ישעיהו לה:ד מדרש: אוצר מדרשים, מדרש תנחומא, תנחומא בובר וויקרא רבה

בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ (דניאל י"א מ"ה). ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול ותוקע בשופר שלש פעמים, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול (ישעיה כ״ז י״ג), ואותו שופר הוא קרן ימינו של איל יצחק, והקב״ה מאריך אותו עד אלף אמה, ותוקע תקיעה ומתגלה משיח בן דוד ואליהו, והולכים שניהם אצל ישראל שהם במדבר העמים ואומר להם אליהו, זה הוא המשיח, ומשיב את לבם ומחזק את ידם, שנאמר חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ (ישעיה ל״ה ג׳ ד׳), וישמעו כל בני ישראל קול השופר וידעו כי פדה את ישראל, שנאמר כי פדה ה׳ את יעקב (שם), ובאו האובדים בארץ אשור. ומיד נופל פחד ה׳ בעמים ועל כל הגוים, וישראל חוזרים עם המשיח עד שיבואו למדבר יהודה ומתועדים עם כל בני ישראל, ויבואו אל ירושלם ויעלו במעלות בית דוד הנשארות מן ההרס, וישב שם המשיח. וישמע ארמילוס כי עמד לישראל מלך, ויקבץ חיילות מכל או״ה ויבאו למלך המשיח ולישראל, והקב״ה ילחם בעד ישראל, ואומר למשיח שב לימיני, והמשיח אומר לישראל, התקבצו והתיצבו וראו את ישועת ה׳, ומיד הקב״ה יוצא ונלחם בם, שנאמר וְיָצָא ה׳ וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם (זכריה י״ד ג'), וכתיב בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ (צפניה ג' כ'). אמן, יקרב אותה העת ואותו הזמן.

לְפִי שֶׁבִּטְּלָה יִשְׂרָאֵל מִן הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א, ח). לְפִיכָךְ אֲנִי פּוֹרֵעַ מִמֶּנָּה בָּאֵשׁ שֶׁלֹּא תִּכְבֶּה לְעוֹלָם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. וּלְפִי שֶׁשָּׂרְפָה בֵּיתִי שֶׁהֶעָשָׁן הָיָה יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, דִּכְתִיב: וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן (ישעיה ו, ד), לְפִיכָךְ לְעוֹלָם תַּעֲלֶה עֲשָׁנָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר (ישעיה סו, ו). אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא קוֹל מֵהֵיכָל (ישעיה סו, ו), אֵין אַתֶּם זְכוּרִים מָה עֲשִׂיתֶם בַּהֵיכָל. קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו. (ישעיה סו, ו) וְאֵימָתַי יִהְיֶה הַגְּמוּל הַזֶּה? לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְישַׁעֲכֶם (ישעיה לה, ד).

ר' אלעזר בן פדת אומר כשם שהביא הקב"ה על המצרים עתיד להביא על אומה זו, שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר (ישעיה כג ה), אמר ר' אלעזר כל צר האמור במקרא (מלא) [חסר], על אומה הרשעה הזו מדבר, מה מצרים לקו בדם, אף אומה הרשעה הזו. ונהפכו נחליה לזפת וגו' (שם לד ט), אמר ר' תנחומא זו תכרוש ותוצינוש, שהן נתונין על שפת רומי, וכתיב ולילה ויומם לא תכבה (שם שם י), ולמה שבטלו ישראל מן התורה שהיו יגיעין בה יומם ולילה, האש שאני מביא עליהן אינה כבה לעלם, אלא לעולם יעלה עשנה (שם), לפי ששרפו את ביתי והיה העשן עולה ממנו, והם אומרים קול שאול מעיר (ישעיה סו ו), אמר להם הקב"ה אלא קול מהיכל (שם), ואומר (זכור) [זכרו] מה עשיתם בהיכל, קל ה' משלם גמול לאויביו (שם), לעולם הבא שהוא פודה את ישראל, שנאמר גמול ה' אלהים הוא יבא ויושיעכם (שם לה ד).