ישעיהו מא:ג מדרש: מדרש אגדה, פסיקתא רבתי, אגדת בראשית ומדרש תנחומא

ד"א ולא שמע אלי. ומה היה עונשם, גלו לבבל ומתו שם, דכתיב והיה כי יאמרו אליך אנה (נלך) [נצא] וגו' (שם טו ב). אמר רבי לוי האוזן לגוף כקנקן לכלים, מה הקנקן הזה כשהוא מלא מים, כל הכלים האחרים ממלאין ממנו, כך האוזן כשהיא השומעת מרגשת מאתים וארבעים ושמונה אברים שבגוף, וכולם הולכים אחריה וחיים, דכתיב הטו אזנכם ולכו אלי [שמעו ותחי נפשכם] (ישעי' נח ג), וכשהם מטים את אזנם תחיה כל נפשם, כי כן אמר הכתוב אם תאבו ושמעתו וגו' ואם תמאנו וגו' (ישעי' א יט), ואמר שלמה בני אם תקח אמרי (משלי ב א), ואימתי נעשה אתה בני, כשתקח אמרי ומצותי תצפין אתך (שם), אף אני צופן לך טובות של עולם הבא, דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראך (תהלים לא כ). אבל אם תמאנו ומריתם חרב תאכלו (ישעי' שם). אמר רב למה הדבר דומה לזקן שיושב על הדרך, והיו לפניו שני דרכים, אחד תחלה קוצים וסופר מישור, ואחרת תחלתה מישור וסופה קוצים, והיה יושב על שתיהן, ומזהיר את העוברים ואת השבים ואומר להם אעפ"י שאתם רואים את הדרך הזו תחלתה קוצים, לכו בה שסופה מישור, וכל מי שהוא שומע לי סופו לילך לשלום ולחזור לשלום, ואותם שאינם שומעין לי והולכים בדרך שתחלתה מישור לסוף הם נכשלים בקוצים וחוזרין, כך משה רבינו מזהיר את ישראל על דרך החיים, ועל דרך המיתה, על ברכה וקללה, ואמר להם ובחרת בחיים (דברים ל יט), ואם משה רבינו ע"ה הזהירם לחיי העולם הזה כבר מת, ומה אני מקיים למען תחיה אתה וזרעך (שם שם), אלא הרי אלו חיי העולם הבא, שאין בהם מיתה, וכך תחייתו של עולם הבא אין לה מיתה, דכתיב ורבים מישיני עפר יקיצו לחיי העולם הבא (דניאל יב ב), שאין להם מיתה, ואלה לחרפות (שם), שאין להם חיים, והיה ירמיה הנביא מוכיח את ישראל ואמר להם שמעו דבר ה' (ירמי' ב ד) היו כאביכם שהיו שומעים לדבריו של הקב"ה ומקיימים מצותיו, דכתיב עקב אשר שמע אברהם וגו' (בראשית כו ח), ומה היה לו, רדף את המלכים את כדרלעומר מלך עילם וגו', ועליו הכתוב אומר ירדפם יעבר שלום אורח ברגליו לא יבא (ישעי' מא ג) אף אתם אם שומעים ועשיתם מצותיו של הקב"ה, כמו שכתוב אם בחקותי תלכו (ויקרא כו ג), מה כתיב אחריו ורדפתם את אויביכם (שם שם ז), אם שמעתם וקיימתם את התורה ואכלתם לחמכם לשובע ורדפתם את אויביכם, ואם לאו ואכלתם ולא תשבעו (שם שם כו), ורדף אותם קול עלה נדף (שם שם לו), אם גמלתם חסד ופניתי אליכם וגו' (שם שם ט), ואם לאו ונתתי פני בכם (שם שם יז), ואם עשיתם שלום ונתתי שלום בארץ (שם שם ו), ואם לאו והבאתי עליכם חרב וגו' (שם שם כה), אם תשמעו למצות, הקב"ה מביא עליכם הברכות, ואם לאו מביא עליכם הקללות, וכיון שאתם עושים רצונו הוא משפיע לכם הברכות, דכתיב לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב (מ"א ח נו), וכיון שלא שמעו אמר להם ירמיה שמעו דבר ה', עד שלא תשמעו דברי תוכחות שמעו דבר ה', עד שלא תשמעון קל קרנא משרוקיתא (דניאל ג טו), שמעו בארץ עד שלא תשמעו בחוצה לארץ, שמעו חיים עד שלא תשמעו מתים, ישמעון אודניכון עד דלא ישמעון גרמיכון, הדא הוא דכתיב העצמות היבשות שמעו דבר ה' (יחזקאל לז ד):

דבר אחר ויהי בחצי הלילה ובמקום אחר כתוב ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה (שמות י"א ד'), מהו כן, אלא משה ע"י שהוא בשר ודם ואין בו"ד יכול לחלוק את הלילה לפיכך הוא אומר כחצות הלילה בחסר ויתיר, אבל הקדוש ברוך הוא שברא את הלילה הוא יודע עתיו ורגעיו לפיכך (כך) הוא חלקו כראוי, הוי ויהי בחצי הלילה. דבר אחר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אמר ר' אחא אמר ר' חלבו הקב"ה אמר הגיע אותו כה שאמרתי לאברהם כה יהיה זרעך (בראשית ט"ו ה'), שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם כה יהיה זרעך חמשה עשר בניסן היה, בשעה שבאו (המלאכים) [המלכים] ושבו את לוט אחי אברהם שהיו סבורים שהוא אברהם, והלך אברהם והצילו מהם מה כתב שם ויחלק עליהם לילה (בראשית י"ד ט"ו), רבותינו אמרו הקדוש ברוך הוא חלק אותו הלילה ור' בנימין בן יפת בשם ר' יוחנן אומר הלילה חלק עצמו שנאמר ויחלק עליהם לילה, רבותינו אמרו אותה השעה אמר הקב"ה לאברהם אתה יגעת עמי בהריגת המלכים חצי הלילה חייך אני פורע לבניך במצרים שנאמר ויהי בחצי הלילה. וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק (בראשית י"ד) א"ר לוי [אמר] ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זימרא ג' מילין היו פסיעותיו של אברהם ור' יהודה בר' סימון אמר מיל א', א"ר וחוניא בשם ר' וחוניא ב"ר בנייה אפילו [אבק] לא עלה על רגלו של אחד מאוכלוסיו של אברהם באותה השעה שנאמר ירדפם יעבור שלום ארח ברגליו לא יבא (ישעיה מ"א ג') לפיכך אמר לו יגעת עמי חצי הלילה חייך שאני פורעו לבניך במצרים חצי הלילה.

