ישעיהו לג:יט מדרש: שמות רבה ואגדת בראשית

דבר אחר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (שם לג, טז): הוא מרומים ישכון. הדא הוא דכתיב (ש"א ב, ח): מקים מעפר דל, אלו ישראל, שהיו משוקעים בטיט ובלבנים במצרים, והוציאן הקדוש ברוך הוא בקומה זקופה, שנאמר (ויקרא כו, יג): ואולך אתכם קוממיות. הוי, מקים מעפר דל. סיקוסים נתן הקדוש ברוך הוא ליעקב, ואמר לו (בראשית כח, יד): והיה זרעך כעפר הארץ, כשיגיעו בניך עד עפר הארץ, אותה שעה (שם שם, שם): ופרצת ימה וקדמה. הוי, מקים מעפר דל, וריממן הקדוש ברוך הוא על הכל, שנאמר (דברים כח, א): ונתנך ה' אלהיך וגו'. ראה מה כתיב (שם א, לא): ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך. אמר להם: הרי רוממתי אתכם על כל העולם, אם תהיו עושים רצוני, אני משרה אתכם במה שבראתי, עד שלא נברא העולם, זה בית המקדש, שנאמר (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, שם אני מרומם אתכם, שנאמר (ש"א שם, שם): וכסא כבוד ינחילם. אותה שעה אני מספיק לכם מעדני גן עדן, שנאמר (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. לכך אמר: הוא מרומים ישכון. דבר אחר: הוא מרומים ישכון, הדא הוא דכתיב (דברים ח, ז): כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה, לראות שלחן, שהוא ערוך בגן עדן, שנאמר (תהלים קטז, ט): אתהלך לפני ה' בארצות החיים, כביכול מיסב למעלה מן האבות, ואבות וכל הצדיקים בתוכו, שנאמר (דברים לג, ג): והם תֻּכּוּ לרגליך, והוא מחלק להם מנות. ואם תמה אתה בדבר זה, הלא בעולם הזה בשבילם היה מיסב בין שני הכרובים, שנאמר (שיר א, יג): בין שדי ילין, קל וחומר בגן עדן, והוא מביא להם פירות מגן עדן, ומאכילן מעץ חיים. ומי מברך תחלה? הכל חולקין כבוד להקדוש ברוך הוא, שהוא יצוה לברך, והקדוש ברוך הוא אומר למיכאל: ברך! והוא אומר לגבריאל, וגבריאל לאבות העולם, והן חולקין כבוד למשה ולאהרן, והם לזקנים, והם חולקין כבוד לדוד, ואומרים המלך שבארץ יברך את המלך שבשמים, ונותנין לדוד הכוס, ואומר (תהלים שם, יג): כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. עליהם שבח דוד ואמר (שם לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. הוי, כי ה' אלהיך הוא מביאך, על זה נאמר: הוא מרומים ישכון. דבר אחר: הוא מרומים ישכון, הדא הוא דכתיב (איוב לט, יג-יח): כנף רננים נעלסה כי תעזוב לארץ ביציה הקשיח בניה ללא לה וגו' כעת במרום תמריא וגו'. משל לחסידה, שהיתה יולדת בעפר הארץ, והיו העוברים והשבים דשין אותה ומאבדין אותה. מי גרם לה? על שהיתה יולדת בארץ, אלא משעלתה למרום ותלד לשם, אין בריה מזיקתה, אבל היא משחקת מן הכל. כך ישראל, כנף רננים נעלסה כנף, (יחזקאל טז, ח): ואפרוש כנפי עליך. רננים, (תהלים לג, א): רננו צדיקים בה'. נעלסה, (משלי ז, יח): נתעלסה באהבים. אם אברה, (תהלים נה, ז): ואומר מי יתן לי אבר כיונה. חסידה, (ירמיה ח, ז): גם חסידה בשמים ידעה מועדיה. כי תעזוב לארץ ביציה, (שם יב, ז): עזבתי את ביתי. ועל עפר תחמם, (תהלים מד, כו): כי שחה לעפר נפשנו. ותשכח כי רגל תזוריה, (ישעיה נא, יג): ותשכח ה' עושך. וחית השדה תדושיה, אלו עובדי כוכבים שנאמר (מ"ב יג, ז): וישימם כעפר לדוש. הקשיח בניה ללא לה, (ירמיה ד, כב): בנים סכלים המה. לריק יגיעה, (תהלים ו, ז): יגעתי באנחתי. בלי פחד, (ירמיה לו): ולא פחדו. כי הִשָּׂה אלוה חכמה, (שם ד, כב): כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע. ולא