ישעיהו מג:טז מדרש: אוצר מדרשים, תנא דבי אליהו זוטא, פרקי דרבי אליעזר ובראשית רבה

פרק התקופה בכוכב חום. בחמה – שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד (נחום ג' י"ז), ובצינה – שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ (מלאכי ג' כ'), כוכב צינים, בחמה – [כצונן] כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר (משלי כ"ה י"ג). ובצינה – לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד (תהלים קמ"ז י"ז), מצעתים. בחמה – כְּחֹם צַח עֲלֵי אוֹר (ישעיה י"ח ד'), ובצינה כְּעָב טַל בְּחֹם קָצִיר (שם). כוכב חורב וחמה כחורב בציון, ובצינה ציה גם חום, כוכב אש בחמה גפרית אש, ובצינה – אש וברד שלג וקיטור, כוכב מטר בחמה ימטר על רשעים פחים, ובצינה יזוקו מטר לאידו, כוכב הרוח, בחמה – רוח סערה עושה דברו, ובצינה – רוח גדולה וחזק, במפיל התקופה בין מולד הלבנה שניהם בדרך אחד, הֹוָה עַל הֹוָה תָּבוֹא (יחזקאל ז' כ"ו), ובשני דרכים וּשְׁמֻעָה אֶל שְׁמוּעָה תִּהְיֶה (שם), כמושלים בתקופה כן מושלים בחדש, כסימן למטר כן סימן לטל, מזל שעה שהלבנה ממטיר בו ס"ח ב"ן ת"ך ק"ל ש"ם אמ"ץ בקצף ענ"ש בנחת דר"ט בכ"ל חמה ואור, שבתי חשך, לבנה – בין האור ובין החשך, התלי – וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת (עמוס ה' ח'), כוכב חמה מסלול ודרך. נוגה – וְנֹגַהּ [כיום] כָּאוֹר תִּהְיֶה (חבקוק ג' ד') צדק – וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו (ישעיה י"א ה'), מאדים – דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן (יואל ג' ג'), חמה מושלת ביום, לבנה מושלת בלילה, שבתי ביום ובלילה, יום ולילה לא ישבותו, התלי היום ולילה החשיך, כוכב בערב יום יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ (איוב ג' ט'), נוגה קדמתי הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, מאדים בבא השמש, חשך השמש בבואו, צדק בזרוח השמש, מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק (ישעיה מ"א ב'), חמה כוכב חום. וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס, שבתי צונן המדהבה, לבנה מצעתים, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, והתלי הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ (עמוס ה' ח'). כוכב חורב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ (ישעיה מ"ג ט"ז), נוגה מטר מנוגה ומטר, צדק הרוח רוח צדקה ומשפט, מאדים אש מאודם באשת לפידות, המזלים צינים ופחים, וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, צינים שנים ופחים שנים, והשאר שנים שנים, סימן ג׳ ל׳ ס׳ א׳ מ' ע׳ ט׳ ש׳ ב׳ ד׳ ת׳ ק׳ כקיץ לפחים, כקיץ לצינים, כחורף לפחים כן חורף לצינים. והמלך יושב בבית החורף בחדש השביעי, ששה מזלות וששה ארחות וששה דרכים בקובה, מעלה שבמעלות פני צפון, נמוך שבמעלות פני דרום, ארוכה פני צפון וקצרה פני דרום, ופני צפון ופני דרום דרך עיקש, פני צפון לפחים ופני דרום לצינים, זרח בקרן מזרחית ובא לו לקרן דרומית מערבית, מעלה שבמעלות ארוכה שבארחות, פתלתול ועקש ואין נסתר מחמתו, כאדם באכסדרה ומדורה על פניה, וצפונית מנשבת ומדורה מקדיר. חצי מזרח וחצי מערב דרך ישר, צפונית מן הצד ומדורה מן הצד, מדורה מפרדת וצפונו מוצק זורח בקרן מזרחית דרומית, ובא לו לקרן מערבית דרומית, מדורה מאחריו וצפונו מלפניו, שנאמר וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם (יואל ב' כ'), כי הגדיל לעשות, הלילה כסיר על גבי כירה, האור לפני הסיר שְׁפֹת הַסִּיר בצידי הסיר, וְגַם יְצֹק בּוֹ מָיִם (יחזקאל כ"ד ג') בירכתי הסיר, סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה (ירמיהו א' י"ג).

שאלו תלמידיו את ר"א ואמרו לו מנין שעתיד הקב"ה לעשות נקמה בעמלק בעצמו. מיד פתח ר"א ואמר כתיב (ישעיד סג) מי זה בא מאדום זהו שנאמר ברוח הקודש ע"י דוד מלך ישראל (תהילים ס׳:י׳-י״א) מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי מי יובילני עיר מצור מי נחני עד אדום כנגד מי אמר דוד מקרא זה לא אמרו אלא כנגד הקב"ה שהוא עתיד לעשות נקמה בעצמו בעמלק שבא מאדום. משלו משל למה הדבר דומה למלך שבנה ארבעה פלטרין בארבע מדינות נכנס לראשונה ואכל ושתה ולא שלף את נעלו וכן לשניה וכן לשלישית וכשהוא נכנם לרביעית אכל ושתה ושלף את נעלו ואמר להן לעבדיו צאו והביאו לי את הגדולים שבמדינה זאת ויערכו לפני להם. מיד אמרו לו עבדיו אדונינו המלך מפני מה כשנכנסת לראשונה אכלת ושתית ולא שלפת את נעלך וכן לשניה וכן לשלישית וכשנכנסת לרביעית אכלת ושתית ושלפת גם כן את נעלך. מיד אמר להן המלך לעבדיו בשנכנסתי לראשונה לא היתה דעתי מתיישבת שם וכן לשניה וכן לשלישית ובכל עת הייתי מצפה ואומר מתי אראה אותה שעה שאכנס לרביעית ועכשיו שראיתי אותה שעה מיד נתיישבה דעתי. כך אמר הקב"ה עשיתי מלחמה בפרעה ובעמלק ובסיסרא ובסנחרב ובנבוכדנצר ולא נתקררה ונתיישבה דעתי עד שאעשה נקמה אני בעצמי לעתיד בעמלק. אמרו רבותינו בעוד כשהיו יעקב ועשו במעי אמן אמר יעקב לעשו עשו אחי שני אחים אנחנו לאבינו ושני עולמות יש לפנינו העולם הזה והעולם הבא העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא מתן ולשאת אשה ולהוליד בנים ובנות אבל העולם הבא אינו כן בכל המדות הללו ואם הוא רצונך טול אתה העוה"ז ואני אטול העוה"ב ומנין שכך הוא שנאמר (בראשית בה) ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי כשם שהיינו אומרים בבטן. באותה שעה נטל עשו בחלקו העוה"ז ויעקב נטל בחלקו העוה"ב וכשבא יעקב מבית לבן וראה עשו שיש ליעקב נשים ובנים ועבדים ושפחות ובהמות וכסף וזהב מיד אמר עשו ליעקב יעקב אחי לא כך אמרת לי שתטול אתה העוה"ב ואני אטול העוה"ז ומנין לך כל העוה"ז נשים ובנים וממון עבדים ושפחות למה אתה משתמש ונהנה מן הדברים שבעוה"ז כמותי ואמר לו יעקב לעשו זה מעט הרכוש שנתן לי הקב"ה להשתמש בו לפי הצורך שלי בעוה"ז שנאמר (שם לג) וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלקים את עבדך באותה שעה האמיד עשו בדעתו ואמר ומה העוה"ז שאין ליעקב חלק בו כך נתן לו הקב"ה העוה"ב שהוא חלקו של יעקב עאכ"ו. באותה שעה אמר לו עשו ליעקב יעקב אחי בוא ונעשה שותפות אני ואתה טול אתה העוה"ז והעוה"ב חצי ואני אטול גם כן העולם הזה והעולם הבא הצי שנאמר (שם) ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ואמר לו יעקב לעשו אדוני יודע כי הילדים רכים ואינם יכולין לעמוד ביסורין של בניך שנאמר (שם) ויאמר אליו אדני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדני שעירה. אבל כשהיה בא יעקב לארץ ישראל אמרו רבותינו שהיה יעקב פותח לו לעשו פתח ממקום אחר זה שאמר הכתוב (קהלת ט׳:ו׳) גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וכנגד מי אמר שלמה המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד יעקב ועמלק שבא מעשו: משל למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד שונא אותו המלך ואחר שונא אותו ההגמון ואמר לו מי ששונא אותו המלך למי ששונא אותו ההגמון אשריך שאין המלך שונא אותך לפי שאם אתה הולך למקום אחר יש לך תקוה כי בכל מקום שאני הולך רשות המלך עלי. כך הקב"ה שונא (נ"י עמלק שבא מעשו בעצמו וכו') עשו בעצמו שנאמר (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב נאם ה' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לתנות מדבר. באותה שעה באו מלאכי השרת ומבקשין לומר שירה לפני הקב"ה ואין מוצאין אותו והולכין אצל הים ואומרים לו נראה לך הקב"ה שנאמר (ישעיהו מ״ג:ט״ז) כה אמר