ישעיהו מה:כא מדרש: תנא דבי אליהו רבה ומדרש תהילים

משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו וגו' (שיר השירים א) זו היא כנסת ישראל שנמשכה אחר הקב"ה שנאמר (ירמיה לא) מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד אהבה רבה אהבתיך לא נאמר אלא אהבת עולם אהבתיך שמא תאמר אהבת הקב"ה שלש שנים או אהבת עשר שנים או אהבת מאה שנים לכך נאמר אהבת עולם אהבתיך לכך נאמר משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו משל למלך שהיה יושב על כסאו והיו עבדיו עומדין לפניו ונתן עיניו במי שהיה אוהבו תפסו בידו והכניסו בחדרי חדרים שלו (כך הקב"ה הביא את ישראל לחדרי חדרים) מה שלא הביא לכל אומה ולשון לכך נאמר הביאני המלך חדריו. ד"א הביאני המלך חדריו כשם שיש להקב"ה חדרי חדרים בתורתו כך יש להם לתלמידי חכמים לכל אחד ואחד חדרי חדרים בתורתו ואם ראית שהיסורין ממשמשין ובאות עליך רוץ לחדרי ד"ת ומיד היסורין בורחין ממך שנא' (ישעיה כו) לך עמי בא בחדריך וגו' לכך נאמר הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך במה שגדלתנו ועסקתנו ורוממתנו וקשרת לנו קשר גדול בד"ת מסוף העולם ועד סופו עד שהנחת ארבע מאות ותשעים וששה אלפים רבבות של מלאכי השרת ובאת ונדבקת בהם בישראל לעולם. ועל שנאמר בך לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה (ישעיה מג) קראת אותנו בנים אחים ועבדים ועל שנאמר בך אני ה' ואין עוד זולתי אין אלקים (ישעיה מה) קראת לנו אלקים. ועל שנאמר בך אל צדיק ומושיע אין זולתי (ישעיה מה) השרית את שמך הגדול בשם ישראל. ואת שם ישראל שתפת לשמך הגדול על אותה השעה הוא אומר (שיר השירים ה) אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי ומה כתיב למעלה ממנו באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים לכך נאמר נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול לעלם ולעלמי עלמיא זוכר ומשבח מעשה הצדיקים והכשרים וטופח שתי ידיו זו על גב זו ואמר למה לא נתמלא כל העולם כאברהם יצחק ויעקב וכמשה ודוד. כך יהא אדם זוכר ומשבח להקב"ה בתפלה ובד"ת ובדברי חכמים בכ"מ ובסוף יהא דרכו לפני הקב"ה שנאמר (הושע יד) מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ולכך נאמר נזכירה דודיך מיין. ואימתי זוכר הקב"ה ומשבח מעשה הצדיקים והכשרים וטופח שתי ידיו זו על גב זו ואומר למה לא נתמלא העולם כאברהם יצחק ויעקב וכמשה ודוד. כשהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם אמר הקב"ה כמה נסים וכמה גבורות עשיתי להם ועדיין לא נכנסו תחת כנפי השכינה. ויעקב לא עשיתי לו נסים מעולם וכל ימיו היה ישר לפני שנאמר (בראשית כה) ויעקב איש תם. תם מן הגזל. תם מן העבירה. תם מדבר מכוער. וכשהקדוש ברוך הוא זוכרו טופח שתי ידיו זו על גב זו עליו שנאמר (דברים לג) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב וגו'. אף שמיו וגו'. ואף כשעומד עמוס הנביא ובקש על ישראל רחמים מלפני הקב"ה. אמר לפניו רבש"ע אם אין בעולם כמו יעקב יחרב כל העולם כולו אבינו שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. תהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם שלא הנחת לעבדך עמוס הנביא עד שענית אותו מיד שנאמר (עמוס ז) כי הראני אדני אלקים והנה יוצר גובי בתחלת עלות הלקש והנה הלקש אחר גזי המלך והיה אם כלה לאכול את עשב הארץ ואומר אדני אלקים סלח נא מי יקום יעקב כי קטן הוא ניחם ה' על זאת לא תהיה אמר ה'. זו היא שיטה הראשונה ובשיטה שניה מה הוא אומר כה הראני אדני ה' והנה קורא לריב באש וגו' ואומר אדני אלקים חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא ניחם ה' על זאת גם היא לא תהיה אמר אדני אלקים הרי לך שהקב"ה היה גילה על ידי עמוס הנביא שתי פעמים אמר הקדוש ב"ה לעמוס לא כתבתי בתורתי על ידי משה רבך (דברים לג) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' וגו' מכל מקום בין רשעים בין כשרים במשה מה הוא אומר (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב וגו' לפי שבימי הושע בן בארי ובימי יואל ובימי עמוס ובימי מיכה המורשתי ובימי שאר כל הנביאים לא היו יודעין לשפוך רחמים ולבקש תחנונים על ישראל כמה ששפך משה רבך לכך נאמר זכרו תורת משה וכי תורת משה היא והלא שלך היא ששעשעת עמה