חלק לה בבינה, לא נבונים המה. כל אלו למה? מפני שהניחו להקדוש ברוך הוא, אבל כשיעשו תשובה ויתלו עיניהם למרום, כמה דאת אמר (תהלים קכג, א): אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, כעת במרום תמריא (איוב ה, יא): לשום שפלים למרום. אותה שעה, תשחק לסוס ולרוכבו, שנאמר (תהלים כ, ח): אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. הוי, הוא מרומים ישכון. דבר אחר: הוא מרומים ישכון, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (ישעיה נז, טו): מרום וקדוש אשכון. מצדות סלעים משגבו, זה דוד, שנאמר (תהלים יח, ג): ה' סלעי ומצודתי. לחמו נתן, זה אברהם, שנאמר (בראשית יח, ה): ואקחה פת לחם. מימיו נאמנים, זו התורה, שנאמר (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים. דבר אחר: לחמו נתן, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קלו, כה): נותן לחם לכל בשר. מימיו נאמנים, שנאמר (שם קד, ג): המקרה במים עליותיו. דבר אחר: לחמו נתן, זה המן, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. מימיו נאמנים, זה הבאר, שנאמר (במדבר כא, יז): עלי באר ענו לה. דבר אחר: לחמו נתן מימיו, זה הקדוש ברוך הוא, שמפקד לבני תורה. אל תהא אומר: על מה שלא שמעתי, שמעתי, ולא תהא אוסר לאחרים ומתיר לעצמו, אלא יהיו יוצאין מפיך נאמנין, כשם שיצאו מפי משה, ואני מראה לך יופי פנים אל פנים, שנאמר (ישעיה לג, יז: מלך ביפיו תחזינה עיניך. אמרו ישראל: היאך אנו רואין פניך והלא מסרתנו ביד אדום, שנאמר (דניאל ז, ז): דחילא ואימתני?! אמר להם: אל תיראו מהם, שעתידים אתם שתאמרו לי היכן הם, הדא הוא דכתיב (ישעיה שם, יט): את עם נועז לא תראה. ואתם רואים שמחתה של ציון, שנאמר (שם שם, כ): חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן:

פרק ל"ו כתובים.
[א] שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו' (תהלים קכא א). זש"ה עד שיפוח היום וגו' (שה"ש ב יז) לפי שישראל משתעבדים במלכיות, הם אומרים רבון כל העולמים עד מתי משתעבדי' בנו, שנאמר עד אנה אשית עצות בנפשי וגו' (תהלים יג ג), והקב"ה אומר להן, עד שיפוח היום, יפוח יומא ואינון ערקין, שנאמר ונסו הצללים (שה"ש שם), אלו המלכיות, שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב (ירמי' ו ד), וכן משה אומר סר צלם מעליהם וגו' (במדבר יד ט). באותה שעה ישראל יושבין בשלוה ואומרים לבך יהגה אימה וגו' (ישעי' לג יח), אימה זו מלכות בבל, וארו חיוא רביעאה דחילא אימתני ותקיפא (דניאל ז ז). איה סופר (ישעי' שם), איה הן הנמקין שלה, איה שוקל (שם שם), היכן הן גולגליאות שהיו שוקלין להן המס, והקב"ה אומר להן אל תתירא את עם נועז לא תראה (שם שם). ונסו הצללים, חסרין שני דברים. וחוזרין שני דברים, שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם וגו' (ישעי' לה י ונא יא). הרי שנים. ונסו יגון ואנחה (שם שם), הרי שנים. לפיכך הוא אומר עד שיפוח היום ונסו הצללים (שה"ש ד ו), בזכות מי, בזכות שאמר אלך לי אל הר המור (שם שם), זה אברהם. מה המור ראש לבשמים כך אברהם ראש לצדיקים. ואל גבעת הלבנה (שם שם), זה יצחק שקרב במזבח כלבונה, שנאמר וישם אותו על המזבח וגו' (בראשית כב ט). אמר לו אל תשלח ידך אל הנער (שם שם יב). התחיל יצחק צווח, אשא עיני אל ההרים וגו', לא עשה, אלא וירא והנה איל וגו' (שם שם יג), אותה שעה אמר עזרי מעם ה' וגו' (תהלים קכא ב).