הִנְנִ֣י מֵשִׁ֣יב אֶת־צֵ֣ל הַֽמַּעֲל֡וֹת אֲשֶׁ֣ר יָרְדָה֩ בְמַעֲל֨וֹת אָחָ֥ז בַּשֶּׁ֛מֶשׁ אֲחֹרַנִּ֖ית עֶ֣שֶׂר מַעֲל֑וֹת וַתָּ֤שָׁב הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ עֶ֣שֶׂר מַעֲל֔וֹת בַּֽמַּעֲל֖וֹת אֲשֶׁ֥ר יָרָֽדָה׃ (ס)
מדרש תנחומא
כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת, יָפֶה אוֹמֵר לָכֶם. אַתְּ מוֹצֵא בְּנֹחַ, לְאַחַר שֶׁהִצִּילוֹ מִן הַמַּבּוּל אָמַר לְנֹחַ: וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל (בראשית ט, יב) אָמַר לוֹ: תֵּן לִי אוֹת. אָמַר לוֹ: אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן. חִזְקִיָּה כְּשֶׁחָלָה, שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יְשַׁעְיָה וְאָמַר לוֹ: כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי רֹפֵא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה' (מלכים ב כ, ה). אָמַר לוֹ: מָה אוֹת? אָמַר לוֹ: הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת (ישעיה לח, ח). וְכָךְ נֶאֱמַר לִיהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל: שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְגוֹ' כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה (זכריה ג, ח). הַצַּדִּיקִים מְבַקְּשִׁים מוֹפֵת, כָּל שֶׁכֵּן פַּרְעֹה הָרָשָׁע. הֱוֵי, כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
א״ר זירא אע״ג דשלח ר׳ יהודה בן בתירא מנציבין הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו והזהרו בורידין כר׳ יהודה והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה כי האי מלתא מודעינן להו (ירמיה יב א) צדיק אתה ה׳ כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי מה אהדרו ליה (שם) כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים וגו׳ משל לאדם אחד שאמר יכול אני לרוץ שלש פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים נזדמן לו רגלי אחד רץ לפניו שלשה מילין ביבשה ונלאה א״ל ומה לפני רגלי כך לפני הסוסים עאכ״ו ומה ג׳ מילין כך ג׳ פרסאות עאכ״ו ומה ביבשה כך בין בצעי המים עאכ״ו אף אתה ומה בשכר ד׳ פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחרי כבודי אתה מתמיה כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים עאכ״ו היינו דכתיב (ירמיה כג ט) לנביאים נשבר לבי בקרבי וגו׳ הני ד׳ פסיעות מאי היא דכתיב (ישעיה לט א) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים וגו׳ משום דשמע כי חלה חזקיהו ויחזק שדר ליה ספרים ומנחה אין (דהי״ב לב לא) לדרוש המופת אשר היה בארץ דאמר ר׳ יוחנן אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה וכי חלה חזקיה ואיתפח אהדרינהו קב״ה להנך עשר שעי ניהליה דכתיב (ישעיה לח ח) הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחורנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה אמר להו מאי האי אמרו ליה חזקיה חלש ואיתפח אמר איכא גברא כי האי ולא בעינא לשודורי ליה שלמא כתבו ליה שלמא למלכא חזקיהו שלם לקרתא דירושלם שלם לאלהא רבא. נבוכדנאצר ספרא דבלאדן הוה ההיא שעתא לא הוה התם כי אתא אמר להו היכי כתביתו אמרו ליה הכי כתבינן אמר להו קריתו ליה אלהא רבא וכתביתו ליה לבסוף אמר אלא הכי כתיבו שלם לאלהא רבא שלם לקרתא דירושלם שלם למלכא חזקיהו אמרו ליה קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא רהט בתריה כדרהיט ארבעה פסיעות אתא גבריאל ואוקמיה א״ר יוחנן אלמלא לא בא גבריאל והעמידו לא היה תקנה לשונאי ישראל:
סדר עולם רבה
ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב וגו' (מלכים ב יח יג), שמנה שנים [שהה] בין גלות ראשונה, לשניה, ושמנה שנים שהה בין גלות שניה, לשלישית, ועוד שהה שמנה שנים, ועלה על יהודה, לקיים מה שנאמר, כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד וגו' (ישעיה ח כג), אמר רבי יהושע בן קרחה טעות גדול טעה סנחריב, אחרי הדברים והאמת האלה וגו' (דברי הימים ב לב א), באותה שעה שלח תרתן לאשדוד, בשנת בא תרתן אשדודה וגו' (ישעיה כ א), שטף עמונים ומואבים שהיו מסייעין אותו כשצר על שמרון ג' שנים, לקיים מה שנאמר, ועתה דבר ה' לאמר בשלש שנים כשני שכיר וגו' (שם טז יד), באותה שעה וישלח מלך אשור את רבשקה וגו', ויצא אליו אליקים בן חלקיהו אשר על הבית וגו' (שם לו), ויבאו עבדי המלך חזקיהו אל ישעיהו, ויאמר אליהם ישעיהו וגו', הנני נותן בו רוח ושמע שמועה וגו' (שם לז), מה שמועה שמע, וישמע אל תרהקה מלך כוש וגו' (מלכים ב יט ט), שטף שבנא הסוכן וסיעתו, והלך לכוש ונטל חמדת כל הארצות, ובא לו לירושלם, לקיים מה שנאמר, יגיע מצרים וסחר כוש וגו' (ישעיה מה יד), יגיע מצרים, זה חיל פרעה מלך מצרים, וסחר כוש, זה תרהקה מלך כוש, וסבאים אנשי מדה (שם), אלו חיילות שלהן, עליך יעברו (שם), זו ירושלם, ולך יהיו (שם), כבר מושלמין לך, אחריך ילכו (שם), זה חזקיהו, בזקים יעברו (שם), זו בכירה ומנקיא, ואליך ישתחוו אליך יתפללו (שם), הן נותנים שבחו של הקב"ה בתוכך ואומרים אך בך אל וגו' (שם), באותה שעה וישלח מלך אשור את תרתן ואת רבשקה וגו', ויקראו אל המלך וגו' (מלכים ב יח), וישלח ישעיהו בן אמוץ וגו', זה הדבר וגו', את מי חרפת וגדפת וגו', ביד מלאכיך וגו', אני קרתי וגו', ויהי בלילה ההוא וגו' (שם יט), וכולן מלכים קשורי כתרים בראשיהן, לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו שלשה ימים, רבי יוסי אומר יום שלישי לחליו של חזקיהו היתה מפלתו של סנחריב, ועמדה לו חמה, כשם שעמדה לו לאחז, שנאמר הנני משיב את צל המעלות וגו' (ישעיה לח ח), בו ביום נסע סנחריב עשר מסעות, בא על עית וגו', עברו מעברה וגו', נדדה מדמנה וגו' (שם י), צהלי קולך וגו', עוד היום בנב לעמד (שם), שתמצא אומר בו ביום נסע עשר מסעות, באחת עשרה ביובל בשנה הרביעית בשבוע עלה סנחריב, וכן הוא אומר, וזה לך האות אכול השנה ספיח וגו' (שם לז ל), שעלה בפרס הפסח, ולא יכלו לזרוע, ואכלו ספיחים, ובשנה השנית שחיס (שם), שגדעו הלגיונות האילנות, ובשנה (הרביעית) [השלישית] זרעו וקצרו וגו' (שם), מלמד שלא נשתייר בשבוע אלא שנה אחת, לאחר מפלתו של סנחריב עמד חזקיה ופטר את האוכלוסין שבאו עמו בקולרין, וקבלו עליהם [עול] מלכות שמים, לקיים מה שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים [בארץ מצרים] מדברות שפת כנען וגו' (שם יט יח), הלכו ובנו מזבח, והיו מקריבין עליו עולות לשם שמים, שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח לה' וגו' (שם יט יט), והיו מתפללין ומשתחוין אל ירושלם, שנאמר ואליך ישתחוו אליך יתפללו (שם מה יד), קודם ביאתו של סנחריב סתם חזקיה את מימי גיחון, שנאמר ויועץ עם וגו', (הוא חזקיה) [והוא יחזקיהו] סתם את מוצא וגו' (דברי הימים ב לב), בן עשרים וחמש שנה חזקיהו במלכו וגו' (מלכים ב יח ב):