ישעיהו מג:כה מדרש: אוצר מדרשים, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

א׳) שבע חופות עתיד הקב״ה לעשות לצדיקים לעתיד לבוא, וכל אחת ואחת לפי מעשיו, שנאמר וברא ה׳ על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה (ישעיה ד׳ ה׳) אלו שבע חופות שעתיד הקב״ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא (עי׳ ב״ב ע״ה.). למה אמר הנביא (כנראה חסר פה, כי כוונתו לחשוב שבעה מיני קינות כפולות, ושבעה מיני נחמתא) הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם ה׳ וגו׳ (זכריה ב׳ י׳) מלמד שבשעה שהגיע זמנה של ירושלם להחרב היה ירמיה מקונן עליה בלשון כפול, בכה תבכה בלילה (איכה א׳), מעי מעי (ירמיה ד׳), עיני עיני (איכה א׳), שבר על שבר (ירמיה ד'), אסף אסיפם (שם ח׳). ובאותו לשון עתיד הקב״ה לנחמה שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נ״א), אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך (שם מ״ג) עורי עורי (שם נ״א) התעוררי התעוררי (שם). ומה שכתוב הוי הוי ונוסו מארץ צפון, שמא תאמר לצפון לבד גלו, והרי כתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאום ה׳ (זכריה ב׳), אלא כשנפתחה פורענות על ירושלם לא נפתחה אלא מן הצפון, כמו שנאמר כי מצפון עשן בא (ישעיה י״ד ל״א), ואומר מצפון תפתח הרעה (ירמיה א׳ י״ד), לפיכך כשהמבשר (אליהו) יבא לירושלם לא יבוא אלא מן הצפון שנאמר אמור לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני וגו׳ (ישעיה מ״ג), לכך נאמר ונוסו מארץ צפון נאום ה׳ כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאום ה׳. אמר ר׳ יהושע בן קרחה היה למקרא זה לומר כי לארבע רוחות השמים (תענית ג׳: ע״ז י׳:), אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא ארבע רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל שנאמר כה אמר ה׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל״ג), כל מקום שאמר הכתוב כה אמר ה׳ היא נבואה לשעתה, וכל מקום שאמר הכתוב כי כה אמר ה׳ היא נבואה לעתיד.

וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר. וְלָמָּה לֹא אָמַר לוֹ פַּר אֶלָּא עֵגֶל. לְפִי שֶׁעַל יְדֵי הָעֵגֶל נִתְפַּקְפְּקָה הַכְּהֻנָּה בְּיָדְךָ, וּבָעֵגֶל הִיא מִתְבַּסֶּסֶת בְּיָדְךָ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: יֵשׁ לָהֶם עֲוֹנוֹת מִמַּעֲשֵׂה הָעֵגֶל. לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף הֵם יַקְרִיבוּ עֵגֶל. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל, שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָהֶם עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה נִתְכַּפֵּר לָהֶם עַל יְדֵי קָרְבָּן. וְלָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי מוֹחֶה עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁלֹּא בְּקָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מוֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי (ישעיה מג, כו).

ויאמר אל אהרן קח לך עגל (ויקרא ט ב), למה לא נאמר לו פר אלא עגל, א"ל שעל ידי העגל (נתפקפקה הכהונה בידך, ועל ידי העגל היא מתבוססת בידך, ולא עוד אלא שלא יהו ישראל אומרים יש להם עונות ממעשה העגל, לפיכך אמר הם יקריבו עגל, שנאמר ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וגו' (שם שם ג), כדי שידעו שנתכפר להם על מעשה העגל, אמר להם הקב"ה בעולם זה נתכפר להם על ידי קרבנות, ולעולם הבא אני מוחל עונותיהם שלא בקרבן, שנאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור (ישעיה מג כה).