מדרש על ישעיהו לה:א

אֵלֶּה הַדְּבָרִים. יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִתְבָּרֵךְ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ. שֶׁכָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, כָּךְ עָתִיד לַעֲשׂוֹת לָהֶם בְּצִיּוֹן. בַּמִּדְבָּר כְּתִיב: אֵלֶּה הַדְּבָרִים. וּבְצִיּוֹן כְּתִיב: אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִים וְלֹא עֲזַבְתִּים (ישעיה מב, טז). בַּמִּדְבָּר כְּתִיב: וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת (שמות כ, יח). וּבְצִיּוֹן כְּתִיב: קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה (ירמיה לג, יא). בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ רָעֲשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטָפוּ (תהלים סח, ט). וּבְצִיּוֹן, אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (חגי ב, ו). בַּמִּדְבָּר, וַה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם (שמות יג, כא). וּבְצִיּוֹן כִּי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם וְגוֹ' (ישעיה נב, יב). בַּמִּדְבָּר, כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ (דברים ל, ט). וּבְצִיּוֹן, וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלַיִם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי (ישעיה סה, יט). יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה (שם לה, א). מָה רָאָה יְשַׁעְיָה לוֹמַר כָּךְ. אֶלָּא לְפִי שֶׁכְּשֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, עָמַד הוֹשֵׁעַ וְאָמַר, וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּיהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה (הושע ב, ה). לְפִיכָךְ אָמַר יְשַׁעְיָה, יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה. וְכָל נֶחָמוֹת שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָה, יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְגוֹ', כִּפְלַיִם הֵם. לְפִי שֶׁלָּקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ (ישעיה מ, ב), לְפִיכָךְ נִחוּמֶיהָ בִּלְשׁוֹן כִּפְלַיִם, נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (שם פסוק א), אֲנֹכִי אֲנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם (שם נא, יב), עוּרִי עוּרִי (שם פסוק ט), הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי (שם פסוק יז), שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ (שם סא, י), פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל (שם לה, ב). דָּבָר אַחֵר, יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה. מִפְּנֵי מַה כְּתִיב כָּךְ. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְגַלֶּה שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ נִגְלָה עֲלֵיהֶם כְּאַחַת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בְּאוֹתָהּ טוֹבָה בְּפַעַם אַחַת. שֶׁאִם יְגַלֶּה לָהֶם טוֹבָתוֹ כְּאַחַת, יָמוּתוּ כֻּלָּם. רְאֵה מַה כְּתִיב: וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ, עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ (שם סד, ג). צֵא וּלְמַד מִיּוֹסֵף. בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְוַדַּע לְאֶחָיו לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים, אָמַר לָהֶם: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, מֵתוּ כֻּלָּם, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹת אוֹתוֹ וְגוֹ' (בראשית מה, ג). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, מִתְגַּלֶּה לָהֶם קִמְעָא קִמְעָא. בִּתְחִלָּה מֵשִׁישׁ אֶת הַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה. וְאַחֲרֵי כֵן, תָּגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצֶּלֶת. וְאַחֲרֵי כֵן, פָּרֹחַ תִּפְרַח. וְאַחֲרֵי כֵן, כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ. וְאַחֲרֵי כֵן, הֵמָּה יִרְאוּ כְּבוֹד ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. לְפִיכָךְ אָמַר דָּוִד, כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן, נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ (תהלים קב, יז). וְאוֹמֵר: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן (ישעיה נב, ח). וְאוֹמֵר: וְאָמַר בְּיוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ וְגוֹ' (שם כה, ט).

רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר, הַפָּסוּק הַזֶּה הַמִּדְבָּר אֲמָרוֹ, אָמַר הַמִּדְבָּר, אֲנִי מִדְבָּר וְחָבִיב אָנִי, שֶׁכָּל טוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם חֲבוּיִין בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, יט): אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה, נְתָנָם לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְהוּ שְׁמוּרִים בִּי, וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקְּשָׁם מִמֶּנִּי אֲנִי מַחֲזִיר לוֹ פִּקְדוֹנוֹ בְּלֹא חֶסְרוֹן, וַאֲנִי מַרְטִיב מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאוֹמֵר לְפָנָיו שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לה, א): יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה. מִשּׁוּם רַבָּנָן אָמְרוּ הָאָרֶץ אָמְרָה אוֹתוֹ, אָמְרָה אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, שֶׁכָּל מֵתֵי הָעוֹלָם חֲבוּיִין בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו, יט): יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, לִכְשֶׁיְּבַקְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנִי אַחֲזִירֵם לוֹ וְאַרְטִיב מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד, טז): מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ.

דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיה ב, לא): הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה' הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, עַל שֶׁאֲמַרְתֶּם לְמשֶׁה (במדבר כא, ה): לָמָּה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר, וְכִי כַּמִּדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, וְכִי כַּמִּדְבָּר עָשִׂיתִי עִמָּהֶם, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיָּצָא לַמִּדְבָּר, שֶׁמָּא מוֹצֵא הוּא שָׁם שַׁלְוָה כְּשֵׁם שֶׁהָיָה מוֹצֵא בַּפָּלָטִין, אוֹ אֲכִילָה אוֹ שְׁתִיָּה, וְאַתֶּם הֱיִיתֶם עֲבָדִים לְמִצְרַיִם, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם, הִרְבַּצְתִּי אֶתְכֶם בַּסִּיגְמָטִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יח): וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, מַהוּ וַיַּסֵּב, שֶׁהִרְבִּיצָם כְּדַרְכֵי הַמְּלָכִים, רְבוּצִין עַל מִטּוֹתֵיהֶם, וְלֹא הֶעֱמַדְתִּי לָהֶם שְׁלשָׁה פַּדְגוֹגִין משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁבִּזְכוּת משֶׁה הֱיִיתֶם אוֹכְלִים אֶת הַמָּן מַה שֶׁלֹא רָאוּ אָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, ג): וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ. וּבִזְכוּת אַהֲרֹן הִקַּפְתִּי אֶתְכֶם בְּעַנְּנֵי כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, לט): פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ, וְכַמָּה עַנְנֵי כָּבוֹד הָיוּ מַקִּיפִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, רַבִּי הוֹשַׁעְיָה וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, רַבִּי יֹאשִׁיָּה אָמַר חֲמִשָּׁה, אַרְבָּעָה לְאַרְבַּע רוּחוֹת וְאֶחָד מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם. רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר שִׁבְעָה, אַרְבָּעָה לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, וְאֶחָד מִלְּמַעְלָן, וְאֶחָד מִלְּמַטָּן, וְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם רָחוֹק שְׁלשֶׁת יָמִים, וְהָיָה מַכֶּה לִפְנֵיהֶם אֶת הַנְּחָשִׁים וְאֶת הָעַקְרַבִּים וְאֶת הַשְֹּׂרָפִים וְאֶת הַסְּלָעִים, וְאִם הָיָה מָקוֹם נָמוּךְ הָיָה מַגְבִּיהוֹ, וְאִם הָיָה מָקוֹם גָּבוֹהַּ הָיָה מַשְׁפִּילוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתָם מִישׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, ד): כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ. וְהַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם, שֶׁאָמְרָה שִׁירָה עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, כא): וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה', וּבְמֵי בְּאֵר (במדבר כא, יז): אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְדִינָה וְהוּא מְשַׁלֵּחַ בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים לְתוֹכָהּ שֶׁיְהוּ נוֹשְׂאִים מַשֹּׂוֹאֵיהֶם וְעוֹשִׂים מִשְׁפְּטֵיהֶם, מִי צָרִיךְ לִהְיוֹת זָקוּק לִמְזוֹנוֹתֵיהֶם לֹא בְּנֵי מְדִינָה צְרִיכִין לִהְיוֹת זְקוּקִין לָהֶם, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא שָׁלַח לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וּלְמִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ד): וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וְאַף עַל פִּי כֵן בִּזְכוּתָן הָיוּ מִתְנַהֲגִין, הַמָּן בִּזְכוּת משֶׁה, תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא בִּזְכוּת משֶׁה, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק משֶׁה (יהושע ה, יב): וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת, וְעַנְּנֵי כָּבוֹד בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, מְנָא לָן, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק אַהֲרֹן מַה כְּתִיב (במדבר כא, ד): וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ, שֶׁהָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ קוֹפַחַת עֲלֵיהֶם. וְהַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם, מַה כְּתִיב (במדבר כ, א): וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם, וּמַה כְּתִיב אַחַר כָּךְ (במדבר כ, ב): וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, וְהֵיאַךְ הָיְתָה הַבְּאֵר עֲשׂוּיָה, סֶלַע, כְּמִין כַּוֶּרֶת הָיְתָה וּמִתְגַּלְגֶּלֶת וּבָאת עִמָּהֶם בַּמַּסָּעוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הַדְּגָלִים חוֹנִים וְהַמִּשְׁכָּן עוֹמֵד, הָיָה אוֹתוֹ הַסֶּלַע בָּא וְיוֹשֵׁב לוֹ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד וְהַנְּשִׂיאִים בָּאִים וְעוֹמְדִים עַל גַּבָּיו וְאוֹמְרִים: עֲלִי בְאֵר, וְהָיְתָה עוֹלָה. וְאַחַר כָּךְ הֵבֵאתִי לָכֶם שַׂלְוִים. הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁמָּא כַּמִּדְבָּר נָהַגְתִּי עִמָּכֶם, אֶלָּא אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה, לֹא אֲנִי בְּיָדִי הָיִיתִי מֵאִיר לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. דָּבָר אַחֵר, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה, מַהוּ מַאְפֵּלְיָה, שֶׁמָּא אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֲנִי מֵבִיא לָכֶם טוֹבָה וְהִלְקַשְׁתִּי אוֹתָהּ. וְאֵין מַאְפֵּלְיָה אֶלָּא הַלְקָשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, לב): וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה, לֹא נָפַל דָּבָר מִמַּה שֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן אָמַר יְהוֹשֻׁעַ (יהושע כא, מג): לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא. (ירמיה ב, לא): מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ, מַהוּ רַדְנוּ לְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא (משנה תרומות י-ג): הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהַפַּת נִתְבַּשְׁלָה בַּתַּנּוּר וְנִטֶּלֶת מִמֶּנּוּ יְכוֹלָה הִיא לִקָּבַע בַּתַּנּוּר עוֹד, וְאָנוּ הָיִינוּ בְּיָדָם כִּבְתַנּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, ט): וְתַנּוּר לוֹ בִּיְרוּשָׁלָיִם, וְהִגְלִיתָנוּ לְבָבֶל, וּמָה אַתְּ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עוֹד. דָּבָר אַחֵר, (ירמיה ב, לא): מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ, מַהוּ רַדְנוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (מלכים א ה, ד): כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר. אָמְרוּ לוֹ נִתַּצְתָּ לָנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְסִלַקְתָּ שְׁכִינָתְךָ מִמֶּנּוּ וּמָה אַתְּ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְלוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ, אָמַר לָהֶם וּמִי יִתֵּן לִי וְהָיִיתִי בַּמִּדְבָּר עַכְשָׁו, הֵיכָן כָּל אוֹתָן הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ט, א): מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וגו', הֵיכָן שֶׁהָיִיתִי מִתְקַלֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, יא): יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ ישְׁבֵי סֶלַע, לְנָשִׂיא שֶׁנִּכְנַס לִמְּדִינָה וְרָאוּ אוֹתוֹ בְּנֵי הַמְּדִינָה וּבָרְחוּ, נִכְנַס לַשְּׁנִיָה וּבָרְחוּ מִלְּפָנָיו, נִכְנַס לְעִיר חֲרֵבָה וְקִדְּמוּ אוֹתוֹ וְהָיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ, אָמַר הַנָּשִׂיא זוֹ הָעִיר טוֹבָה הִיא מִכָּל הַמְּדִינוֹת, כָּאן אֲנִי בּוֹנֶה כֵּס נָאֶה, כָּאן אֲנִי דָר. כָּךְ כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם בָּרַח מִלְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיד, ג): הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, וְכֵן (תהלים קיד, ד): הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, בָּא בְּמִדְבַּר חָרְבָּה, קִדְּמָה אוֹתוֹ וְקִלְּסָה אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ ישְׁבֵי סֶלַע, אָמַר זוֹ הָעִיר טוֹבָה לִי מִכָּל הַמְּדִינוֹת, בּוֹ אֲנִי בּוֹנֶה כְּנֵסִיָה וְדָר בְּתוֹכָהּ, הִתְחִילוּ שְׂמֵחִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּר בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לה, א): יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה.