ה' הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה ויאמר להם הים מיום שייבש הקב"ה אותי והעביר בניו בחוכי שוב לא ראיתיו. מיד הן הולכין אל הר סיני ואומרים לו נראה לך הקב"ה שנאמר (דברים ל״ג:ב׳) ה' מסיני בא ויאמר להם מיום שנגלה הקב"ה עלי ונתן את התורה לעמו ישראל והוא החתן ומשה הוא השושבין והתורה היא הכלה שוב לא ראיתיו. והולכין אצל ציון ואומרים לה נגלה לך הקב"ה שנאמר (תהילים קל״ב:י״ג) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו ותאמר להם מיום שסילק הקב"ה את שכינתו מתוכי והחריב את ביתו ושרף היכלו שוב לא ראיתיו. ויאמר להם ישעיהו את מי אתם מבקשים ויאמרו לו את הקב"ה אנו מבקשים ויאמר להם ישעיהו הנביא עכשיו יצא (נ"י מעמלק) מאדום שנאמר (ישעיהו ס״ג:א׳) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע. באותה שעה באין מלאכי השרת ומוצאין להקב"ה ורואין את בגדיו אדומים שנאמר (שם) מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת ויאמר להם הקב"ה להמלאכים גת קטנה היתה לי ודרכתי אותה שנאמר (שם) פורה דרכתי לבדי. באותה שעה נוטל הקב"ה עונותיהן של ישראל ונותן אותן על עמלק הרשע שבא מעשו שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם (ויקרא ט״ז:כ״ב). באותה שעה אמר עמלק לפני הקב"ה רבונו של עולם וכי מה כוחי שנתת עלי את כל עונות יעקב באותה שעה נוטל הקב"ה כל עונות יעקב ונותן אותם על בגדיו ונעשין בגדיו אדומים כתולעת שני ואח"כ מכבס אותם עד שנעשית כשלג שנאמר (דניאל ז׳:ט׳) לבושיה כתלג חור לכך נאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע. משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה על אשתו הראשונה והאשה השניה היא שנואה ומכוערת ובניה מכעיסין את המלך בכל שעה ואומרת לו אשתו הראשונה מפני מה נשאת אשה שהיא שנואה ומכוערת ובניה מכעיסין אותך בכל שעה ואמר לה המלך לא נכנסתי לתוך ביתה ולא איחדתי (נתיחדתי) עמה ואומרת לו אשתו הראשונה אני בעצמי ראיתי אותך יוצא מפתח ביתה. אף הקב"ה כן בשעה שהוא מנחם את ציון אומרת כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה נכנסת לתוך העיר הרשעה שהיא שנואה ומכוערת ובניה מכעיסין אותך בכל שעה ואומר לה הקדוש ברוך הוא לא נכנסתי לתוכה ולא איחדתי עמה ואומרת לו ציון אני ראיתיך יוצא מתוכה ויאמר הקב"ה לציון הילך בניה ובכוריה שהם עמלק וזרעו שהם זרעו של עשו מסורין ביד ישראל שנאמר (עובדיה א׳:י״ח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר

בַּשְּׁלִישִׁי הָיְתָה הָאָרֶץ מִישׁוֹר כַּבִּקְעָה, וְהָיוּ הַמַּיִם מְכַסִּים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וּכְשֶׁיָּצָא הַדִּבּוּר מִפִּי הַגְּבוּרָה (בראשית א, ט): ״יִקָּווּ הַמַּיִם״, עָלוּ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וְהֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת וְנִתְפַּזְּרוּ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְנַעֲשִׂים עֲמָקִים עַל תּוֹכָהּ שֶׁל אֶרֶץ וְנִתְגַּלְגְּלוּ הַמַּיִם וְנִקְווּ לָעֲמָקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, י): ״וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים״, מִיָּד נִתְגָּאוּ הַמַּיִם וְעָלוּ לְכַסּוֹת הָאָרֶץ כְּבַתְּחִלָּה, עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכָבְשָׁן וְנָתַן תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו וּמְדָדָם בְּשָׁעֳלוֹ שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ, וְעָשָׂה חוֹל גְּבוּל לַיָּם, כְּאָדָם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה גָּדֵר לְכַרְמוֹ, וּכְשֶׁהֵן עוֹלִין וְרוֹאִין אֶת הַחוֹל לִפְנֵיהֶם, חוֹזְרִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ה, כב): ״הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם״.