תתקע"ד דורות קודם שנברא אדם וצרפת אותה ונתת אותה לישראל אלא מת"ל זכרו תורת משה עבדי אלא הואיל ועמד בתפלה ד' וה' פעמים והציל את ישראל מן המיתה העלה עליו הכתוב כאלו כל התורה כולה של משה היא לכך נאמר זכרו תורת משה עבדי וגו'. אבל מה הוא אומר בימי מלכי ישראל ובימי מלכי יהודה הגדולים הולכים ויושבים לפני המלכות ונותן הפחות את עיניו במי שהוא גדול ממנו ואומר לו אעפ"י שאתה אומר כהלכה ואני איני אומר כהלכה יעברו דבריך ויתקיימו דברי אפי' כל העולם כולו יחרב. וכן בדורות האחרונים עליהן הוא אומר (עמוס ט) בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה ואחריו מה כתיב ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקום ובניתיה כימי עולם. ד"א נזכירה דודיך מיין טוב הזכרת ד"ת ודברי חכמים בכל חדרי מקומות מיין ישן למלך בחדרי חדרים לכך נאמר נזכירה דודיך מיין. הביאני המלך חדריו זה אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות של חדרי חדרים שיש להקב"ה בתורתו ואמר אל משה שיאמר להן לישראל שנאמר (ויקרא א) ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר: ד"א ויקרא אל משה מכאן אמרו כל ת"ח שאין בו דעה בהמה טובה ממנו תדע לך שכן הוא צא ולמד ממשה רבינו אבי החכמה אבי הנביאים והוציא את ישראל ממצרים ועל ידו נעשו נסים ונפלאות בארץ מצרים ובארץ חם ונעשו על ידו נוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד התורה מן השמים ועסק במלאכת המשכן ואפי' הכי לא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו לכך נאמר ויקרא אל משה. ד"א ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר ולהלן הוא אומר (שמות ג) וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה בסנה הפסיק אליו בו וכשהוא מדבר באהל מועד אין בו הפסקה כמו בסנה משל למה"ד למלך שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבחוץ אבל באהל מועד שהוא שמח בבניו ובבני ביתו והם שמחים בו כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבפנים כמו שהושיבו בין ברכיו כמו אדם עם בנו לכך נאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם וגו' אדם זה לשון אחוה לשון עתירה לשון ריעות וכן אמר הקב"ה ליחזקאל הכהן בן אדם כלומר בן אנשים כשרים וצדיקים וגומלי חסדים שמבזין את עצמן על כבודי ועל כבודן של ישראל כל ימיהן. ד"א למה"ד למלך שסרחה עליו אשתו ובניו ועמד המלך ודחפן והוציאן לחוץ מביתו. לאחר מכאן שלח והביא בן אחד מאצלה ואמר לו בן פלונית בא ואראך את ביתך ובית שבניתי לך ולאמך כלום פחת כבודי או הבית שבניתי לאמך לכך נדמה יחזקאל שנאמר (יחזקאל א) ויהי בשלשים שנה וגו' ואני בתוך הגולה וגו' היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן וגו'. זו שיטה הראשונה ובשיטה שניה מה אומר (יחזקאל א) ואראה והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו' ומתוכה דמות ארבע חיות וגו' כל הענין מאחר שהראה הקב"ה ליחזקאל את כבודו אמר לו הקב"ה בן אדם זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מן העכו"ם כלום פחת כבודי ובית שבניתי לכם שנאמר (יחזקאל מג) אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית וגו' זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבולו סביב וגו'. שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי והלא כבר יש לי ארבע מאות ותשעים וששה אלפים רבבות של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדשין שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה עד שקיעת החמה ואומרים לפני ק' ק' ק' ה' צבאות וגו' ומשקיעת החמה ועד יציאת החמה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ואצ"ל שבעים לשונות שבארץ מפני מה אתם עושים דברים מכוערים ודברים שאינן ראויים ומבעטין אתם ביסורין הבאים עליכם אבל מה אעשה הריני עושה בעבור שמי הגדול לבלתי החל: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' למה לא נאמר כאן כמה שנאמר להלן (שמות יב) ויקחו איש שה לבית אבות וגו' אף כאן לכתוב איש כי יקריב מכם למה נאמר אדם להביא את הגר מכם פרט למומר לע"ז שהוא אינו מביא עולות אמר רשב"ג שבעה דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן מי ששלח את עולתו ממדינת הים אם שלח עמו נסכים קרבים משלו ואם לאו קרבין משל ציבור. וכן גר שמת והניח זבחים אם יש לו נסכים משלו ואם לאו קרבין משל ציבור. ותנאי ב"ד על כ"ג שמת שתהא מנחתו קרבה משל ציבור. רבי יהודה אומר משל יורשין. ושלימה היתה קרבה. ועל המלח ועל העצים שיהיו הכהנים נאותים בהן ועל הפרה שלא יהיו מועלין באפרה. ועל הקנים פסולות שיהיו באות משל צבור. רבי יוסי אומר המספק את הקנים (נוסחא ישנה כאילו מספק את הסלתות) הוא מספק את הפסולת. פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם א' והיה בא אלי כמו שבא על חבירו בזרוע. ואמר לי אתם אומרים ז' נביאים עמדו לעכו"ם והן מעידין בהן שירדו לגיהנם. אמרתי לו בני כך אמר לי משבעה נביאים ואילך יכולין העכו"ם לומר התורה לא נתנה לנו ועדיין לא העידו בנו מפני מה אנו יורדין לגיהנם. אמרתי לו בני כך שנו חכמים במשנה. כותי שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה (נ"י מכאן ואילך גרי הדור מעידין בדור). מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. אם נאמר מן הבהמה למה נאמר מן הבקר ומן הצאן ואם נאמר מן הבקר ומן הצאן למה נאמר מן הבהמה. מכאן אמרו מקבלין מיני זבחים מרשעי ישראל בשביל להכניסן תחת כנפי השכינה. חוץ ממומר ומנסך יין ומחללי שבתות בפרהסיא: ברוך המקום ברוך הוא שספר את עצמו עם הצדיקים. אדם קיים מה שכתוב בתורה להקריב קרבן. והעלה שור על גבי המזבח. שנאמר (תהלים סט) משור פר מקרין מפריס. נח קיים מה שכתוב בתורה להקריב קרבן. שנאמר (בראשית ח) ויבן נח מזבח לה' וגו'. אברהם קיים כל מה שכתוב בתורה. שנאמר (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. יצחק קיים כל מה שכתוב בתורה והושלך לפני אביו כשה לטבח. שנאמר (בראשית כב) ויעקד את יצחק בנו וגו'. יעקב קיים כל מה שכתוב בתורה שנאמר (בראשית לה) ויאמר יעקב וגו' הסירו את אלקי הנכר וגו'. יהודה קיים מה שכתוב בתורה מצות יבום שנאמר (בראשית לח) ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה וגו'. יוסף קיים כל התורה כולה כבד את אביך לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד. התורה לא ניתנה להם והם קיימו אותה מאליהן. לפיכך אוהבן הקב"ה אהבה גמורה. והשוה את שמן לשמו הגדול. עליהן הוא אומר (תהלים קיט) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' וגו' ואו' (דברים לב) הצור תמים פעלו וגו' ואומר (שמואל ב כב תהלים יח) האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה וגו'. ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א) ובאיל הוא אומר (ויקרא יא) ושחטו אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'. אמרו אותו היום שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח. התקין הקב"ה שני כבשים אחד שחרית ואחד ערבית שנאמר (שמות כט) את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. וכל כך למה. שבשעה שישראל מעלין את התמיד ע"ג המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקב"ה עקדת יצחק: ד"א צפונה לפני ה' כנגד אברהם יצחק ויעקב שהם צפונים לפני ה'. ומנין לך לשון הזה. שנאמר (שיר השירים ז) חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. חדשים זה חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד וחבורתו של חזקיהו מלך יהודה. וישנים חבורתו של עזרא ושל הלל הזקן ושל ריב"ז ושל רבי מאיר וחבריו. עליהן הוא אומר חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. מפני מה הוא אומר בשור וקרבו וכרעיו ירחץ במים (פסוק ט) מה בין איל לשור שור חסר שתי וערב. איל אינו חסר שתי וערב. ומפני מה נאמר באיל הקרבה שנאמר והקרב והכרעים וגו' והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה וגו' ובשור לא נאמר הקרבה שנאמר וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר וגו' ואמרו חכמים למדנו הקרבה מן האיל אל השור אמרתי להם רבותי י"ב נשיאים עמדו לחנכת המזבח והעלו עולה לזה ולזה חטאת לזה ולזה שלמים לזה ולזה ונאמר שם הקרבה בשור ואיל וכאן נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור. ולמה כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויים ואביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה אותו ע"ג המזבח. מה אם ישא הקב"ה לי פנים. אלא