[ג] ד"א אחר הדברים האלה, מה כתיב למעלה מן הענין וישמע אברהם [כי נשבה אחיו] (בראשית יד יד), וכי אחיו היה לוט, אלא שבחו של אברהם, אחר כל אותה המריבה שעשו, שנאמר ויהי ריב וגו' (שם יג ז), ולא נזכר אברהם ואח"כ קוראו אחי, שנאמר כי אנשים אחים אנחנו (שם שם ח). וירק את חניכיו (שם יד יד). מכאן אתה למד שנטל אברהם כסף וזהב וחיפה אותן, ואמר להם, למלחמה אנו יוצאין להציל לוט אנו הולכין, לא תתנו עיניכם בממון, אם בשביל כסף וזהב אתם יוצאים, הרי כמה לפניכם, שנאמר וירק את חניכיו, ואין וירק אלא שחיפה אותן כסף וזהב, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ (תהלים סח יד). ד"א וירק שהריקן ברברים שכתוב בתורה מי האיש הירא ורך הלבב וגו' (דברים כ ח), וכן עשה אברהם, א"ל למלחמה אתם יוצאים, מי שיש בידו עבירות ומתירא מן מעשיו לא יצא עמנו, כיון ששמעו כך כל אותן האנשים מי שידע בלבו שחטא לא יצא וחזרו להן כולן ולא נשתייר עם אברהם אלא אליעזר בלבד שהיה כשר, אמר הב"ה לאברהם הוא ילך עמך שאני נותן בו כח של שלש מאות ושמונה עשר, וכאילו שאף הן יוצאין עמך, וכן את מוצא אליעזר בגימט' שלש מאות ושמונה עשר. וירדוף עד דן (בראשית יד יד), מה ראה לרדוף עד דן, מיכאן אמרו רבותינו שני דברים מכין לפניהם ולאחריהם, ע"א ושביעית הנוטע ערב שביעית חייב ומוצאי שביעית חייב. כך ע"א מכה לפניה ולאחריה, והאיך לפניה, עד עכשיו שעתיד ירבעם בן נבט שמעמיד ע"א בדן, שנאמר וישם את האחד בבית אל [ואת האחד נתן בדן] (מ"א יב כט), וכבר הגיע אברהם עד אותו מקום ולא רדף עוד, שנאמר וירדוף עד דן וירדפם עד חובה (בראשית יד טו). שדנן וחייבן, ויחלק עליהם לילה (שם שם). הקב"ה. בשביל אברהם, שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה וגו' (שמות יב כט). וישב את כל הרכוש וגו' (בראשית יד טז) מיד ויצא מלך סדום וגו'. כיון שראה את אברהם יוצא לרדוף היה משחק עליו, שנאמר כל רואי ילעיגו לי וגו' (תהלים כב ח), והיה זה יצא לרדוף ששה עשר מלכים ולגיונותיהן, כיון שחזר בשלום ירדפם יעבור שלום (ישעי' מא ג). ויצא מלך סדום לקראתו וגו', אמר לו בבקשה ממך תן לי הנפש וגו' (בראשית יד כא), מיד נשבע לו אברהם, שנאמר הרימותי ידי וגו' (שם שם כב), ואין הרימותי אלא שבועה, שנאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים [וישבע בחי העולם] (דניאל יב ז). אם מחוט וגו' (בראשית יד כב), למה שהקב"ה הבטיחני שהוא מעשרני, שנאמר ואברכה מברכך וגו' (בראשית יב ג), ואני אטול משלך שתאמ' אני העשרתיך אם מחוט וגו', אמר לו הקב"ה אתה אמרת אם מחוט, אני נותן לבניך חוט של צדקה שיהא מקיפן, כשם ששנו חכמים. ד"א אני נותן לבניך מצות ציצית שהיא של חוט, שנאמר ועשו להם ציצית (במדבר טו לח). אתה אמרת עד שרוך נעל, אני נותן לבניך מצות חליצה, שנאמר וחלצה נעלו (דברים כה ט), ד"א אני נותן לבניך בזכות כך מצות הפסח, שנאמר וככה תאכלו אותו וגו' נעליכם ברגליכם (שמות יב יא). ד"א אתה אמרת אם מחוט, אני משבח לבניך בחוט, שנאמר כחוט השני וגו' (שה"ש ד ג). ד"א בזכות כך אני פורע משונאיהם, שנאמר על אדום אשליך נעלי (תהלים ס י). ד"א אתה אמרת עד שרוך נעל, אני משבח לבניך במנעליהם, שנא' מה יפו פעמיך בנעלים (שה"ש ז ב), אתה מאסת שכרו של בשר ודם, ראה שכר שמתוקן לך לפני, שנאמר שכרך הרבה מאד (בראשית טו א).