בִּשְׁנַ֨ת בֹּ֤א תַרְתָּן֙ אַשְׁדּ֔וֹדָה בִּשְׁלֹ֣ח אֹת֔וֹ סַֽרְג֖וֹן מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַיִּלָּ֥חֶם בְּאַשְׁדּ֖וֹד וַֽיִּלְכְּדָֽהּ׃
עין יעקב
קנ תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי פַּפְּיָס: גְּנַאי הוּא לְחִזְקִיָּהוּ וְסִיעָתוֹ שֶׁלֹּא אָמְרוּ שִׁירָה, עַד שֶׁפָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו כ״ד:ט״ז) "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק" וְגוֹ'. וְכַיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (שמות י״ח:י׳) "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם". תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי פַּפְּיָס: גְּנַאי הוּא לְמֹשֶׁה וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא, שֶׁלֹּא אָמְרוּ 'בָּרוּךְ', עַד שֶׁבָּא יִתְרוֹ וְאָמַר: "בָּרוּךְ ה'". (שם) "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ". רַב וּשְׁמוּאֵל, רַב אָמַר: שֶׁהֶעֱבִיר חֶרֶב חַדָּה עַל בְּשָׂרוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שֶׁנַּעֲשָׂה חִדּוּדִין חִדּוּדִין כָּל בְּשָׂרוֹ. אָמַר רַב: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: גִּיּוֹרָא, עַד עֲשָׂרָה דָּרֵי, לָא תִּבְזִּי אַרְמָאָה קַמֵּיהּ. (ישעיהו י׳:ט״ז) "לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן אֲדֹנָי צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן", מַאי, "בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן"? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבוֹא חִזְקִיָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת, וְיִפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת. "חִזְקִיָּהוּ", דִּכְתִיב: (שם ט) "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ: פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי עַד, שַׂר שָׁלוֹם". וְהָאִיכָּא 'חִזְקִיָּהוּ'? שֶׁחִזְּקוֹ יָהּ. דָּבָר אַחֵר: 'חִזְקִיָּהוּ', שֶׁחִזֵּק אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. 'סַנְחֵרִיב', דִּכְתִיב בֵּיה: (מלכים ב ט״ו:כ״ט) 'תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר', (ד"ה ב כח) 'תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר', (מ"ב יז) 'שַׁלְמַנְאֶסֶר', (שם טו) 'פוּל', (ישעיה כ) 'סַרְגּוֹן', (עזרא ד׳:י׳) 'אָסְנַפַּר רָבָא וְיַקִּירָא'. וְהָאִיכָּא, 'סַנְחֵרִיב'? שֶׁסִּיחָתוֹ רִיב. דָּבָר אַחֵר: שֶׁסָּח וְנָחַר דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מַה זָּכָה אוֹתוֹ רָשָׁע לִקְרוֹתוֹ, "אָסְנַפַּר רָבָא וְיַקִּירָא"? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא סִפֵּר בִּגְנוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב י״ח:ל״ב) "עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם". רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: מֶלֶךְ פִּקֵחַ הָיָה, וְחַד אָמַר: מֶלֶךְ טִפֵּשׁ הָיָה. לְמַאן דְּאָמַר: מֶלֶךְ פִּקֵּחַ הָיָה, אִי אֲמִינָא לְהוּ, עֲדִיפָא מֵאַרְעַיְכוּ, אָמְרוּ: קָא מְשַׁקַּרְתְּ. מַאן דְּאָמַר: מֶלֶךְ טִפֵּשׁ הָיָה, אִם כֵּן, מַאי רְבוּתִיךְ?! לְהֵיכָא אַגְלִי לְהוּ? מַר זוּטְרָא אָמַר: לְאַפְרִיקִי. וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: לְהָרֵי סְלוּג. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, סִפְּרוּ בִּגְנוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי מַטוּ 'שׁוּשׁ', אָמְרוּ: שַׁוְיָא כִּי אַרְעִין. כִּי מַטוּ 'עַלְמִין', אָמְרוּ: כְּעַלְמִין. כִּי מַטוּ 'שׁוּשׁ־תְּרֵי', אָמְרוּ: עַל חַד תְּרֵין.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
