ישעיהו מה:יא מדרש: תנחומא בובר, שיר השירים רבה, מדרש תנחומא ומכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

[יפקוד ה' אלהי הרוחות] (שם). זש"ה האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצוני (ישעיה מה יא), משל למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה, והיה לו שושבין, כל זמן שהמלך כועס על אשתו, השושבין מפייס ומתרצה המלך, בא השושבין למות, התחיל מבקש מן המלך, א"ל בבקשה ממך תן דעתך על אשתך, א"ל המלך עד שאתה מצוני על אשתי, צוה לאשתי עלי, שתהא זהירה בכבודי, כביכול כך אמר הקב"ה למשה, עד שאתה מצויני יפקוד אלהי הרוחות לכל בשר, צוה אותם עלי, שיהו זריזין בכבודי, מה כתיבלמטה, וידבר ה' אל משה לאמר, צו את בני ישראל [ואמרת אליהם] את קרבני לחמי לאשי וגו' (במדבר כח א ב).

דָּבָר אַחֵר, נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה בְּתוֹרֵיהֶן, הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח, הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת, הִלְכוֹת הֶחָג בֶּחָג, הֲדָא דְאַתְּ אָמַר (אסתר ב, יב): וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה. צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר אֵלּוּ פָּרָשׁוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהֵן חֲרוּזוֹת זוֹ בָּזוֹ, וּמוֹשְׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ, וּמְדַלְּגוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְדוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ, וּקְרוֹבוֹת זוֹ לָזוֹ. אָמַר רַבִּי מְנַחֲמָא כְּגוֹן הָדֵין דִּכְתִיב (במדבר כו, נג): לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה, מַה כְּתִיב תַּמָּן (במדבר כז, א): וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד, (במדבר כז, ז): כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (במדבר כז, יב): עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ, וְכִִי מָה עִנְיַן לָזֶה, כֵּיוָן דְּאִתְפְּלַגַּת אַרְעָא, בָּאוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד לִטֹּל חֶלְקָן אֵצֶל משֶׁה, וְנִסְתַּלֵּק משֶׁה מִדִּינָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כז, ה): וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדִּינָן אַתְּ מִסְתַּלֵּק וּמִלְּפָנַי אֵין אַתְּ מִסְתַּלֵּק, עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹאִיל וְאַתָּה מְסַלְּקֵנִי מִן הָעוֹלָם, הוֹדִיעֵנִי מַה פַּרְנָסִים אַתָּה מַעֲמִיד לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, עַל בָּנַי אַתָּה צָרִיךְ צִוּוּי (ישעיה מה, יא): וְעַל פֹּעַל יָדַי אַתָּה מְצַוֵּנִי, עַד שֶׁאַתָּה מְצַוֵּנִי עַל בָּנַי צַוֵּה אֶת בָּנַי עָלַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כח, ב): צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה מִסְתַּלֶּקֶת מִן הָעוֹלָם, אָמְרָה לוֹ חֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲנִי מְפַקֶּדֶת אוֹתְךָ עַל בָּנַי, אָמַר לָהּ עַד שֶׁאַתְּ מְצַוָּה אוֹתִי עַל בָּנַי צַוֵּה בָּנַי עָלַי, כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹאִיל וְאַתָּה מְסַלְּקֵנִי מִן הָעוֹלָם הוֹדִיעֵנִי מַה פַּרְנָסִים אַתָּה מַעֲמִיד עֲלֵיהֶם.

יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי וְגוֹ'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הָאוֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי (ישעיה מה, יא). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לַמֶּלֶךְ שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְהָיָה לָהּ שׁוֹשְׁבִין, כָּל זְמַן שֶׁהַמֶּלֶךְ כּוֹעֵס עַל אִשְׁתּוֹ, הַשּׁוֹשְׁבִין מְפַיֵּס וּמִתְרַצֶּה הַמֶּלֶךְ לְאִשְׁתּוֹ. בָּא הַשּׁוֹשְׁבִין לָמוּת, הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ תֵּן דַּעְתְּךָ עַל אִשְׁתְּךָ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ, מָה אַתָּה מְצַוֵּנִי עַל אִשְׁתִּי, צַוֵּה אֶת אִשְׁתִּי עָלַי, שֶׁתְּהֵא זְהִירָה בִּכְבוֹדִי. כִּבְיָכוֹל כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, עַד שֶׁאַתָּה מְצַוֵּנִי עֲלֵיהֶם וְאַתָּה אוֹמֵר, יִפְקֹד וְגוֹ', צַוֵּה אוֹתָן עָלַי, שֶׁיְּהוּ זְהִירִין בִּכְבוֹדִי. מַה כְּתִיב לְמַטָּה, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי. יִפְקֹד ה'. מָה רָאָה לְבַקֵּשׁ הַצֹּרֶךְ הַזֶּה אַחַר סֵדֶר נַחֲלוֹת. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּרְשׁוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶם, אָמַר מֹשֶׁה, הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁאֶתְבַּע צְרָכַי. אִם הַבָּנוֹת יוֹרְשׁוֹת, בְּדִין הוּא שֶׁיִּירְשׁוּ בָּנַי אֶת כְּבוֹדִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, נוֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ (משלי כז, יח). בָּנֶיךָ, יָשְׁבוּ לָהֶם וְלֹא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה. יְהוֹשֻׁעַ שֶׁשִּׁמֶּשְׁךָ כְּדַאי הוּא שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד אֶת שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. לָמָּה נִמְשְׁלָה תּוֹרָה לַתְּאֵנָה. שֶׁרֹב הָאִילָנוֹת, הַזַּיִת וְהַגֶּפֶן וְהַתְּמָרָה נִלְקָטִין כְּאֶחָד, וְהַתְּאֵנָה נִלְקְטָה מְעַט מְעַט. וְכָךְ הַתּוֹרָה, הַיּוֹם לוֹמֵד מְעַט וּלְמָחָר הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְלַמֶּדֶת לֹא בְּשָׁנָה וְלֹא בִּשְׁתַּיִם. אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. לְפִי שֶׁאָמַרְתָּ, אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר, שֶׁאַתָּה מַכִּיר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, יִתְמַנֶּה שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם לְפִי דַּעְתּוֹ. וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו, כַּמַּדְלִיק נֵר מִנֵּר. וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ, כִּמְעָרֶה מִכְּלִי אֶל כְּלִי. מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא תִּסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר (במדבר לו, ט), הַכָּבוֹד הַזֶּה אֵינוֹ זָז מִבֵּית אָבִיךָ, שֶׁאַף יְהוֹשֻׁעַ שֶׁיַּעֲמֹד תַּחְתֶּיךָ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד.