יִשְׂרָאֵל֙ נוֹשַׁ֣ע בַּיהוָ֔ה תְּשׁוּעַ֖ת עוֹלָמִ֑ים לֹא־תֵבֹ֥שׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמ֖וּ עַד־ע֥וֹלְמֵי עַֽד׃ (פ)
מדרש שכל טוב
את השירה הזאת. למה נאמר, לפי שנאמר תשע שירות אחרות, וזו היא שאמרו על הים. ולמה נקראת שירה לשון נקבה, לומר לך כשם שהנקבה יולדת, כך התשועות שעברו נולד אחריהן שיעבוד, וכן אתה דורש בכל השירות שנאמרו קרויות בלשון נקבה, אבל התשועות העתידות קורין שיריהן בלשון זכר, לפי שאין אחריהן שעבוד, שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעי' ל כט), ואומר מזמור שירו לה' שיר חדש (תהלים צח א), ואומר ישראל נושע בה' תשועת עולמים (ישעי' מה יז):
מדרש שכל טוב
וזמרת יה. וזמרה שהייתי מקלס לפניו, לפיכך ויהי לי לישועה לשעבר, כדכתיב ויושע ה' את ישראל ביום ההוא (שמות יד ל), ומעתה יהי לי לישועה בכל דור ודור, יהי לי לישועה לעתיד, כדכתיב ישראל נושע בה' תשועת עולמים (ישעי' מה יז), ואיזה זה, זה אלי. ר' אליעזר אומר ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעי', שנא' וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא), שלא היו רואין אלא מתוך מראות, שנאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א), ומתוך שראו שרפים וחיות הקודש מימין ומשמאל, לפיכך לא היו מכירין כבוד יוצרם, אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא נגלה עמו לא מלאך ולא שרף ולא חיות הקודש, לפיכך רואין בראיית נשמה ובראיית הלב ומכירין כבוד יוצרם דומה להם כאילו רואים בעיניהם, ואפי' עוללים ויונקי שדים היו רואין כבוד יוצרם, ומראין אותו באצבע, ואומרים זה אלי, וכן יהא לעתיד, שנא' ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו' (ישעי' כה ט):
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
אמר ר׳ אלעזר בשלשה מקומות הופיע רוח הקודש בבית דינו של שם ובבית דינו של שמואל ובבית דינו של שלמה. בבית דינו של שם דכתיב (בראשית לח כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וגו׳ מנא ידע דילמא כי היכי דאזיל איהו לגבה אזיל נמי אינש אחרינא לגבה יצתה ב״ק ואמרה ממנו יצאו כבושים. בבית דינו של שמואל דכתיב (ש״א יב ג) הננו ענו בי נגד ה׳ ונגד משיחו וגו' ויאמר אליהם עד ה׳ בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד ויאמרו מיבעי ליה יצתה ב״ק ואמרה אני עד בדבר זה. בבית דינו של שלמה דכתיב (מ״א ג כז) ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו היא אמו מנא ידע דילמא איערומי קא מערמא יצאת ב״ק ואמרה היא אמו. אמר רבא ממאי דילמא יהודה כיון דחשיב יומי וירחי ואתרמי ליה דחזינן מחזקינן דלא חזינן לא מחזקינן. שמואל נמי דכולהו ישראל דכולה וישראל קרי להו בלשון יחיד דכתיב (ישעיה מה יז) ישראל נושע בה׳. שלמה נמי הא מרחם קא מרחמנא והא לא קא מרחמנא אלא גמרא: