כֵּ֣ן יִנְהַ֣ג מֶֽלֶךְ־אַ֠שּׁוּר אֶת־שְׁבִ֨י מִצְרַ֜יִם וְאֶת־גָּל֥וּת כּ֛וּשׁ נְעָרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים עָר֣וֹם וְיָחֵ֑ף וַחֲשׂוּפַ֥י שֵׁ֖ת עֶרְוַ֥ת מִצְרָֽיִם׃
מדרש תנחומא
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וַהֲרֵי אַף מִשֶּׁל שֵׁם הָיוּ עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה (דברים טו, יב). אֶלָּא בָּנָיו שֶׁל שֵׁם יוֹצְאִין לְחֵרוּת בְּשֵׁשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבַשְׁבִיעִית יֵצֵא (שמות כא, ב). וְשֶׁל חָם אֵינָן יוֹצְאִין לְחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ וְגוֹ' וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְגוֹ' וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם (דברים טו, טז-יז). הֱוֵי, עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל חֵרוּת וְיוֹצֵא לְעוֹלָם. וּמִי גָרַם לוֹ כָּל הָאֲרִירָה הַזֹּאת, עַל שֶׁבִּזָּה אֶת כְּבוֹד אָבִיו. כָּךְ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפָּרַע מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל חָם וּלְבַזּוֹתָם עַל יְדֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ עָרוֹם וְיָחֵף וְגוֹ' (ישעיה כ, ג).
תנחומא בובר
ויאמר ארור כנען (שם כה). חם ראה כנען נתארר, אמר ר' יהודה אין הקללה שוכנת במקום ברכה, לפי שנאמר ויברך אלהים [את נח ואת בניו, (שם א) ר' נחמיה אומר] כנען ראה והגיד לאביו חזרה קללה לעיקרה, לפיכך נאמר ויאמר ארור כנען. אמרו רבותינו כשהיה נח בתבה, אמר אילו היו לבני עבדים, כדי שהיו יושבים והם יוצאים לפניהם, אלא כשאצא מן התבה מה שאני מוליד אעשה אותם עבדים להם, אמר לו אתה לא הנחת לי להוליד בן רביעי שיהא עבד לאחיו, חייך אני אעשה בנך הרביעי עבד, שנאמר ויאמר ארור כנען [עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט כה)], אמר ריש לקיש הרי משל חם עבדים לעולם, אבל בניו של שם יוצאים חפשים בעולם, שנאמר כי ימכר לך (דברים טו יב), ולקחת את המרצע (שם שם יז), מה כתיב שם והיה לך עבד (לעולם) [עולם] (שם שם), אבל כאן עבד עבדים, עבד שאינו נוטל חירות ולא יצא לעולם, מי גרם לו הארירה הזאת על ידי שביזה את אביו, וכן עתיד הקב"ה לפרוע מבניו של חם ולבזותם על ידי מלך אשור, שנאמר כן ינהג מלך אשור וגו' [ערום ויחף] (ישעיה כ ד), מהו ערום ויחף, שהיה מבזה אותן ומוליכן ערומים, ויפת שכיבד את אביו, מה פרע לו הקב"ה, כשיבא גוג הקב"ה מאפילו ומכסה עליו, שנאמר והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר (יחזקאל לא יא), ומה פרע לו הקב"ה לשם, אלא בשעה שנכנסו בניו של אהרן להקריב, נשרפו גופיהם, ולא נשרפו בגדיהם, למה שהם בניו של שם, הרי בצדיקים, ומנין ברשעים, בשעה שעלה סנחריב לירושלים וכל חיילותיו עמו, נשרפו גופיהן ולא נשרפו בגדיהם, למה שהן מבני בניו של שם, שנאמר בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם (בראשית י כב).
בראשית רבה
ויקח שם ויפת את השמלה אמר רבי יוחנן: שם התחיל במצוה תחלה, ובא יפת ונשמע לו, לפיכך, זכה שם לטלית ויפת לפיוולא. וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם, ממשמע שנאמר וילכו אחורנית איני יודע שערות אביהם לא ראו?! אלא, מלמד שנתנו ידיהם על פניהם והיו מהלכין לאחוריהם ונהגו בו כבוד כמורא האב על הבן. אמר הקדוש ברוך הוא לשם: אתה כסית ערותא דאבוך, חייך שאני פורע לך, (דניאל ג) באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון. רבי יודן ורבי הונא רבי יודן אמר: בגוליהון. ר' הונא אמר: במוקסיהון. אמר הקב"ה ליפת: אתה כסית ערות אביך, חייך שאני פורע לך, (יחזקאל לט): ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל, גיא העוברים קדמת הים, וחוסמת היא את העוברים, וקברו שם את גוג ואת כל המונו וקראו גיא המון גוג. אמר הקדוש ברוך הוא לחם: אתה בזית ערות אביך, חייך שאני פורע לך, (ישעיה כ): כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש, נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים: