ישעיהו מג:ב מדרש: במדבר רבה, מדרש תנאים, תנחומא בובר ואוצר מדרשים

דָּבָר אַחֵר, וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי: וְהָיָה מִסְפַּר, הַסּוֹפֵר כְּמִסְפַּר הַתּוֹרָה נִתְבַּקֵּשׁ לָהֶם, שֶׁכָּךְ אָמַר לָהֶם עַל יְדֵי משֶׁה (דברים ז, יד): בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים, הֱוֵי: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, מְשָׁלָן בֶּעָפָר מְשָׁלָן בַּכּוֹכָבִים, בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם מְשׁוּלִים בֶּעָפָר, מָה עֲפַר הָאָרֶץ עָשׂוּי דַּיִּשׁ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל עֲשׂוּיִם דַּיִּשׁ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יג, ז): כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ. דָּבָר אַחֵר, מָה עֲפַר הָאָרֶץ אִם אֵינוֹ נִמְצָא אֵין אָדָם מִתְקַיֵּם, אִם אֵין עָפָר אֵין אִילָנוֹת וְאֵין תְּבוּאָה, כָּךְ אִם אֵין יִשְׂרָאֵל אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יח): וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם מְשׁוּלִים בֶּעָפָר, לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ הֵם מְשׁוּלִים לְחוֹל הַיָּם, מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל חוֹל מַקְהֶה שִׁנָּיו, כָּל יִשְׂרָאֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ מְכַלִּין כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כד, יט): וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וגו', וּכְתִיב (יחזקאל כה, יד): וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה מְשָׁלָן כַּחוֹל, מַה חוֹל אָדָם נוֹטֵל מִמֶּנּוּ מְלֹא קֻמְצוֹ וְנוֹתֵן לָעִסָּה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְטָעֳמוֹ שֶׁהוּא מַקְּהֶה אֶת שִׁנָּיו, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל, כָּל מִי שֶׁהוּא בּוֹזְזָן אוֹ גּוֹזְלָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא מַקְּהֶה אֶת שִׁנָּיו לֶעָתִיד לָבוֹא, לָמָּה, שֶׁהוּא קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ג): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא עֲלֵיהֶם נְאֻם ה', וְכָל מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בַּקֳּדָשִׁים חַיָּב מִיתָה. דָּבָר אַחֵר, כְּחוֹל הַיָּם, מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל חוֹל אָדָם מַכְנִיסוֹ לָאוּר וּמוֹצִיאוֹ בּוּלִים וְעוֹשִׂין הֵימֶנּוּ כְּלִי זְכוּכִית, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לָאוּר וְיוֹצְאִין חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ג, כו): עַבְדוֹהִי דִי אֱלָהָא עִלָּאָה פֻּקוּ וֶאֱתוֹ וגו'. וְאַף לֶעָתִיד לָבוֹא הֵם נִכְנָסִין לַגֵּיהִנֹּם וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם נִכְנָסִין שָׁם, וְאִלּוּ הֵם נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ וְאוֹבְדִים, וְיִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִתּוֹכָהּ בְּשָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, ב): כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, לָמָּה (ישעיה מא, יג): כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ לְכָךְ מוֹשְׁלָן כַּחוֹל. לֶעָתִיד לָבוֹא מְשָׁלָן כַּכּוֹכָבִים, מָה הַכּוֹכָבִים מַזְהִירִין בְּכָל הָרָקִיעַ כָּךְ הֵם מַזְהִירִין לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב, ג): וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. לָמָּה נִמְשְׁלוּ בַּכּוֹכָבִים וְלֹא בַּחַמָּה וְלֹא בַּלְּבָנָה, אֶלָּא אַבְרָהָם נִמְשַׁל בַּחַמָּה וְיִצְחָק בַּלְּבָנָה וְיַעֲקֹב בַּכּוֹכָבִים, לֶעָתִיד לָבוֹא הַחַמָּה וְהַלְּבָנָה בּוֹשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד, כג): וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִיְרוּשָׁלָיִם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד, וְהַכּוֹכָבִים אֵינָם בּוֹשִׁים, כָּךְ אַבְרָהָם וְיִצְחָק פְּנֵיהֶם מִתְכַּרְכְּמוֹת. לֶעָתִיד לָבוֹא בִּשְׁבִיל בְּנֵיהֶם, אַבְרָהָם בִּשְׁבִיל יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, יִצְחָק בִּשְׁבִיל עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו, וְהַכּוֹכָבִים אֵין לָהֶם בּוּשָׁה. כָּךְ יַעֲקֹב אֵין לוֹ בּוּשָׁה שֶׁלֹא יֵבוֹשׁ: שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, כב): לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ, לָמָּה, (ישעיה כט, כג): כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂי יָדַי וגו', שֶׁכֻּלָּם צַדִּיקִים (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי. דָּבָר אַחֵר, מָה הַכּוֹכָבִים חוֹלְקִין כָּבוֹד זֶה לָזֶה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כה, ב): עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, כָּךְ הֵם הַצַּדִּיקִים אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה, כְּשֵׁם שֶׁהַכּוֹכָבִים אֵינָן מְרִיבִין זֶה עִם זֶה, כָּךְ הֵם הַצַּדִּיקִים. דָּבָר אַחֵר, מָה הַכּוֹכָבִים אֵינָן שׁוֹלְטִים אֶלָּא בַּלַּיְלָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָן שׁוֹלְטִים אֶלָּא בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי עֹל מַלְכוּת. דָּבָר אַחֵר, מָה הַכּוֹכָבִים יָכוֹל אֶחָד לִשְׂרֹף אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כָּךְ הֵם הַצַּדִּיקִים כְּגוֹן אֵלִיָּהוּ שֶׁיָּרְדָה אֵשׁ בְּדִבּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב א, י): אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי תֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמֲשָּׁיו.