יעשה אדם מעשים טובים וילמוד תורה ויביא איל שהוא כחוש בבשר וכולו לאשים ויעלהו עולה ע"ג המזבח והריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה לכך נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור. שתי מנחות הם שנאמר (שם ב) ואם מנחה על המחבת וגו' ואם מנחת מרחשת וגו' ובשתיהם הוא אומר והבאת וגו'. ומה בין מחבת למרחשת שזו תובלל בשמן. וזו תעשה בשמן כל צרכה. שכך שנו חכמים במשנה מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין מחבת צפה ומעשיה קשין. כיצד שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ואביא מנחת מחבת בלולה בשמן על אהבתי שאני אוהב את המקום. אמר לו הקב"ה בני מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה ובמע"ט. שאין שמן אלא תורה. ואין שמן אלא מעשים טובים. שנאמר (שיר השירים א) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך. על כן עלמות אהבוך אפי' העכו"ם מכירין בחכמה בבינה בדעת ובהשכל ומגיעין לגופה של תורתך היו אוהבין אותך אהבה גמורה. בין כשהוא טוב להם בין כשהוא רע להם. לכך נאמר על כן עלמות אהבוך. ד"א על כן עלמות אהבוך אלו ימות העולם. אמור כמה שנים נקרא עולם. הוי אומר נ' שנה נקרא עולם. שנאמר (ש"א א) וחנה לא עלתה וגו' וישב שם עד עולם. נ' שנה שנאמר בשמואל הרמתי נקרא עולם ונ' שנה שנאמר בעבד עברי נקרא ג"כ עולם שנאמר (שמות כח) ועבדו לעולם. (נמצא משנברא העולם עד עכשיו תשעים עולמות וצ"ד שנים) לכך נאמר עלמות אהבוך: ד"א על כן עלמות אהבוך. קרא אדם ולא שנה עדיין בחוץ הוא עומד. שנה ולא קרא עדיין בחוץ הוא עומד. קרא ושנה ולא שמש ת"ח. דומה כמי שנתעלמה ממנו תורה. שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי וגו' (ירמיה לא). אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושימש ת"ח אפי' מת או נהרג על התורה הרי הוא בשמחה לעולם בעוה"ב. לכך נאמר עלמות אהבוך. מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין. כיצד יש בו דוגמא באדם. אדם שיש בו תורה ונזהר בעצמו שלא יבא לידי חטא ועון. אומר לו הקדוש ברוך הוא בני ברוך אתה ותהא לך קורת רוח בעולם וישמרו ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם. אשרי אדם שיש בידו דברי תורה ושמורין בידו ויודע להשיב בהן תשובה במקומו. עליו הוא אומר מים עמוקים עצה בלב איש וגו' (משלי כ) ואומר (תהלים קל) ממעמקים קראתיך ה'. (ויקרא ו) זאת תורת העולה. וזאת תורת המנחה. זאת תורת החטאת. וזאת תורת האשם. וזאת תורת השלמים. מה בין אלו לאו שאלו יתירות אות אחת ואלו חסר אות אחת. ועוד למה נאמר זאת תורת העולה ולא נאמר זאת העולה סתם. כדי שלא יאמר האדם בעצמו אעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ואביא עולה שכולה לאישים ואעלה ע"ג המזבח. מה אם ישא הקב"ה לי פנים אלא יעשה אדם מע"ט וילמוד תורה לשמה ויביא מנחה שהיא בסלע או באיסר ויעלהו ע"ג המזבח והריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה לכך נאמר זאת תורת העולה חסר אות אחת. וזאת תורת המנחה יתירה אות אחת ולכך כתיב זאת תורת העולה ולא נאמר זאת העולה. ולמה נאמר זאת תורת החטאת. כדי שלא יאמר האדם בעצמו אלך ואעבוד ע"א ואביא חטאת ואתכפר בה. ושנו חכמים במשנה האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. לכך נאמר זאת תורת החטאת. ולמה נאמר וזאת תורת האשם כך אמר הקב"ה לישראל בני אני אמרתי לכם אין חפצי אלא ברכה ובמי שאין בו עבירות. וחזרתי בו בדברי אפי' יעשה אדם מאה עבירות זו למעלה מזו ויחזור ויעשה תשובה וישפיל את עצמו לארץ ויראה א"ע כאלו הוא חציו זכאי וחציו חייב ויראה את עצמו כאלו חייב באשם תלוי בכל יום. הריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה ואתן לו בנים של בעלי קומה ועוסקי בתורה ומקיימי מצות ויטמנו ד"ת בפיו לעולם. שנאמר (ישעיה כג) וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח. אמר הקב"ה לישראל בני אל תאשימוני שאני חפץ בחולה הזה שאינו לא מן החיים ולא מן המתים אלא ישפיל אדם בעצמו. כמו שנאמר אם תשים אשם נפשו כמו שאמרו חכמים יביא אשם ויכפר על נפשו בוודאי יראה זרע ויאריך ימים ותלמודו מתקיים בידו שנאמר וחפץ ה' בידו יצליח. ד"א יראה זרע בעולם הזה ויאריך ימים בעוה"ב לכך נאמר וזאת תורת האשם. ולמה