"ז, מיכאן ואילך לשם שמים, וקיבל עליו על כרחו, שנאמר ויואל משה לשבת את האיש (שמות ב כא), ואין ויואל אלא לשון אלה, וכן הוא אומר ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב (ש"א יד כד), ואומר הואל וקח ככרים (מ"ב ה כג) ולפיכך הקדים המלאך להרוג את משה. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא ביקש להרוג [את משה] אלא לתינוק, כדפרישנא התם:
אגדת בראשית
[ג] ד"א ויהי בעלות המנחה. אימתי בנה את המזבח, ואימתי תיקן את העצים ואת האבנים, ואת המים אשר בתעלה, ואימתי שחט השור, ואימתי התפלל, ויהי בעלות המנחה, אלא מלמד שהעמיד אליהו את השמש באותו היום, ואמר לו תדע כל זאת בשביל אדניך, בימי יהושע כשעמד בשביל ישראל שינצחו את שונאיהן עמדת, שנאמר וידום השמש וגו' (יהושע י יג), ועכשיו עמוד לא בשביל יהושע, ולא בשביל ישראל, אלא בשביל קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא כיון שאמר לו כך, מיד עמד, שנאמר כי כהר פרצים יקום ה' (ישעי' כח כא), כשהיו בהר הכרמל כמו שעשה שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י יב), כעמק בגבעון ירגז (ישעי' שם), למה, בשביל לעשות מעשיהו זר מעשיהו ולעבוד עבודתו (ישעי' שם), לכך נאמר ויהי בעלות המנחה.