כְּצִפֳּרִ֣ים עָפ֔וֹת כֵּ֗ן יָגֵ֛ן יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם גָּנ֥וֹן וְהִצִּ֖יל פָּסֹ֥חַ וְהִמְלִֽיט׃
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ואמרתם זבח שיהיו כל מעשיו לשם זבח: פסח. שיהו כל מעשיו לשם פסח: הוא. פרט לששחטו שלא לשמו: לה'. לשם המיוחד: אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים. שלש פסיחות נאמרו בפרשה אשר פסה, ופסח ה', ופסחתי עליכם, מנין אתה אומר חצר שכולה ישראל לא היתה פסיחה אלא על הבתים שנאמר אשר פסח על בתי בני ישראל: מצריים וישראל שרויים בחצר לא היתה פסיחה אלא על הפתחים שנאמר (י"ב כ"ג) ופסח ה' על הפתח: מצרי וישראל נתונין במטה לא היתה פסיחה אלא על ישראל שנאמר (י״ב י״ג) ופסחתי עליכם וכן הוא אומר (ישעיה ל"א ה') כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט: אלמלא דבר כתוב אי אפשר לאמר כחיה ששוחה על בנה ומניקתו וכן הוא אומר (דברים א' ל"א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך: ואומר (תהלים צ"א ז') יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש ואומר (שם קכ"א ה' ) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך כול' עד מעתה ועד עולם: אשר פסח על בתי בני ישראל. אין לי אלא בתי ישראל בתי גרים ונשים ועבדים מניין ת"ל ואת בתינו הציל: ויקוד העם וישתחוו. מלמד ששמחו על בשורה כמעשה:
מדרש שכל טוב
ופסחתי עליכם. אין פסיחה אלא חייסה, וכה"א גנון והציל פסוח והמליט (ישעיה לא ה), ר' יונתן אומר הרי שהיה מצרי בתוך ביתו שומע אני ינצל בגינו, ת"ל ופסחתי עליכם, עליכם אני חס ולא על המצריים, הרי שהיה ביתו של ישראל מובלע בתוך ביתם של מצרים יכול ילקה בגינם, ת"ל ולא יהיה בכם נגף למשחית, בכם אינו הווה אבל הווה במצרים:
מדרש תנאים
לא תסגיר עבד אל אד' למה נאמ' לפי שהוא אומ' (שמות כג לג) לא ישבו באר' פן יח' אתך לי או אפלו קבלו עליהם שלא לעבוד ע״ז ת״ל לא תסג' עב' אל אד' בגוי שניצול מע״ז שלו הכת' מדבר אתה אומר לכך בא או לא תס' עבד אל אד' כמשמעו ת״ל אשר ינצל אליך מעם אד' אמרת וכי אפשר לו להנצל מרבו הא מה ת״ל לא תס' עבד אל אד' בגוי שניצל מע״ז הכת' מדבר וה״א (משלי ו ה) הנצל כצבי מפח וכצפור מיד יקוש ואומ' (ישע' לא ה) כצפרים עפות כן יגן ה' צב' על ירושלם מה תקנתו עמך ישב בקר':