מדבר מה הוא אומר? יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת (ישעיה ל"ה א').

אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָטַע בּוֹ כָּל מִינֵי מְגָדִים שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מוֹצִיאִין פֵּרוֹתֵיהֶם בִּזְמַנָּן, וּכְשֶׁהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶן, נוֹשְׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ע״ב:ט״ז) "יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ". וּכְשֶׁנִכְנְסוּ הָאוֹיְבִים לָהֵיכָל, יָבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחום א׳:ד׳) "וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל". וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ל״ה:א׳-ב׳) "פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן, כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ".

ד"א יששום מדבר וציה. מפני מה כתיב כן, ללמדך כי בשעה שהקב"ה מגלה שכינתו על ישראל, אינו (נגלה) [מגלה] עליהם כל טובתו כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה, שאם יגלה עליהם טובתו בפעם אחת ימותו כולם, ראה מה כתיב, ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה וגו' (ישעיה סד ג), צא ולמד מיוסף, שבשעה שנתוודע לאחיו לאחר כמה שנים, אמר להם יוסף, אני יוסף (אחיכם) (בראשית מה ג), ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו (שם), הקב"ה על אחת כמה וכמה, אלא מה הקב"ה עושה להם, מגלה להם קימעא קימעא, בתחילה משיש את ההרים שנאמר יששום מדבר וציה, ואחר כך ותגל ערבה, ואחר כך פרוח תפרח. ואחר כך כבוד הלבנון (אליך יבא) [ניתן לה], ואחר כך המה יראו כבודה' הדר אלהינו (ישעיה לה א), לפיכך אמר דוד כי בנה ה' ציון נראה בכבודו (תהלים קב יז), ואומר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישעיה נב ח), [ואומר] ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיעני זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו (ישעיה כה ט).

אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה בְּנוֹ חוֹלֶה, הוֹלִיכוֹ לְמָקוֹם אַחֵר לְרַפְּאוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ חוֹזְרִין, הִתְחִיל אָבִיו מוֹנֶה כָּל הַמַּסָּעוֹת, וְאָמַר לֵיהּ: כָּאן יָשַׁנּוּ, כָּאן הוֹקַרְנוּ, כָּאן חָשַׁשְׁתָּ אֶת רֹאשְׁךָ. כָּךְ אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מְנֵה לָהֶם כָּל הַמְּקוֹמוֹת הֵיכָן הִכְעִיסוּנִי. לְכָךְ נֶאֱמַר: אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה זָכוּ לִיכָּתֵב בַּתּוֹרָה כָּל הַמַּסָּעוֹת הָאֵלּוּ. עַל שֶׁקִּבְּלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן שְׂכָרָם, שֶׁנֶּאֱמַר: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְגוֹ', פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל וְגוֹ' (ישעיה לה, א-ב). וּמַה מִּדְבָּר כָּךְ, עַל שֶׁקִּבֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל. הַמְקַבֵּל תַּלְמִיד חָכָם לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁעָתִיד הַמִּדְבָּר לִהְיוֹת יִשּׁוּב, וְהַיִּשּׁוּב לִהְיוֹת מִדְבָּר. הַמִּדְבָּר לִהְיוֹת יִשּׁוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְגוֹ' וּמִנַּיִן שֶׁהַיִּשּׁוּב עָתִיד לִהְיוֹת מִדְבָּר שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ג): וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וְגוֹ' אַתְּ מוֹצֵא, עַכְשָׁו אֵין אִילָנוֹת בַּמִּדְבָּר, וְעָתִיד לִהְיוֹת שָׁם אִילָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וְגוֹ' (ישעיה מא, יט). וְעַכְשָׁו אֵין שָׁם דֶּרֶךְ, שֶׁכֻּלּוֹ חוֹל, וְהַשַּׁיָּרָה אֵינָהּ מְהַלֶּכֶת אֶלָּא בַּלַּיְלָה לְאוֹר הַמַּזָּל. וְעָתִיד לִהְיוֹת שָׁם דֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ וְגוֹ' (שם מג, יט). וּכְתִיב: וְהָיָה שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ וְגוֹ' (שם לה, ח).

אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר טַבְלָאִי: לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'לְבָנוֹן'? שֶׁמַּלְבִּין עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה: (אמר רב) לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'יַעַר', דִּכְתִיב: (מלכים א ז׳:ב׳) "בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן"? לוֹמַר לְךָ: מַה יַּעַר מְלַבְלֵב, אַף בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מְלַבְלֵב. דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָטַע בּוֹ כָּל מִינֵי מְגָדִים שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מוֹצִיאִין פֵּרוֹתֵיהֶן בִּזְמַנֵּיהֶן, וְכֵיוָן שֶׁהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶן, מַשִּׁירִים אֶת פֵּרוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ע״ב:ט״ז) "יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ". וּמֵהֶם הָיְתָה פַּרְנָסָה לַכְּהֻנָה. וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לַהֵיכָל, יָבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחום א׳:ד׳) "וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלַל". וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירוֹ לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ל״ה:א׳-ב׳) "פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ". תָּנוּ רַבָּנָן: עֶשֶׂר פְּעָמִים מַזְכִּיר כֹּהֵן גָּדוֹל אֶת הַשֵּׁם בּוֹ בַּיּוֹם, שְׁלֹשָׁה בְּוִדּוּי רִאשׁוֹן, וּשְׁלֹשָׁה בְּוִדּוּי שֵׁנִי, וּשְׁלֹשָׁה בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְאֶחָד בַּגּוֹרָלוֹת. וּכְבָר אָמַר: "[אָנָּא] הַשֵּׁם", וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בִּירִיחוֹ. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה: מִירוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ עֶשֶׂר פַּרְסָאוֹת. צִיר דַּלְתוֹת הֵיכָל (היה) נִשְׁמַע בִּשְׁמוֹנָה תְּחוּמֵי שַׁבָּת. עִזִּים שֶׁבִּירִיחוֹ הָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ קְטֹרֶת. נָשִׁים שֶׁבִּירִיחוֹ אֵינָן צְרִיכוֹת לְהִתְבַּשֵּׂם מֵרֵיחַ קְטֹרֶת. כַּלָּה שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם אֵינָהּ צְרִיכָה (להתבשם) [לְהִתְקַשֵּׁט] מֵרֵיחַ הַקְּטֹרֶת.

דָּבָר אַחֵר, בְּהַעֲלוֹתְךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמְּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה (תהלים קלט, יב). וְלָנוּ אַתָּה אוֹמֵר לְהַדְלִיק. שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אוֹהֵב. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ, תֵּדַע שֶׁאֶצְלְךָ אֲנִי סוֹעֵד הַיּוֹם, לֵךָ הַתְקִין לִי. הָלַךְ אוֹהֲבוֹ וְהִתְקִין מִטָּה שֶׁל הֶדְיוֹט, שֻׁלְחָן שֶׁל הֶדְיוֹט. כֵּיוָן שֶׁבָּא הַמֶּלֶךְ, בָּאוּ עִמּוֹ שַׁמָּשִׁין סָבְבוּ מְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב לְפָנָיו מִכָּאן וּמִכָּאן. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹהֲבוֹ אֶת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה, נִתְבַּיֵּשׁ וְהִטְמִין אֶת כָּל מַה שֶּׁהִתְקִין לוֹ, שֶׁהָיָה לוֹ הַכֹּל מִן הַהֶדְיוֹטוֹת. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ, מַהוּ, לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁאֶצְלְךָ אֲנִי סוֹעֵד הַיּוֹם, לָמָּה לֹא הִתְקַנְתָּ לִי כְּלוּם. אָמַר לוֹ אוֹהֲבוֹ, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה, נִתְבַּיַּשְׁתִּי וְהִטְמַנְתִּי כָּל מַה שֶּׁהִתְקַנְתִּי לְךָ, שֶׁהָיוּ כְּלֵי הֶדְיוֹטוֹת. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ, חַיֶּיךָ, שֶׁאֲנִי פּוֹסֵל אֶת כָּל כְּלִי שֶׁהֵבֵאתִי עִמִּי, וּבִשְׁבִיל אַהֲבָתְךָ, אֵינִי מִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא בְּשֶׁלְּךָ. וְכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלּוֹ אוֹרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא (דניאל ב, כב). וְהוּא אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל, הַתְקִינוּ מְנוֹרָה וְנֵרוֹת. מַה כְּתִיב שָׁם, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה, ח), וְעָשִׂיתָ מְנוֹרַת זָהָב טָהוֹר (שם כה, לא). כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ, מִיָּד בָּאָה הַשְּׁכִינָה. מַה כְּתִיב שָׁם, וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד (שמות מ, לה). מִיָּד קָרָא לְמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה (ויקרא א, א). וּכְתִיב: וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ (במדבר ז, פט). וּמַה דִּבֵּר אֵלָיו. בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, שְׁלַח אֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי (תהלים מג, ג). גָּדוֹל אוֹרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַחַמָּה וְהַלְּבָנָה מְאִירִין הָעוֹלָם. וּמֵהֵיכָן הֵן מְאִירִין. מִן זִקּוּקֵי אוֹר שֶׁל מַעְלָן הֵן חוֹטְפִין, שֶׁנֶּאֱמַר: לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ (חבקוק ג, יא). גָּדוֹל הוּא הָאוֹר שֶׁל מַעְלָן, שֶׁלֹּא נִתַּן מִמֶּנּוּ לְכָל הַבְּרִיּוֹת אֶלָּא אֶחָד מִמֵּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא, וּנְהוֹרָא וְגוֹ' (דניאל ב, כב). לְפִיכָךְ עָשִׂיתִי חַמָּה וּלְבָנָה שֶׁיָּאִירוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ (בראשית א, יז). אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ. אָמַר דָּוִד, בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים (משלי טז, טו). אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר יוֹסִי, נִמְנְעָה הַשִּׂמְחָה מִן הָרְשָׁעִים וְנִתְּנָה לַצַּדִּיקִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵישֵׁב עִם בָּשָׂר וָדָם בַּנֵּר, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה. רַבִּי לֵוִי בְּרַבִּי אוֹמֵר, מְנוֹרָה טְהוֹרָה יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, וְעָשִׂיתָ מְנוֹרַת זָהָב טָהוֹר (שמות כה, לא). אָמַר לֵיהּ: כֵּיצַד נַעֲשֶׂה אוֹתָהּ. אָמַר לוֹ: מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה (שם). אַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה בָּהּ, וְיָרַד מֹשֶׁה וְשָׁכַח מַעֲשֶׂיהָ. עָלָה וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׁכַחְתִּי מַעֲשֶׂיהָ. הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, וְעוֹד נִתְקַשָּׁה בָּהּ. אָמַר לֵיהּ: וּרְאֵה וַעֲשֵׂה (שם פסוק מ), עַד שֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ וְהֶרְאָה לוֹ עֲשִׂיָּתָהּ. אַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה עַל מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵךְ אֵצֶל בְּצַלְאֵל וְהוּא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ. יָרַד מֹשֶׁה וְאָמַר לִבְצַלְאֵל, וּמִיָּד עֲשָׂאָהּ. הִתְחִיל מֹשֶׁה תָּמֵהַּ וְאוֹמֵר: אֲנִי כַּמָּה פְּעָמִים הֶרְאָה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתְקַשֵּׁיתִי לַעֲשׂוֹתָהּ, וְאַתָּה שֶׁלֹּא רָאִיתָ אוֹתָהּ עָשִׂיתָ מִדַּעְתְּךָ. בְּצַלְאֵל, בְּצֵל אֵל הָיִיתָ עוֹמֵד כְּשֶׁהֶרְאָה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשִׂיָּתָהּ וְאָמַר וְעָשִׂיתָ. וּלְפִיכָךְ, כְּשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִגְנְזָה הַמְּנוֹרָה. וְזוֹ אֶחָד מִן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁנִּגְנְזוּ, הָאֲרוֹן, וְהַמְּנוֹרָה, וְהָאֵשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהַכְּרוּבִים. וּכְשֶׁיֵּעוֹר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו וְיִבְנֶה בֵּיתוֹ וְהֵיכָלוֹ, הוּא מַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן וּמְשַׂמְּחָן אֶת יְרוּשָׁלַיִם. מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כָּתוּב, יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצֶּלֶת, פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל (ישעיה לה, א-ב).