תנא משום ר׳ פפייס גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה שנאמר (ישעיה כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו׳ וכיוצא בדבר אתה אומר (שמות יח י) ויאמר יתרו ברוך ה׳ אשר הציל אתכם תנא משום רבי פפייס גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה׳. (שם) ויחד יתרו רב ושמואל רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו ושמואל אמר שנעשה חדודין חדודין כל בשרו אמר רב היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה קמיה. (ישעיה י טז) לכן ישלח האדון ה׳ צבאות במשמניו רזון מאי משמניו רזון אמר הקב״ה יבא חזקיה שיש לו שמונה שמות ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות. חזקיה דכתיב (שם ט ה) כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום והאיכא חזקיהו שחזקו יה ד״א חזקיה שחיזק את ישראל לאביהם שבשמים. סנחריב דכתיב ביה (מ״ב טו כט) תגלת פלאסר (ד״ה ב כח כ) פלנאסר (מ״ב יז ג) שלמנאסר (מ"ב טו יט) פול (ישעיה כ א) סרגון (עזרא ד י) אסנפר רבא ויקירא והאיכא סנחריב שסיחתו ריב ד״א סח ונחר דברים כלפי מעלה. אמר ר׳ יוחנן מפני מה זכה אותו רשע לקרותו אסנפר רבא ויקירא מפני שלא סיפר בגנותה של א״י שנאמר (מ״ב יח לב) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם רב ושמואל ח״א מלך פקח היה וחד אמר מלך טפש היה למאן דאמר מלך פקח היה אי אמינא להו עדיפא מארעייכו אמרו קא משקרת ומאן דאמר מלך טפש היה א״כ מאי רבותיך. להיכא אגלי מר זוטרא אמר לאפריקא ור׳ חנינא אמר להרי סלוג. אבל ישראל ספרו בגנותה של א״י כי מטו שוש אמרו שויא כי ארעין כי מטו עלמין אמרו כעלמין כי מטו שוש תרין אמרו על חד תרין:
סדר עולם רבה
ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב וגו' (מלכים ב יח יג), שמנה שנים [שהה] בין גלות ראשונה, לשניה, ושמנה שנים שהה בין גלות שניה, לשלישית, ועוד שהה שמנה שנים, ועלה על יהודה, לקיים מה שנאמר, כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד וגו' (ישעיה ח כג), אמר רבי יהושע בן קרחה טעות גדול טעה סנחריב, אחרי הדברים והאמת האלה וגו' (דברי הימים ב לב א), באותה שעה שלח תרתן לאשדוד, בשנת בא תרתן אשדודה וגו' (ישעיה כ א), שטף עמונים ומואבים שהיו מסייעין אותו כשצר על שמרון ג' שנים, לקיים מה שנאמר, ועתה דבר ה' לאמר בשלש שנים כשני שכיר וגו' (שם טז יד), באותה שעה וישלח מלך אשור את רבשקה וגו', ויצא אליו אליקים בן חלקיהו אשר על הבית וגו' (שם לו), ויבאו עבדי המלך חזקיהו אל ישעיהו, ויאמר אליהם ישעיהו וגו', הנני נותן בו רוח ושמע שמועה וגו' (שם לז), מה שמועה שמע, וישמע אל תרהקה מלך כוש וגו' (מלכים ב יט ט), שטף שבנא הסוכן וסיעתו, והלך לכוש ונטל חמדת כל הארצות, ובא לו לירושלם, לקיים מה שנאמר, יגיע מצרים וסחר כוש וגו' (ישעיה מה יד), יגיע מצרים, זה חיל פרעה מלך מצרים, וסחר כוש, זה תרהקה מלך כוש, וסבאים אנשי מדה (שם), אלו חיילות שלהן, עליך יעברו (שם), זו ירושלם, ולך יהיו (שם), כבר מושלמין לך, אחריך ילכו (שם), זה חזקיהו, בזקים יעברו (שם), זו בכירה ומנקיא, ואליך ישתחוו אליך יתפללו (שם), הן נותנים שבחו של הקב"ה בתוכך ואומרים אך בך אל וגו' (שם), באותה שעה וישלח מלך אשור את תרתן ואת רבשקה וגו', ויקראו אל המלך וגו' (מלכים ב יח), וישלח ישעיהו בן אמוץ וגו', זה הדבר וגו', את מי חרפת וגדפת וגו', ביד מלאכיך וגו', אני קרתי וגו', ויהי בלילה ההוא וגו' (שם יט), וכולן מלכים קשורי כתרים בראשיהן, לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו שלשה ימים, רבי יוסי אומר יום שלישי לחליו של חזקיהו היתה מפלתו של סנחריב, ועמדה לו חמה, כשם שעמדה לו לאחז, שנאמר הנני משיב את צל המעלות וגו' (ישעיה לח ח), בו ביום נסע סנחריב עשר מסעות, בא על עית וגו', עברו מעברה וגו', נדדה מדמנה וגו' (שם י), צהלי קולך וגו', עוד היום בנב לעמד (שם), שתמצא אומר בו ביום נסע עשר מסעות, באחת עשרה ביובל בשנה הרביעית בשבוע עלה סנחריב, וכן הוא אומר, וזה לך האות אכול השנה ספיח וגו' (שם לז ל), שעלה בפרס הפסח, ולא יכלו לזרוע, ואכלו ספיחים, ובשנה השנית שחיס (שם), שגדעו הלגיונות האילנות, ובשנה (הרביעית) [השלישית] זרעו וקצרו וגו' (שם), מלמד שלא נשתייר בשבוע אלא שנה אחת, לאחר מפלתו של סנחריב עמד חזקיה ופטר את האוכלוסין שבאו עמו בקולרין, וקבלו עליהם [עול] מלכות שמים, לקיים מה שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים [בארץ מצרים] מדברות שפת כנען וגו' (שם יט יח), הלכו ובנו מזבח, והיו מקריבין עליו עולות לשם שמים, שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח לה' וגו' (שם יט יט), והיו מתפללין ומשתחוין אל ירושלם, שנאמר ואליך ישתחוו אליך יתפללו (שם מה יד), קודם ביאתו של סנחריב סתם חזקיה את מימי גיחון, שנאמר ויועץ עם וגו', (הוא חזקיה) [והוא יחזקיהו] סתם את מוצא וגו' (דברי הימים ב לב), בן עשרים וחמש שנה חזקיהו במלכו וגו' (מלכים ב יח ב):