נאמר וזאת תורת זבח השלמים. כך אמר הקב"ה לישראל בני עשו רצוני ומעשים טובים והביאו שלמים שכולה לבעלים ואין מהם ע"ג המזבח אלא דמים ואימורים והריני עמכם בשמחה לעולם ולכך נאמר וזאת תורת זבח השלמים. אבל כשאין ישראל במדינה נאמר בהן (ירמיה ז) כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים וגו' כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי וגו'. ואומר (הושע ו) כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלקים מעולות. וכך אמר הקב"ה לירמיהו. לך אמור להם לישראל. עד מתי אתם טוענין דברים מכוערין ודברים שאינן ראויין ואומרים אתם עלי מזיד עשה את אבותינו ואותנו בכל דרכינו. שנאמר (ירמיה א) כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה וגו' ודברתי משפטי אותם על אשר עזבוני וגו'. לכן אמר הקב"ה לירמיהו (ירמיה ג) הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם.

למנצח מזמור לדוד. יענך ה' ביום צרה. זה שאמר הכתוב (תהלים צא טו) יקראני ואענהו. אמר הקב"ה בשעה שמגעת צרה לישראל ומבקשין אותי והן משתתפין בכבודי כבודי עמהן באותה שעה אני עונה אותם שנאמר יקראני ואענהו למה עמו אנכי בצרה. א"ר יודן [משל] לאשה שהיא עם אמה בכעס עלתה אמה למעלה. ובשעת לידתה היתה מצוחת מלמטה ואמה שומעת קולה מלמעלה וצווחת גם היא כנגדה. והיו השכנות אומרות לה מה טיביך וכי את יולדת עמה. אמרה להן בתי יולדת בצער אף על פי שהכעיסה אותי איני יכולה לסבול צווחתה ואני צווחת עמה לפי שצרת בתי שלי היא. כך כשחרב בית המקדש נתן קול בבכי ויללה בעולם שנאמר (ישעיה כב יב) ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד. אמרו לפניו מלאכי השרת רבונו של עולם יש דברים הללו לפניך והלא כתיב (דברי הימים-א טז כז) הוד והדר לפניו וגו'. אמר להן ביתי חרב ובני מסורין בקולרין ואני מצער ומיצר ולא כך כתבתי להן (תהלים צא טו) עמו אנכי בצרה. (ישעיה נב ה) ואתה מה לי פה נאם ה'. אמר רבי יהושע הכהן תשעה פסוקין יש במזמור הזה כנגד תשעה חדשים שהאשה מתעברת בהם ומה הן אומרת דעני חייתא הוא יענה אתכם. א"ר שמעון בר אבא את מוצא שמונה עשרה מזמורים יש מראש הספר ועד הפסוק הזה. שאשרי האיש ולמה רגשו גוים חד הוא. כנגד שמונה עשרה ברכות שאדם מתפלל בכל יום אומר תתעני צלותך אחר י"ח מזמורות. אמרו לו לדוד יענך ה'. דבר אחר באיזה יום. יום שהכל מודים בו שהוא צרה לעליונים ולתחתונים שאפילו מלאכי השרת יראין ממנו. מה כתיב (ירמיה ל ו) שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון. ואין כל פנים אלא מלאכי השרת שנאמר (יחזקאל י יד) וארבעה פנים לאחד. ואומות העכו"ם אומרים (ירמיה ל ז) הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו. וישראל על ידי דוד אומרים יענך ה' ביום צרה. צרה שהיא לעליונים ולתחתונים. והקדוש ברוך הוא אומר לאומות העכו"ם בואו ודונו עם בני ישראל שנאמר (ישעיה מא כא) קרבו ריבכם יאמר ה'. והם אומרים רבונו של עולם מי עושה קומטומוריסון של בניך. והוא אומר להן אני כביכול שנאמר (תהלים סח לו) הוא נותן עז ותעצומות לעם. ושרי אומות העכו"ם אומרים רבונו של עולם וכי משוא פנים יש בדבר אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות. אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים. אלו עובדים עבודה זרה ואלו עובדין עבודה זרה. מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו אינן יורדים. באותה שעה נמצא סניגורן של ישראל משתתק שנאמר (דניאל יב א) ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך. ואין העומד אלא משתתק שנאמר (איוב לב טו) חתו ולא ענו. עוד שרצה ללמד סניגוריא על ישראל כיון שהוא משתתק אומר לו הקדוש ברוך הוא מיכאל נשתתקת ואין אתה מלמד זכות וסניגוריא על בני שאני מדבר עליהם צדקה ומושיעם שנאמר (ישעיה סג א) אני מדבר בצדקה רב להושיע. ובאיזה צדקה. רבי פנחס ור' אלעזר ורבי יוחנן. חד אמר בצדקה שעשיתם עמי וקבלתם את התורה (שאלמלא) שאלמלי] לא קבלתם את התורה הייתי מכלה אתכם. וחד אמר בשכר שעשיתם וקבלתם את התורה שאלמלא כן הייתי מחריב את העולם ומחזירו לתוהו ובוהו שנאמר (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה. (דניאל יב א) ובעת ההיא ימלט עמך. בזכות מי. בזכות יוסף. מה הקב"ה עושה מביט בכולן ואין בהם כיוסף. שהרי יוסף לא שמע לאדונתו שנאמר (בראשית לט י) ולא שמע אליה. ומנין שנקראו על שם יוסף שנאמר (עמוס ה טו) אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף. ר' שמואל בר נחמני אמר בשביל יחסיהן שנאמר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי וגו'. רבי לוי אמר בזכות המילה. כתיב הכא (דניאל יב טו) בעת ההיא ימלט עמך. וכתיב התם (יהושע ה ב) בעת ההיא אמר ה' אל יהושע:

דבר אחר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' אלקיך ברוך המקום ברוך הוא שבחר בהן בישראל יותר מבכל העכו"ם וקנה אותם קנין גמור וקרא אותם בנים ועבדים לשמו ולפעמים הוא מדבר עמהם בלשון רבים ולפעמים מדבר עמהם בלשון יחיד וכל כך למה בשביל האהבה שהוא אוהב את ישראל ומשמחה שהוא משמח בהם וכך אמר הקב"ה לישראל בני אני הוא שישבתי תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם עד שדרשתי וחקרתי וצרפתי ובחנתי את כל דברי התורה הזאת ומיום שנברא העולם עד אותה שעה אני יושב על כסא הכבוד שלי שליש היום אני קורא ושונה ושליש היום אני דן את כל העולם כולו ושליש היום אני עושה צדקה וזן ומפרנס ומכלכל את כל העולם ואת כל מעשי ידי אני הוא שהנחתי כל ע' לשונות שבארץ ובאתי ונדבקתי בכם וקראתי אתכם אלקים והשויתי את שמכם לשמי הגדול וקראתי אתכם אחי ורעי אני הוא עד שלא נברא העולם ואני הוא משנברא העולם אני הוא בעולם הזה ואני הוא בעולם הבא (דברים ל״ב:ל״ט) אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא שנאמר (ישעיהו מ״ג:י׳) למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה אנכי אנכי ה' ואין מבלעדי מושיע ונאמר (ישעיהו מ״ה:כ״א) הלא אני ה' ואין עוד אלקים מבלעדי אל צדיק ומושיע אין זולתי ונאמר (ישעיהו מ״ו:ט׳) כי אנכי אל ואין עוד אלקים ואפס כמוני. ד"א אנכי ה' אלקיך מלמד שנסתכל הקב"ה בעולם כולו מתחלת העולם ועד סוף העולם וצפה בעשרה אנשים שבעטו בו ואלו הן א' מיכה ב' ירבעם ג' בן הישראלית ד' מקושש ה' אבשלום ו' יואב ז' שמשון ח' עכן ט' עדי נבות י' אחאב אנכי ה' אלקיך בעט מיכה לא יהיה לך אלקים אחרים בעט ירבעם לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא בעט בן הישראלית זכור את יום השבת לקדשו בעט מקושש כבד את אביך ואת אמך בעט אבשלום לא תרצח בעט יואב לא תנאף בעט שמשון לא תגנוב בעט עכן לא תענה בעטו עדי נבות לא תחמוד בעט אחאב. ד"א אנכי ה' אלקיך אמר הקב"ה לישראל אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם אני אמרתי אלקים אתם וגו' (תהלים פב) עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם אכן כאדם תמותון (תהלים פב) לא יהיה לך אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ויקרא כ״ו:ט׳) ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם ונתתי פני בכם ונגפתם לפני אויביכם (ויקרא כ״ו:י״ז) לא תשא אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ישעיהו ס״ב:ח׳) נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך וגו' עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם וחרה אף ה' בכם (דברים י״א:י״ז) זכור את יום השבת לקדשו אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ישעיהו נ״ח:י״ד) אז תתענג על ה' וגו' עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (ויקרא כ״ו:ל״ד) אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו'. כבד את אביך ואת אמך וגו' אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ישעיהו ס״ב:ב׳) וראו גוים צדקך עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (יחזקאל ה׳:י׳) לכן אבות יאכלו בנים וגו'. לא תרצח אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כ״ו:ו׳) עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (ויקרא כ״ו:ל״ג) והריקותי אחריכם חרב וגו'. לא תנאף אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ירמיהו ל״א:י״ג) אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (הושע ד׳:י״ד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה וגו'. לא תגנוב אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (דברים ז׳:ט״ז) ואכלת את כל העמים עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (ירמיהו נ״א:ל״ד) אכלני הממני נבוכדנאצר מלך בבל וגו'. לא תענה אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם ואתם עדי נאם ה' (ישעיהו מ״ג:י״ב) עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (איכה ב׳:י״ג) מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלים מה אשוה לך ואנחמך וגו'. לא תחמוד בית רעך וגו' אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם ולא יחמוד איש את ארצך וגו' (שמות ל״ד:כ״ד) עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (מיכה ב) וחמדו שדות וגזלו וגו': ד"א אנכי ה' אלקיך קיימו יוסף שנאמר ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני (בראשית נ׳:י״ט) לא יהיה לך וגו' קיימו יעקב שנאמר (בראשית ל״ה:ב׳) ויאמר יעקב אל ביתו וגו' הסירו את אלקי הנכר אשר בתוככם וגו'. לא תשא קיימו יוסף שנאמר (בראשית מ״ב:ט״ו) חי פרעה אם תצאו מזה והלא הדברים ק"ו ומה כשהיה נשבע במלך ב"ו קיים את שבועתו אם נשבע בממ"ה הקב"ה עאכ"ו. זכור את יום השבת לקדשו קיימו יוסף שנאמר (בראשית מ״ג:ט״ז) ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבוח טבח והכן וגו'. ואין הכן אלא לשבת שנאמר (שמות ט״ז:ה׳) והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו ומאי וטבוח טבח אלא מלמד שאמר יוסף לטבח פרע לפניהם את בית השחיטה והפרש לפניהם את גיד הנשה. ד"א זכור את יום השבת לקדשו קיימו חנניה מישאל ועזריה שנאמר (ישעיהו נ״ו:ד׳) כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי. כבד את אביך ואת אמך קיימו יוסף שנאמר (בראשית ל״ז:י״ג) ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם וגו'. ד"א כבד את אביך ואת אמך קיים יצחק שהיה מושלך לפני אביו כשה לטבח. לא תרצח קיימו יוסף שלא שמע לאשת פוטיפר להרוג את פוטיפר. לא תנאף קיימו יוסף שנאמר (בראשית לא) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים ומה ת"ל לאלקים אלא מלמד שנשבע לו ליצרו באלקים ואמר האלקים לא אעשה את הדבר הזה. ד"א לא תנאף קיימו בועז שנאמר (רות ג׳:י״ג) ליני הלילה וגו'. לא תגנוב קיימו יוסף שנאמר (בראשית מ״ז:י״ד) וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים וגו'. ד"א לא תגנוב קיימו השבטים שנאמר (בראשית מ״ד:ח׳) הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבונו אליך מארץ כנען ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב לא תענה וגו' ולא תחמוד קיים אברהם שנאמר (בראשית י״ד:כ״ב) ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך וגו' בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגו'. ד"א אנכי ה' אלקיך ולא יהיה לך ולא תשא את שם ה' אלקיך לשוא מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שכל הרגיל בשבועות שוא ובשבועות שקר הרי זה כאילו עובד ע"ז ואינו עושה קורת רוח לפני מי שאמר והיה העולם ואינו מקבל עליו עול מלכות שמים שלימה. וכל מי שאינו רגיל בשבועת שוא ובשבועת שקר הרי זה עושה קורת רוח לפני הקב"ה ומקבל עליו עול מלכות שמים שלימה. אוי להם לרשעים שבשביל מעשיהם המקולקלים מביאין את עצמן לידי פסול והויין עניים עד יום מותן שנאמר (זכריה ה׳:ד׳) הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו הוצאתיה לאלתר ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות ואל הנשבע בשמי לשקר כמשמעו. כל העבירות שבתורה אם עבר עליהן נפרעין ממנו בגופו ועל שבועת שוא נפרעין ממנו בגופו ובממונו לכך נאמר וכלתו ואת עציו ואת אבניו ולא עוד אלא שהקב"ה מעיד עליו בעצמו שנאמר (מלאכי ג׳:ה׳) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר אלמנה ויתום וגו' ואומר (ירמיהו כ״ט:כ״ג) ואנכי היודע ועד נאם ה': ד"א לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא וזכור את יום השבת לקדשו מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שכל הרגיל בשבועת שוא ושקר הרי הוא אינו מקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ומי שאינו רגיל בשבועת שוא ושקר הרי הוא מקבל עליו עול מלכות שמים וכל הרגיל בשבועת שוא ושקר אינו נוחל את חיי עוה"ב וכל מי שאינו רגיל בשבועת שוא ושקר הרי הוא נוחל את חיי העוה"ב. לכן אל יאמר האדם בלבו לעצמו אני אהיה ירא שמים ואוהב את הקב"ה ע"מ שאעבור על אחת מכל המצות