ישעיהו מד:ה מדרש: במדבר רבה, מדרש תהילים ותנא דבי אליהו רבה

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וגו', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קמו, ח ט): ה' אֹהֵב צַדִּיקִים וגו', כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי ח, יז): אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב, ל): כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד, הֵם אוֹהֲבִים אוֹתִי וְאַף אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם. וְלָמָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב צַדִּיקִים, שֶׁאֵינָן נַחֲלָה, אֵינָם מִשְׁפָּחָה, אַתְּ מוֹצֵא הַכֹּהֲנִים בֵּית אָב הֵם, הַלְוִיִּם בֵּית אָב הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, יט כ): בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת ה', בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת ה', אִם מְבַקֵּשׁ אָדָם לִהְיוֹת כֹּהֵן אֵינוֹ יָכוֹל, לִהְיוֹת לֵוִי אֵינוֹ יָכוֹל, לָמָּה, שֶׁלֹא הָיָה אָבִיו לֹא כֹּהֵן וְלֹא לֵוִי, אֲבָל אִם מְבַקֵּשׁ אָדָם לִהְיוֹת צַדִּיק, אֲפִלּוּ גּוֹי יָכוֹל הוּא, שֶׁאֵינוֹ בֵּית אָב, לְכָךְ הוּא אוֹמֵר (תהלים קלה, כ): יִרְאֵי ה' בָּרְכוּ אֶת ה', בֵּית יִרְאֵי ה' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא יִרְאֵי ה', אֵינָן בֵּית אָב אֶלָּא מֵעַצְמָם נִתְנַדְּבוּ וְאָהֲבוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָם, לְכָךְ נֶאֱמַר, ה' אֹהֵב צַדִּיקִים וגו', הַרְבֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת הַגֵּרִים, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ צֹאן, וְהָיְתָה יוֹצֵאת בַּשָֹּׂדֶה וְנִכְנֶסֶת בָּעֶרֶב, כֵּן בְּכָל יוֹם, פַּעַם אֶחָד נִכְנַס צְבִי אֶחָד עִם הַצֹּאן הָלַךְ לוֹ אֵצֶל הָעִזִּים הָיָה רוֹעֶה עִמָּהֶם, נִכְנְסָה הַצֹּאן לַדִּיר, נִכְנַס עִמָּהֶם, יָצָאת לִרְעוֹת יָצָא עִמָּהֶם, אָמְרוּ לַמֶּלֶךְ הַצְּבִי הַזֶּה נִלְוֶה עִם הַצֹּאן, וְהוּא רוֹעֶה עִמָּהֶם, כָּל יוֹם וָיוֹם יוֹצֵא עִמָּהֶם וְנִכְנָס עִמָּהֶם, הָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ, בִּזְּמַן שֶׁהוּא יוֹצֵא לַשָֹּׂדֶה הָיָה מְפַקֵּד מִרְעֶה יָפֶה לִרְצוֹנוֹ, לֹא יַכֶּה אָדָם אוֹתוֹ הִזָּהֲרוּ בּוֹ, וְאַף כְּשֶׁהוּא נִכְנָס עִם הַצֹּאן הָיָה אוֹמֵר לָהֶם תְּנוּ לוֹ וְיִשְׁתֶּה, וְהָיָה אוֹהֲבוֹ הַרְבֵּה, אָמְרוּ לוֹ מָרִי כַּמָּה תְּיָשִׁים יֵשׁ לָךְ כַּמָּה כְּבָשִׂים יֵשׁ לָךְ כַמָּה גְּדָיִים יֵשׁ לָךְ, וְאֵין אַתּ מַזְהִירֵנוּ, וְעַל הַצְּבִי הַזֶּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם אַתְּ מְצַוֵּנוּ. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, הַצֹּאן רוֹצָה וְלֹא רוֹצָה, כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ לִרְעוֹת בַּשָֹּׂדֶה כָּל הַיּוֹם וְלָעֶרֶב לָבוֹא לִישֹׁן בְּתוֹךְ הַדִּיר, הַצְּבָיִים בַּמִּדְבָּר הֵם יְשֵׁנִים, אֵין דַּרְכָּם לִכָּנֵס לְיִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם, לֹא נַחֲזִיק טוֹבָה לָזֶה שֶׁהִנִּיחַ כָּל הַמִּדְבָּר הָרָחָב הַגָּדוֹל בִּמְקוֹם כָּל הַחַיּוֹת וּבָא וְעָמַד בֶּחָצֵר. כָּךְ אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהַחֲזִיק טוֹבָה לַגֵּר שֶׁהִנִּיחַ מִשְׁפַּחְתּוֹ וּבֵית אָבִיו וְהִנִּיחַ אֻמָּתוֹ וְכָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וּבָא לוֹ אֶצְלֵנוּ. לָכֵן הִרְבָּה עָלָיו שְׁמִירָה, שֶׁהִזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַצְמָם מֵהֶם שֶׁלֹא יַזִּיקוּ לָהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים י, יט): וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, (שמות כב, כ): וְגֵר לֹא תוֹנֶה וגו', וּכְשֵׁם שֶׁחִיְּבָה תּוֹרָה לַגֹּזֵל לַחֲבֵרוֹ תַּשְׁלוּם מָמוֹן וְקָרְבַּן אֵיל הַכִּפֻּרִים, כֵּן חִיְּבָה תּוֹרָה לַגֹּזֵל אֶת הַגֵּר לְשַׁלֵּם לוֹ מָמוֹנוֹ, וְיָבִיא קָרְבַּן אֵיל הַכִּפֻּרִים, שֶׁכֵּן כְּתִיב: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, וְהַפָּרָשָׁה הַזּוֹ בְּגוֹזֵל הַגֵּר אֲמוּרָה, דִּכְתִיב (תהלים קמו, ט): ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים, שֶׁהִרְבָּה בִּשְׁמִירָתָם כְּדֵי שֶׁלֹא יַחְזְרוּ לְסוּרָן. חֲבִיבִין הַגֵּרִים שֶׁבְּכָל מָקוֹם הַכָּתוּב מַקִּישׁ אוֹתָם כְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, ח): וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב וגו', נֶאֶמְרָה אַהֲבָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה', וְנֶאֶמְרָה אַהֲבָה בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, יח): וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה, נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, נִקְרְאוּ גֵּרִים עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, יג): מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים, נֶאֱמַר רָצוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כח, לח): וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן וגו', וְנֶאֱמַר רָצוֹן בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נו, ז): עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי וגו'. נֶאֱמַר שֵׁרוּת בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא, ו): וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ וגו', וְנֶאֱמַר שֵׁרוּת בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נו, ו): וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים וגו'. נֶאֱמַר שְׁמִירָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא, ה): ה' שֹׁמְרֶךָ וגו', נֶאֱמַר שְׁמִירָה בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמו, ט): ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַרְבַּע כִּתּוֹת הָעוֹמְדוֹת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ה): זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי וגו', זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי, הֲרֵי כֻּלּוֹ לַמָּקוֹם לֹא נִתְעָרֵב בּוֹ חֵטְא, (ישעיה מד, ה): וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב, אֵלּוּ גֵּרֵי צֶדֶק, (ישעיה מד, ה): וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה', אֵלּוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, (ישעיה מד, ה): וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה, אֵלּוּ יִרְאֵי שָׁמַיִם. הָא לָמַדְנוּ שֶׁהַגֵּרִים הֲרֵי הֵם כְּיִשְׂרָאֵל, וּלְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וגו'.

הקשיבה רנתי. אין הרנה כאן אלא כעין אותו רנה שנאמרה למעלה שנאמר (מלכים-א ח כח) לשמוע אל הרנה. התם כתיב (דברים לג ז) שמע ה' קול יהודה. וכתיב הכא שמעה ה' צדק. מהו כן שהצדיקים רוצים מהשכינה וממעטין את עצמן ממה שנתן להם. (תהלים קלז ט) אשרי שיאחז ונפץ את עולליך. כך אמר הקב"ה אני מנפץ את עולליך אל הסלע כשם שנפצת את עוללי. ולא שמענו בחרבן הבית שנפצו את עוללינו אלא שהוציאום בקולרין. אלא כך אמר הקב"ה אתה חרבת את ביתי שבניתי בשביל שיקיימו ישראל תורתי שקבלו ממני עולליהם שנאמר (שם ח ג) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. על כן אני מנפץ את שלך. וכן הוא אומר (שם כח ד) תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם תן להם. (שם י ב) יתפשו במזימות זו חשבו. (שם ט יז) בפועל כפיו נוקש רשע הגיון סלה. כשיעשה הקב"ה נקמה ברשעים ננגן בנגינות לפניו. דרש ר' עקיבא (ישעיה ה יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק. לבלי חקם אין כתיב כאן אלא לבלי חק. למי שאין בידו מצוה אחת שיכריע לכף זכות. הדא לעולם הבא. אבל בעולם הזה אפילו תתקצ"ט מלאכים מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות שנאמר (איוב לג כג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד. (שמואל-ב כא ב) והגבעונים לא מבני ישראל המה. ולמה ריחקם דוד על שם (שם א) ויהי רעב וגו' שנה אחרי שנה. אמר דוד בעוון ארבעה דברים גשמים נעצרים. בעוון עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ובעוון הפוסקים צדקה ברבים ואינם נותנים. בעוון עבודה זרה דכתיב (דברים יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם. וסמיך ליה ועצר את השמים. גלוי עריות שנאמר (ירמיה ג ב) ותחניפי ארץ בזנותך. וסמיך ליה וימנעו רביבים. שפיכות דמים שנאמר (במדבר לה לג) כי הדם הוא יחניף את הארץ. פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים שנאמר (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. בקש דוד בכל דורו ולא מצא אחד מהם. שאל באורים ותומים שנאמר (שמואל-ב כא א) ויבקש דוד ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים. אל שאול שלא עשיתם עמו חסד. ואל בית הדמים אשר המית את הגבעונים. שלח דוד וקרא להם אמר להם מה לכם ולבית שאול. אמרו לו על שהמית ממנו שבעה אנשים שנים חוטבי עצים ושנים שואבי מים וחזן וסופר ושמש. אמר להם מה אתון בעאן כדון. אמרין יתנון לנא שבעה גוברין מבנוהי. אמר להון מה הנייה לכון דאינון מתקטלין סבו לכם כסף ודהב. והוו אמרין (שם ד) אין לנו כסף וזהב עם שאול. אמר דילמא בהתין אינון פלגין מפלג נסב לכל אחד ואחד באנפי נפשיה והוה מפייס מיניה והוה אמר ליה מה (הגייה) [הנייה] לכון דאינון מתקטלין סבו לכון כסף וזהב. והוה אמר אין לי כסף וזהב עם שאול. באותה שעה אמר שלש מתנות טובות נתן הקב"ה בישראל ואלו הן - רחמנים ביישנין גומלי חסדים. רחמנים שנאמר (דברים יג יח) ונתן לך רחמים ורחמך. ביישנים שנאמר (שמות כ יז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. הרי סימן לביישן שאינו חוטא. וכל שאין לו בשת פנים ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני. גומלי חסדים שנאמר (דברים ז יב) ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד. ואלו הגבעונים אין בהם אחת מכל אלו. עמד ורחקן שנאמר (שמואל-ב כא ב) והגבעונים לא מבני ישראל המה. בוא וראה כמה חבב הקב"ה את הגרים. שלא מל אברהם אבינו אלא בן צ"ט שנה שאלו מל בן נ' או ל' לא היה גר יכול להתגייר פחות מל'. לפיכך גלגל הקב"ה עמו עד שהגיע לצ"ט שנה כדי שלא תנעול דלת בפני גרים הבאים. וליתן שכר ימים ושנים ולהרבות שכר עושי רצונו לקיים מה שנאמר (ישעיה מב כא) ה' חפץ למען צדקו. וכן את מוצא בארבע כתות שהן עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם (שם מד ה) זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה. זה יאמר לה' אני ולא יתערב בי חטא. וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי הצדק. וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים. והגבעונים שלא נקראו בשם יעקב שנאמר בו (בראשית מג יד) ואל שדי יתן לכם רחמים. ולא רחמו עליהם. עמד דוד ורחקן. לכך נאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה. ואף עזרא רחקן שנאמר (נחמיה ג כו) והנתינים היו יושבים בעופל. ואף הקב"ה עתיד לרחקן לעתיד לבוא שנאמר (יחזקאל מח יט) והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל. יאבדוהו כתיב. א"ר אלעזר בג' מקומות הופיע רוח הקודש. בבית דינו של שם שנאמר (בראשית לח כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. דילמא לא כי היכי דאזיל איהו אזיל אינש אחרינא בהדיה. יצאת בת קול ואמרה ממני היו כבושין. בבית דינו של שמואל (שמואל-א יב ג) הנני ענו בי וגו'. (שם ה) ויאמר עד. ויאמרו מבעי ליה. יצאת בת קול ואמרה אני עד בדבר זה. בבית דינו של שלמה דכתיב (מלכים-א ג כז) תנו לה את הילוד החי וגו' היא אמו. יצאת בת קול ואמרה היא אמו. דרש רבא תרי"ג מצוות נאמרו למשה מסיני. שלש מאות וששים וחמש כמנין ימות החמה. ומאתים וארבעים ושמנה כנגד אבריו של אדם. אמר רב המנונא מאי קראה (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה. תורה בגימטריא הכי הוו שית מאה וחד סר הויין. אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ואמר רב יהודה מילה ושבת קודם מתן תורה הוו. בא דוד והעמידן על י"ג שנאמר (תהלים טו א-ב) מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך. הולך תמים וגו'. הולך תמים ופועל צדק זה אברהם. שנאמר (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים. ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא. לא רגל על לשונו זה יעקב. שנאמר (שם כז יב) אולי ימושני אבי. ולא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו. וחרפה לא נשא על קרובו זה המקרב את קרוביו. א"ר סימון בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. בשר ודם אם יש לו קרוב בזוי או עני אז כופר בו. אבל הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים מכור הברזל וקראם לבני ישראל עם קרובו. נבזה בעיניו זה חזקיהו מלך יהודה שגרר עצמות אביו במטה של חבלים. ואת יראי ה' יכבד זה יהושפט שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי. נשבע להרע ולא ימיר. כרבי יוחנן דאמר אהא בתעניתא עד שאסיים פרשתי. כספו לא נתן בנשך אפילו רבית דנכרי. ושחד על נקי לא לקח כגון ר' ישמעאל ברבי יוסי. עושה אלה לא ימוט לעולם. מאן דעבד לכלהו לא ימוט חד מנייהו ימוט אתמהה. עושה כל אלה לא נאמר אלא עושה אלה. אחד מאלה. למעלה במזמור י"ג. בא ישעיה והעמידן על שש (ישעיה לג טו) הולך צדקות. זה אברהם. ודובר מישרים. זה שאינו מקניט את חבירו בדברים. (שם) אוטם אזנו משמוע. דלא שמע זילותא דרבנן ושתיק. (שם) עוצם עיניו מראות ברע. זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב (מיכה ו ח) כי אם עשות משפט זה הדין. (שם) ואהבת חסד. זה גמילות חסדים. (שם) והצנע לכת. דברים שדרכן לעשות בפרהסיא כמו הכנסת חתן וכלה אמרה תורה והצנע לכת. דברים שדרכן לעשות בצנעה על אחת כמה וכמה. חזר ישעיה והעמידן על שתים שנאמר (ישעיה נו א) שמרו משפט ועשו צדקה. בא עמוס והעמידן על אחת שנאמר (עמוס ה ד) דרשוני וחיו. בא חבקוק גם הוא והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב ד) וצדיק באמונתו יחיה:

לעולם יהא אדם נאה בביאתו חסיד בישיבה ערום ביראה ומרבה שלום עם אביו ועם אמו ועם רבו שלמדו מקרא ומשנה ואפילו עם כל אדם שבעולם שנאמר (משלי ט״ו:א׳) מענה רך ישיב חמה. אשרי האדם שאין בו עבירה ואין בו עון ויש בו מעשים טובים ות"ת ושפל ברך וענוה עליו אומר הקב"ה זהו הדר עמי במרום שנאמר (ישעיהו נ״ז:ט״ו) כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. וכן אמרו חכמים מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך הא כיצד עשה אדם דברים מכוערים ודברים שאינן ראויים מעשיו מרחיקים אותו מן השכינה שנאמר (ישעיהו נ״ט:ב׳) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע אבל אם עשה אדם מעשים טובים מקרבין אותו אצל השכינה שנאמר (ישעיהו נ״ז:ט״ו) כי כה אמר רם ונשא וגו' ואת דכא ושפל רוח וגו'. ולא יאמר אדם בלבו הואיל ואין בי עבירה ואין בי עון וחטא אתגאה על הבריות ואתגדל עליהם ביותר אלא כך יאמר לא אעשה כן כדי שיתמלאו ימי וידע האדם שרוח נמוכה ורוח שפלה נוח לפני הקב"ה יותר מכל הזבחים שבתורה שנאמר (תהלים נח) זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. מכאן אמרו חכמים אם אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אשם שכר אשם בידו שלמים שכר שלמים בידו. אבל כל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הזבחים שבתורה שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה זבח לא נאמר אלא זבחי. וכן אמר יעקב אבינו ליוסף בני אל תאמר הואיל ואני מלך ואין בי עבירה ועון וחטא אתגאה על הבריות ואתגדל עליהם ביותר אלא אמר לו בני אל תעשה כן כדי שיתמלאו ימיך ולא נתן הקדוש ב"ה לאדם חכמה ובינה דעה והשכל אלא לקדש שמו הגדול שנאמר (בראשית מ״ט:כ״ד) וימררוהו ורובו וגו' ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל וגו' אבל אתם בשר ודם אין לכם לב לדעת את ה' לעסוק בתורה ומעש"ט עליכם נאמר (תהילים קכ״ז:א׳) אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר וגו' ואומר (ישעיהו ס״ב:ו׳) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם וגו'. שפכי כמים לבך נכח פני ד' מה מים הללו רבים לכל באי עולם כך בכל איבריו צריך אדם לעשות רצונו של הקב"ה. ד"א שפכי כמים לבך מה מים הללו קורת רוח הן לכל באי העולם בין בימות החמה בין בימות הגשמים כך יהא אדם עושה קורת רוח להקב"ה לעולם כל ימי חייו. ד"א שפכי כמים לבך מה מים הללו חיים הם לכל באי העולם כך בית ישראל אני כפרתן בכל מקומות מושבותם אין מתקיימין אלא בד"ת. ד"א מה מים הללו חיים הם לכל באי עולם כך ד"ת חיים הם לכל באי עולם מה מים הללו אין בנינו של העולם אלא במים כך אין העולם עומד אלא במים מה מים אלמלא מים אין העולם יכול לעמוד כך אלמלא ישראל והתורה (נ"י אלמלא ישראל אין תורה ולא נתקיימו שמים וארץ שנאמר וכו') לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (ירמיה לב) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ואומר (ירמיהו ל״א:ל״ג) כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל וגו' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם: ד"א שפכי כמים לבך מה מים הללו אדם נותן זרעים בארץ ומעביר עליהם מים מצמיחים ומגדלין פירות וחיין מהם בני אדם וכל באי העולם כמו כן יהיו בני ישראל לעתיד שנאמר (ישעיהו מ״ד:ג׳) כי אצק מים על צמא וגו'. מכאן אמרו חכמים באותה שעה יחלקו ישראל לארבעה כתות זה יאמר לה' אני (ישעיהו מ״ד:ה׳) וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה וגו'. זה יאמר לה' אני אלו צדיקים גמורים וזה יקרא בשם יעקב אלו בני הרשעים וזה יכתוב ידו לה' אלו רשעים שפרשו מן דרכם הרעה וחזרו ועשו תשובה ובשם ישראל יכנה אלו גרי אמת.