ישעיהו לב:ה מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ועין יעקב

(ע״ב) פיסקא. וכשהגיע ללא תוכל וכו׳. תנא משום ר׳ נתן באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה מפני שחנפו לו לאגריפס המלך אמר ר״ש בן חלפתא מיום שגברה אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים אין אדם יכול לומר לחבירו מעשיי גדולים ממעשיך. דרש רב יהודה בר מערבא ואיתימא ר׳ שמעון בן פזי מותר להחניף לרשעים בעוה״ז שנאמר (ישעיה לב ה) לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע מכלל דבעה״ז שרי רבי שמעון בן לקיש אמר מהכא (בראשית לג י) כראות פני אלהים ותרצני ופליגא דרבי לוי דא״ר לוי משל דיעקב ועשו למה הדבר דומה לאדם שזימן את חבירו לסעודה ויודע בו שמבקש להורגו א״ל טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך אמר ליה ידע ליה מלכא להאי מסתפינא למקטליה:

קד פִּסְקָא. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ"לֹא תוּכַל" וְכוּ'. תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, מִפְּנֵי שֶׁחִנְּפוּ לוֹ לְאַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: מִיּוֹם שֶׁגָּבְרָה אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל חֲנֻפָּה נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִין וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: מַעֲשַׂי גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֶׂיךָ. דָּרַשׁ רַב יְהוּדָה בַּר מַעֲרָבָא, וְאִי תֵּימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי: מֻתָּר לְהַחֲנִיף לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ל״ב:ה׳) "לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב, וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ". מִכְּלַל, דְּבָעוֹלָם הַזֶּה שָׁרִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר" מֵהָכָא, (בראשית ל״ג:י׳) "כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי". וּפְלִיגָא דְּרַבִּי לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל דְּיַעֲקֹב וְעֵשָׂו, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁזִּמֵּן אֶת חֲבֵרוֹ לִסְעוּדָה, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. אָמַר לוֹ: טַעַם תַּבְשִׁיל זֶה שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, כְּתַבְשִׁיל שֶׁטָּעַמְתִּי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ. אָמַר: יָדַע לֵיהּ מַלְכָּא לְהַאי, מִסְתַּפִינָא לְמִקְטְלֵיהּ.