ישעיהו מא:א מדרש: מדרש שכל טוב ואגדת בראשית

או חרש. היינו מי שאינו שומע ואינו מדבר, וראיה לדבר שבכמה מקומות קורא לשתיהן חרישה, כדכתיב למה תביט (בבוגדים) [בוגדים] תחריש כבלע רשע צדיק ממנו (חבקוק א יג), החרישו אלי איים (ישעי' מא א), וכל דומיהן. ולמה הוציא בלשון חרישה, שאין לך חושב מחשבות מרובות יותר מן החרש, ודומה לדבר לב חורש מחשבות און (משלי ו יח):

[ב] ד"א כי הנה היום בא. זש"ה לי נקם ושלם (דברים לב לה), וישראל אומר לי נקם ושלם, אמר הקב"ה כשיגיע הזמן אימתי תמוט רגלם (שם שם), כשיתקיים מה שראה דניאל חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי וגו' (דניאל ב לד). כי קרוב יום אידם (דברים שם). בלעם שהיה רואה שיום הדין מאבד את הרשעים עשאו רחוק, שנאמר אראנו ולא עתה [אשורנו ולא קרוב] (במדבר כד יז), אבל משה שהיה רואה שאותו היום הוא מתן שכרם של צדיקים, אמר כי קרוב יום אידם וגו', וכן אסף אומר כי הנה רחקיך יאבדו ואני קרבת אלהים לי טוב (תהלים עג כז כח). וחש עתידות למו (דברים שם), מחיש אני ומרעיש את העולם לפרוע מהן, שנאמר יעופו כנשר חש לאכול (חבקוק א ח), ועל שאמרתם ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה (ישעי' ה יט), הרי היום הבא ואתם יודעין, כי הנה היום בא וגו' (מלאכי שם).