ד"א אל מול פני המנורה יאירו. אמר (דוד) [שלמה] באור פני מלך חיים (משלי טז טו), אמר ר' יעקב בר יוסי נמנעה שמחה מן הרשעים, וניתנה לישראל, שהוצרך הקב"ה לישב עם בשר ודם בנר, שאמר להם אל מול פני המנורה, ר' לוי אמר מנורה טהורה ירדה מן השמים, למה שאמר לו הקב"ה למשה ועשית מנורת זהב טהור (שמות כה לא), א"ל כיצד נעשה, א"ל קשה תעשה המנורה (שם), אעפ"כ נתקשה משה, וירד ושכח מעשיה, עלה ואמר רבש"ע שכחתי, א"ל ראה ועשה, שנטל מטבע של אש, והראה לו עשייתה, ועוד נתקשה על משה, א"ל הקב"ה לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה, ירד משה ואמר לבצלאל, מיד עשאה, התחיל משה תמיה, ואמר אני כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה, ואתה שלא ראית עשית מדעתך, בצלאל שמא בצל אל היית עומד כשהראה לי הקב"ה, לפיכך כשחרב בית המקדש נגנזה המנורה, וזה אחד מחמשה דברים שנגנזו, הארון, והמנורה, והאש, ורוח הקודש, וכרובים, וכשישוב הקב"ה ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו הוא מחזירן למקומן, ומשמח את ירושלים, שנאמר ישושום מדבר וציה וגו' (ישעיה לה א) ואומר פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון ניתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו (שם שם ב).

רַבִּי לֵוִי בַּר רַבִּי אוֹמֵר, מְנוֹרָה טְהוֹרָה יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות כה, לא): וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר, אָמַר לוֹ כֵּיצַד נַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, אָמַר לוֹ (שמות כה, לא): מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה משֶׁה וְיָרַד וְשָׁכַח מַעֲשֶׂיהָ, עָלָה וְאָמַר רִבּוֹנִי כֵּיצַד נַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, אָמַר לוֹ: מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה משֶׁה וְיָרַד וְשָׁכַח, עָלָה וְאָמַר רִבּוֹנִי שָׁכַחְתִּי אוֹתָהּ, הֶרְאָה לוֹ לְמשֶׁה וְעוֹד נִתְקַשָּׁה בָהּ. אָמַר לוֹ (שמות כה, מ): וּרְאֵה וַעֲשֵׂה, עַד שֶׁנָּטַל מְנוֹרָה שֶׁל אֵשׁ וְהֶרְאָה לוֹ עֲשִׂיָּתָהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה עַל משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵךְ אֵצֶל בְּצַלְאֵל וְהוּא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, וְאָמַר לִבְצַלְאֵל מִיָּד עֲשָׂאָהּ, הִתְחִיל תָּמֵהַּ וְאָמַר אֲנִי כַּמָּה פְּעָמִים הֶרְאָה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתְקַשֵּׁיתִי לַעֲשׂוֹתָהּ, וְאַתְּ שֶׁלֹא רָאִיתָ עָשִׂיתָ מִדַּעְתְּךָ, בְּצַלְאֵל, בְּצֵל אֵל הָיִיתָ עוֹמֵד כְּשֶׁהֶרְאָה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשִׂיָּתָהּ. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִגְנְזָה הַמְּנוֹרָה. וְזֶה אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁנִּגְנַז, הָאָרוֹן, וְהַמְּנוֹרָה, וְהָאֵשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהַכְּרוּבִים. וּכְשֶׁיָּשׁוּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו וְיִבְנֶה בֵיתוֹ וְהֵיכָלוֹ, הוּא מַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן לְשַׂמֵּחַ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לה, א): יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה, (ישעיה לה, ב): פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל.

רַבִּי לֵוִי בַּר רַבִּי אוֹמֵר, מְנוֹרָה טְהוֹרָה יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות כה, לא): וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר, אָמַר לוֹ כֵּיצַד נַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, אָמַר לוֹ (שמות כה, לא): מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה משֶׁה וְיָרַד וְשָׁכַח מַעֲשֶׂיהָ, עָלָה וְאָמַר רִבּוֹנִי כֵּיצַד נַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, אָמַר לוֹ: מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה משֶׁה וְיָרַד וְשָׁכַח, עָלָה וְאָמַר רִבּוֹנִי שָׁכַחְתִּי אוֹתָהּ, הֶרְאָה לוֹ לְמשֶׁה וְעוֹד נִתְקַשָּׁה בָהּ. אָמַר לוֹ (שמות כה, מ): וּרְאֵה וַעֲשֵׂה, עַד שֶׁנָּטַל מְנוֹרָה שֶׁל אֵשׁ וְהֶרְאָה לוֹ עֲשִׂיָּתָהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה עַל משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵךְ אֵצֶל בְּצַלְאֵל וְהוּא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, וְאָמַר לִבְצַלְאֵל מִיָּד עֲשָׂאָהּ, הִתְחִיל תָּמֵהַּ וְאָמַר אֲנִי כַּמָּה פְּעָמִים הֶרְאָה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתְקַשֵּׁיתִי לַעֲשׂוֹתָהּ, וְאַתְּ שֶׁלֹא רָאִיתָ עָשִׂיתָ מִדַּעְתְּךָ, בְּצַלְאֵל, בְּצֵל אֵל הָיִיתָ עוֹמֵד כְּשֶׁהֶרְאָה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשִׂיָּתָהּ. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִגְנְזָה הַמְּנוֹרָה. וְזֶה אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁנִּגְנַז, הָאָרוֹן, וְהַמְּנוֹרָה, וְהָאֵשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהַכְּרוּבִים. וּכְשֶׁיָּשׁוּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו וְיִבְנֶה בֵיתוֹ וְהֵיכָלוֹ, הוּא מַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן לְשַׂמֵּחַ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לה, א): יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה, (ישעיה לה, ב): פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל.

קַח אֶת הַלְוִיִּם. הֲלָכָה, כַּמָּה נִימִין הָיוּ בַּכִּנּוֹר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם מְנַגְנִים בּוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁבַע נִימִין הָיוּ בַּכִּנּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, יא): שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת, אַל תְּהִי קוֹרֵא שׂבַע, אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קיט, קסד): שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ נַעֲשֵׂית שְׁמוֹנֶה, שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר בְּנִגּוּן (תהלים ו, א): לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית. וְלֶעָתִיד לָבוֹא נַעֲשֵׂית עֶשֶׂר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמד, ט): אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָךְ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר. וּמִי הִתְקִין לָהֶם, שְׁמוּאֵל וְדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ט, כב): הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם. וְהֵם הֶעֱמִידוּ חֲלוּקֵי הַשִּׁיר, וְהָיוּ הַלְוִיִּם עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן וּמְזַמְּרִים לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, רְאֵה חִבָּה שֶׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַלְוִיִּם, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הַרְבֵּה הַלְוִיִּם חֲבִיבִין לְפָנַי, קַח אוֹתָם לִשְׁמִי לִשְׂרָרָה, מִנַּיִן מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן קַח אֶת הַלְוִיִּם.

עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף (במדבר י, ב), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיס שְׁלֹמֹה אֶת הָאָרוֹן לַמִּקְדָּשׁ אָמַר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, שֶׁהָיוּ הַפְּתָחִים שְׁפָלִים, וְאָמַר: וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמְרוּ הַשְּׁעָרִים (תהלים כד, י): מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, מִיָּד בִּקְשׁוּ הַשְּׁעָרִים לֵירֵד עָלָיו וְלָרֹץ אֶת רֹאשׁוֹ, אִלּוּלֵי שֶׁאָמַר (תהלים כד, י): ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָּה, וְחָזַר וְאָמַר (תהלים כד, ח): ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה, (תהלים כד, ט): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, אָמַר לָהֶם הִתְגַּדְּלוּ שֶׁמֶּלֶךְ הַכָּבוֹד עֲלֵיכֶם, מִיָּד חָלְקוּ לוֹ כָּבוֹד וְנָשְׂאוּ עַצְמָן וְנִכְנַס הָאָרוֹן. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם חֲלַקְתֶּם לִי כָּבוֹד, חַיֵּיכֶם כְּשֶׁאֲנִי אַחֲרִיב אֶת בֵּיתִי אֵין אָדָם שׁוֹלֵט בָּכֶם, תֵּדַע שֶׁכָּל כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ גָּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל א, ב): וַיִּתֵּן ה' בְּיָדוֹ אֶת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וּמִקְצָת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים, אֲבָל שַׁעֲרֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְקוֹמָן נִגְנְזוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, ט): טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ. מַהוּ ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה, שֶׁהוּא חוֹלֵק לִירֵאָיו מִכְּבוֹדוֹ, כֵּיצַד, הוּא נִקְרָא אֱלֹהִים, וְקָרָא לְמשֶׁה אֱלֹהִים (שמות ז, א): רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. הוּא מְחַיֵּה מֵתִים, וְחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לְאֵלִיָּהוּ וְהֶחֱיָה אֶת הַמֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, כג): וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ רְאִי חַי בְּנֵךְ. וּלְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִלְבּוֹשׁ לְבוּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כא, ו): הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו. מַה כְּתִיב (תהלים מז, ו): עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מֶלֶךְ עֲשִׂיתִיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, מַה מֶּלֶךְ כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא תּוֹקְעִין לְפָנָיו אַף אַתָּה עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף, כְּשֶׁתַּכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ תּוֹקְעִין בָּהֶם וְהֵן מִתְכַּנְסִין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י, ג): וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ, לְכָךְ עֲשֵׂה לְךָ.

דָּבָר אַחֵר, אֵלֶּה מַסְעֵי, לָמָּה זָכוּ לִכָּתֵב בַתּוֹרָה כָּל הַמַּסָּעוֹת הָאֵלּוּ, עַל שֶׁקִּבְּלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן שְׂכָרָן, דִּכְתִיב (ישעיה לה, א ב): יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת, פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל וגו', וּמַה מִּדְבָּר עַל שֶׁקִּבֵּל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ, הַמְקַבֵּל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אַתְּ מוֹצֵא עָתִיד הַמִּדְבָּר לִהְיוֹת יִשּׁוּב וְהַיִּשּׁוּב עָתִיד לִהְיוֹת מִדְבָּר, וּמִנַּיִן שֶׁעָתִיד הַיִּשּׁוּב לִהְיוֹת מִדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ג): וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה, וּמִנַּיִן שֶׁהַמִּדְבָּר עָתִיד לִהְיוֹת יִשּׁוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, יח): אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם. אַתְּ מוֹצֵא עַכְשָׁו אֵין אִילָנוֹת בַּמִּדְבָּר וְעָתִיד לִהְיוֹת שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, יט): אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ, וְעַכְשָׁו אֵין דֶּרֶךְ בַּמִּדְבָּר שֶׁכֻּלּוֹ חוֹל, וְעָתִיד לִהְיוֹת שָׁם דֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, יט): אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת, וְאוֹמֵר (ישעיה לה, ח): וְהָיָה שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ לֹא יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא וְהוּא לָמוֹ הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים לֹא יִתְעוּ.