האמורות בתורה כי זהו סימן רע וחלק רע וגזירות קשות באות עליו. אלא כך יאמר אדם בלבו אני אהיה ירא שמים ואוהב את הקב"ה על מנת שלא אעבור אפי' על אחת מכל מצות האמורות בתורה וזהו סימן טוב וחלק טוב לו ואין חטא בא על ידו. תדע לך שכן הוא שהרי כשהיו ישראל במדבר מה נאמר בהם (במדבר ט״ו:ל״א-ל״ג) ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת אמר הקב"ה למשה מפני מה חלל זה את השבת אמר משה לפניו רבש"ע איני יודע א"ל הקב"ה למשה אני אומר לך כי בכל ששת ימי חול יש לו לישראל תפילין בראשו ובזרועו ורואה אותם וחוזר ממעשיו אבל עכשיו ביום השבת שאין לו תפילין בראשו ובזרועו לכן חלל זה את השבת. באותה שעה א"ל הקב"ה למשה משה צא וברור להם מצוה אחת שיהיו נוהגים בו בשבתות ובימים טובים זה מצות ציצית שנאמר (במדבר ט״ו:ל״ח) דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וגו' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וגו' ואין לדורותם אלא לדור תם ואין תם אלא יעקב שנאמר (בראשית כ״ה:כ״ז) ויעקב איש תם תם מגזל תם מגלוי עריות תם משפיכות דמים לפיכך הביאוהו ונתנוהו אצל עול מלכות שמים שהיא חמורה שמתחילין שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ומסיימין ועשו להם ציצית וגו' הא למדת שקלה שבמצות הרי היא כחמורה וחמורה הרי היא כקלה. ד"א זכור את יום השבת לקדשו במה אתה מקדשו במקרא ובמשנה במאכל במשתה וכסות נקיה ובמנוחה שכל המענג את השבת כאלו הוא מכבד להקב"ה שנאמר (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד ללמדך אם קראת לשבת עונג אז לקדוש ה' מכובד. ואעפ"י שאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות מכל מקום יטול אדם בשר מעט ויין מעט ואל ירבה בבשר ויין יותר מדאי ואם הרבה בבשר ויין יותר מדאי הרי מקרא מוכיח עליו (משלי כ״ג:כ׳-כ״א) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו כי סובא וזולל יורש ואם לא זכה אדם לבקש רחמים על ד"ת שיכנסו לתוך מעיו מכל מקום יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא יכנסו לתוך מעיו שנאמר (ישעיהו מ״ח:י׳) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני מה כור זה אפילו אתה נותן בו כל העצים שבעולם הרי זה שורפן ומפסידן כך גרונו של אדם אפילו אתה נותן בו כל אכילות יפות שבעולם הוא בולען ומפסידן. מעשה ברבי יהודה הנשיא שאמר בשעת מיתתו גלוי וידוע לפני הקב"ה שעמלתי בתורה בכל עשר אצבעותי ולא אכלתי ולא נהניתי בעוה"ז אפילו באחד מאצבעותי הקטנים ומעולם לא אמרתי אלך ואוכל ואשתה ואהנה מן עוה"ז ואלך אח"כ מתוך תענוגי עוה"ז ואפטר מן העוה"ז לעוה"ב אלא לא עשיתי לי אכילה ושתיה רק כדי חיותי ועסקתי בתורה כל ימי חיי לכן עכשיו תן לי מנוחה בבית עולמי מה היו משיבין לו יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו (ישעיהו נ״ז:ב׳) וכל העושה כן עליו הכתוב אומר (תהילים קי״ב:ה׳) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. מכאן שמעת שקדושת הקב"ה וקדושת שבת וקדושת ישראל שלשתן חשובות כאחד בקדושת הקב"ה מה כתיב (תהילים כ״ב:ד׳-ה׳) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל בך בטחו אבותינו וגו' ובקדושת שבת מה כתיב (שמות ל״א:י״ד) ושמרתם את השבת כי קדוש היא לכם ובקדושת ישראל מה כתיב (ירמיהו ב׳:ג׳) קודש ישראל לה' ראשית תבואתה. מכאן אמרו שלעתיד לימות בן דוד שיהיו שיניהם של אוכלי ישראל נמשכין כ"ד אמות וחכ"א שלשים ושלש אמות ומה נשתנה ל"ג מן עשרים וארבע אלא כנגד תשעה חדשים למעוברת ועשרים וארבעה למניקות כנגד כל חדש וחדש אמה אחת ולמה דוקא כנגד המעוברת ומניקות אלא לומר לך מה התינוק הזה כחו שהוא יונק מאמו ט' חדשים של ימי עיבורה ואח"כ הוא יונק חלב משדי אמו כל אותן עשרים וארבעה חדשים ואפי' מתה אמו אינו חושש לה: ד"א זכור את יום השבת לקדשו וכבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וכי מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שכל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אין חטא של חילול השבת ולא שאר שום כל חטא בא על ידו ואם חטא נמחל לו שנאמר (ישעיהו נ״ו:ב׳) אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו ואומר (ישעיהו כ״ט:י״ג) ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וגו'.