ישעיהו לג:יח מדרש: עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), תנא דבי אליהו רבה ואגדת בראשית

יד אַשְׁכְּחֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה, דְּתָלִי וְקָאִי אַעִיבְּרָא דְּדָשָׁא, וְקָא בָּכֵי. אָמַר לֵיהּ: שִׁינְנָא, אַמַאי קָא בָּכִית? אָמַר לֵיהּ: מִי זוּטַר מַאי דִּכְתִיב בְּהוּ בְּרַבָּנָן: (ישעיהו ל״ג:י״ח) "אַיֵּה סֹפֵר? אַיֵּה שֹׁקֵל? אַיֵּה סֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים"? 'אַיֵּה סוֹפֵר', שֶׁהָיוּ סוֹפְרִים לְכָל אוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. 'אַיֵּה שׁוֹקֵל', שֶׁהָיוּ שׁוֹקְלִים כָּל קַלִּים וַחֲמוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה. 'אַיֵּה סוֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים', שֶׁהָיוּ שׁוֹנִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת בְּמִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר. וְאָמַר רַב אַמִי: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת בַּעְיֵי בָּעוּ דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל בְּמִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, וּתְנָן: שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אַנָן מַה תִּיהֲוֵי עֲלָן? אָמַר לֵיהּ: שִׁינְנָא, טִינָא הָיְתָה בְּלִבָּם! אַחֵר, מַאי? זֶמֶר יְוָנִי לֹא פָּסַק מִפּוּמֵיהּ. אָמְרוּ עָלָיו עַל אַחֵר: שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, הַרְבֵּה סִפְרֵי מִינִין נוֹשְׁרִין לוֹ מֵחֵיקוֹ. שָׁאַל נִימוּס הַגַּרְדִי אֶת רַבִּי מֵאִיר: כָּל עֲמָר דְּנָחִית לְיוֹרָה, סָלִיק? אָמַר לֵיהּ: כָּל מַאן דַּהֲוָה נָקִי אַגַּב אִמֵּיהּ, סָלִיק, כָּל דְּלָא הֲוָה נָקִי אַגַּב אִמֵּיהּ, לָא סָלִיק. רַבִּי עֲקִיבָא עָלָה בְּשָׁלוֹם וְיָרַד בְּשָׁלוֹם, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (שיר השירים א׳:ד׳) "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה". וְאַף רַבִּי עֲקִיבָא, בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדָחֲפוֹ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: (בני) הַנִּיחוּ לוֹ לְזָקֵן זֶה, שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדִי. מַאי דָּרַשׁ?

אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי וקאי אעיברא דדשא וקא בכי א״ל שיננא אמאי קא בכית א״ל מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן (ישעיה לג יח) איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים (חלק וע״ש מהרש״א) איה סופר שהיו סופרים לכל אותיות שבתורה איה שוקל שהיו שוקלים כל קלים וחמורים שבתורה איה סופר את המגדלים שהיו שונים ש׳ הלכות במגדל הפורח באויר ואמר רבי אמי ש׳ בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ותנן ג׳ מלכים וד׳ הדיוטות אין להם חלק לעוה״ב אנן מה תיהוי עלן אמר ליה שיננא טינא היתה בלבם:

ואמ״ר יצחק מאי דכתיב (ישעיה לג יח) איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים איה סופר כל אותיות שבתורה איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה איה סופר את המגדלים שהיה סופר ג' מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר. א״ר אמי ארבע מאות בעיי הוו בעי דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ולא אפשיט להו חד אמר רבא רבותא למבעי בעיי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן בעוקצין טובא וכי הוה מטי ר״י האשה שכובשת ידה בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורין אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא ורב יהודה שליף מסאני ואתא מטרא ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן אלא הקב״ה לבא בעי דכתיב (ש״א טז ז) וה׳ יראה ללבב: