ישעיהו כ:ג מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, מדרש תנחומא ומדרש לקח טוב

(ישעיה י טז) ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש אמר רבי יוחנן ותחת כבודו ולא כבודו ממש רבי יוחנן לטעמיה דקרי למאניה מכבדותי. רבי אלעזר אומר ותחת כבודו תחת כבודו ממש. רשב״ג אומר תחת כבודו כשריפת בני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים. אמר רב אחא בר אבא אמר רבי יוחנן (דף קיד) מנין לשינוי בגדים מן התורה שנאמר (ויקרא ו ד) ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ותנא דבי רבי ישמעאל לימדה תורה דרך ארץ בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו אמר רבי חייא בר אבא א״ר יוחנן גנאי הוא לת״ח שיצא במנעלים המטולאים לשוק. והא רבי אבא בר חנינא נפיק. אמר ר׳ אחא בריה דרב נחמן בטלאי על גבי טלאי. וא״ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה שנאמר (משלי ח לו) כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. רבינא אמר רבד איתמר. ולא פליגי הא בגלימא הא בלבושא. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן מ״ד (ישעיה כ ג) כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף ערום בבגדים בלואים ויחף במנעלים המטולאים. א״ר יוחנן תלמידי חכמים נקראים בנאין מפני שעוסקים בבנינו של עולם כל ימיהם. ואמר ר׳ יוחנן איזהו ת״ח שמחזירין לו אבדה בטביעות העין, זה המקפיד על חלוקו להפכו. ואמר ר׳ יוחנן איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הצבור, זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, ואפילו במסכת כלה. ואמר ר׳ יוחנן איזהו תלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו זה שמניח חפציו ועוסק בחפצי שמים. וה״מ למטרח בריפתיה. וא״ר יוחנן איזהו תלמיד חכם כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה למאי נ״מ למנוייה פרנס על הצבור אי בחדא מסכתא באתריה אי בכוליה תנוייה בריש מתיבתא:

עט "וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ" (ישעיה י), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: "וְתַחַת כְּבֹדוֹ", וְלֹא כְּבוֹדוֹ מַמָּשׁ. רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּקָרִי לְמָאנֵיהּ: "מְכַבְּדוּתֵיהּ". רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: "וְתַחַת כְּבֹדוֹ", [תַּחַת כְּבוֹדוֹ] מַמָּשׁ! רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אוֹמֵר: "תַּחַת כְּבֹדוֹ", כִּשְׂרֵפַת בְּנֵי אַהֲרֹן, מַה לְּהַלָּן שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם, אַף כָּאן שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם. אָמַר רַב אַחָא בַּר (אדא) [אַבָּא], אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן לְשִׁנּוּי בְּגָדִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ו) "וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים", וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶן קְדֵרָה לְרַבּוֹ, אַל יִמְזֹג בָּהֶם כּוֹס לְרַבּוֹ. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּנַאי הוּא לְתַלְמִיד חָכָם, שֶׁיֵּצֵא בְּמִנְעָלִים הַמְטֻלָּאִים לַשּׁוּק. [וְהָא, רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא נָפִיק? אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרֵיה דְּרַב נַחְמָן: בִּטְלַאי עַל גַבֵּי טְלַאי]. וְאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בְּגָדָיו, חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ח) "כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת". אַל תִּקְרִי: 'מְשַׂנְאַי', אֶלָּא 'מַשְׂנִיאַי'. רַבִינָא אָמַר: 'רְבָד' [אִיתְּמַר], (שנאמר: (שם ז) "מרבדים רבדתי ערשי"). וְלָא פְּלִיגֵי, *)הָא בִּגְלִימָא, הָא בִּלְבוּשָׁא. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (ישעיה כ) "כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף". 'עָרוֹם' בִּבְגָדִים בְּלוּאִים, וְ'יָחֵף' בְּמִנְעָלִים הַמְטֻלָּאִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים נִקְרָאִים 'בַּנָּאִין', מִפְּנֵי שֶׁעוֹסְקִים בְּבִנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל יְמֵיהֶם. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמַּחֲזִירִין לוֹ אֲבֵדָה בִּטְבִיעוּת הָעַיִן? זֶה הַמַּקְפִּיד עַל חֲלוּקוֹ לְהָפְכוֹ. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמְּמַנִּין אוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִבּוּר? זֶה שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דְּבַר הֲלָכָה בְּכָל מָקוֹם וְאוֹמְרָהּ, וַאֲפִלּוּ בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּין לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלַאכְתּוֹ? זֶה שֶׁמַּנִּיחַ חֲפָצָיו וְעוֹסֵק בְּחֶפְצֵי שָׁמַיִם. וְהַנֵי מִילֵי לְמִטְרַח בְּרִיפְתֵּיהּ. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם? כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ הֲלָכָה בְּכָל מָקוֹם וְאוֹמְרָהּ. לְמַאי נַפְקָא מִינֵיהּ? לְמִנּוּיֵיהּ פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר, אִי בַּחֲדָא מַסֶּכְתָּא, בְּאַתְרֵיהּ, אִי בְּכוּלֵיהּ תְּנוּיֵיהּ, בְּרֵישׁ מְתִיבְתָּא.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וַהֲרֵי אַף מִשֶּׁל שֵׁם הָיוּ עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה (דברים טו, יב). אֶלָּא בָּנָיו שֶׁל שֵׁם יוֹצְאִין לְחֵרוּת בְּשֵׁשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבַשְׁבִיעִית יֵצֵא (שמות כא, ב). וְשֶׁל חָם אֵינָן יוֹצְאִין לְחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ וְגוֹ' וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְגוֹ' וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם (דברים טו, טז-יז). הֱוֵי, עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל חֵרוּת וְיוֹצֵא לְעוֹלָם. וּמִי גָרַם לוֹ כָּל הָאֲרִירָה הַזֹּאת, עַל שֶׁבִּזָּה אֶת כְּבוֹד אָבִיו. כָּךְ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפָּרַע מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל חָם וּלְבַזּוֹתָם עַל יְדֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ עָרוֹם וְיָחֵף וְגוֹ' (ישעיה כ, ג).