וכן את מוצא שהרי הוא מזכיר שעיר ופארן שאמ' משה רבונו של עולם כשתהא כועס השב הכעס על אלו שלא קיבלו את תורתך וה״א (חבק' ג ו) עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים מימינו אש דת למו שכשהיה הדיבר יוצא מפי הגבורה היה יוצא מימינו של הקב״ה לשמאלן של ישראל ועוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל וחוזר ובא מימינם שלישראל לשמאלן שלישראל והקב״ה מקבלו בימין וחוקקו על הלוחות שנ' (תה' כט ז) קול ה' חוצב להבות אש ד״א התורה משולה באש וישראל משולים באש והיה בית יעקב אש (עוב' א יח) וגהנם אש והנה תנור עשן ולפיד אש (ברא' טו יז) אמ' הקב״ה אם משמרין אתם את התורה הרי אתם מוצלין מדינה שלגיהנם וה״א (ישע' מג ב) כי תעבר במים אתך אלו אומות העולם שנ' (שם ח ז) הנני מעלה עליהם את מי הנהר:

[אלה פקודי המשכן משכן העדות]. מהו העדות, זו התורה שהיו יגעים בה, אמר להם הקב"ה בזכות התורה ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהנם, אפילו אברהם אביהם הראה לו הקב"ה התורה והקרבנות וגיהנם ומלכיות, תורה, ולפיד אש (בראשית טו יז), וקרבנות, ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת (שם שם ט), גיהנם תנור עשן (שם שם יז), מלכיות והנה אימה חשכה גדולה (שם שם יב), אמר לו הקב"ה כל זמן שבניך מתעסקין הם בשתים הם ניצולים משתים, כל זמן שמתעסקין בתורה ובקרבנות, ניצולים מגיהנם וממלכיות, ועתיד בית המקד ליחרב, והקרבנות בטלין, אלא מה אתה אומר שישתעבדו בניך בגיהנם או במלכיות, אברהם בירר את המלכיות, א"ל רבונו של עולם ישתעבדו במלכיות ולא ירד אחד מהם לגיהנם, שנאמר אם לא כי צורם מכרם (דברים לב ל), ואין צורם אלא אברהם אבינו, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם (ישעיה נא א), וה' הסגירם (דברים שם), שהסכים עמו הקב"ה, אמר ר' חנינא היה עומד אברהם ותמיה ולא היה יודע מה לברור אמר לו הקב"ה חתוך את הדבר, באותה שעה רמז לו הקב"ה לברור את המלכיות, הוי אלה פקודי משכן העדות, כל ימים שישראל עוסקים בתורה ובקרבנות, אינן יורדין לגיהנם, אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה הייתם משועבדים בידי מלכיות ולעולם הבא אציל אתכם מגיהנם, בזכות התורה שנקראת אש, שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג ב), והאש מכבה את האש, שנאמר כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך (ישעיה מג ב).