ישעיהו מז:יג מדרש: מדרש תנחומא, תנחומא בובר, מדרש שכל טוב ומדרש לקח טוב

נִלְאֵ֖ית בְּרֹ֣ב עֲצָתָ֑יִךְ יַעַמְדוּ־נָ֨א וְיוֹשִׁיעֻ֜ךְ הברו [הֹבְרֵ֣י] שָׁמַ֗יִם הַֽחֹזִים֙ בַּכּ֣וֹכָבִ֔ים מֽוֹדִיעִם֙ לֶחֳדָשִׁ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖אוּ עָלָֽיִךְ׃

מדרש תנחומא

בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ וְגוֹ'. וַהֲלֹא מִתְּחִלָּה נָסִיךְ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן (יהושע יג, כא). אֶלָּא מִשֶּׁנֶּהֱרַג סִיחוֹן הִמְלִיכוּ אוֹתוֹ תַּחְתָּיו. בָּעֵת הַהִיא, שֶׁגָּרְמָה לוֹ שָׁעָה. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה. פְּתוֹרָה, עִירוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּשֻׁלְחָנִי הָיָה, שֶׁהָיוּ מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִמְלָכִים בּוֹ, כַּשֻּׁלְחָנִי הַזֶּה שֶׁהַכֹּל מְרִיצִין לוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִתְּחִלָּה פּוֹתֵר חֲלוֹמוֹת הָיָה. חָזַר לִהְיוֹת קוֹסֵם, וְחָזַר לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ. שֶׁמִּשָּׁם הָיָה בָּלָק, וְהוּא אָמַר, שֶׁסּוֹפְךָ לִמְלֹךְ. לִקְרֹא לוֹ. שֶׁכָּתַב לוֹ, שֶׁלֹּא תְּהֵא סָבוּר שֶׁלְּעַצְמִי בִּלְבַד אַתָּה עוֹשֶׂה וַאֲנִי מְכַבֶּדְךָ. אִם תַּעַקְרֵם, מִכָּל הָאֻמּוֹת אַתָּה מִתְכַּבֵּד, וּכְנַעֲנִים וּמִצְרִים כֻּלָּם מִשְׁתַּחֲוִים לְךָ. הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם. אָמַר לֵיהּ: וְאַתְּ מָה אִכְפַּת לְךָ. אָמַר לוֹ: הִנֵּה כִּסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ, שְׁתֵּי עֵינַיִם שֶׁהָאָרֶץ תָּלוּי בָּהֶם, סִיחוֹן וְעוֹג, הֶחְרִימוּם וְכִסּוּ עֵינֵיהֶם, וַאֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה. וְהוּא יוֹשֵׁב מִמּוּלִי. מִמֻּלִי כְּתִיב, מִמֻּלִים אוֹתִי, כְּמוֹ דְּאַתְּ אָמַר, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילָם (תהלים קיח, י). וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי. מַהוּ אָרָה לִי. אָמַר, אוּלַי יָכֹל אֲנִי לִשְׁלֹט בָּהֶם קִמְעָא קִמְעָא, כְּאָדָם שֶׁהוּא אוֹרֶה אֶת הַתְּאֵנָה. כִּי עָצוּם הוּא. לֹא שֶׁהֵם גִּבּוֹרִים מִמֶּנִּי וְחֵילוֹתֵיהֶם מְרֻבִּים מִשֶּׁלִּי, אֶלָּא שֶׁנּוֹצְחִין בְּפִיהֶם מַה שֶּׁאֵינִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת. אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ. מָה רָאָה זֶה לְהִתְגָּרוֹת. לֹא כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהֶם שֶׁאֵין נוֹטְלִין מֵאַרְצָם. אֶלָּא שֶׁהָיָה בְּעַל קְסָמִים וּנְחָשִׁים יוֹתֵר מִבִּלְעָם, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וַיַּרְא בָּלָק, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה מְכַוֵּן הַדְּבָרִים לַאֲמִתָּן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֵךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִים לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ, הִנֵּה הָיוּ כְקַשׁ אֵשׁ שְׂרָפָתַם לֹא יַצִּילוּ אֶת נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה (ישעיה מז, יג-יד). וְהָיָה רוֹאֶה בַּדְּבָרִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִים בְּיָדוֹ. לְפִיכָךְ הִפְקִיר אֶת בִּתּוֹ וְנָפְלוּ בָּהּ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף, לְכָךְ נִתְגָּרָה בָּהֶם וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ הֵיאַךְ. אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ, כְּמִי שֶׁמְּנַכֶּה אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְמֵאָה, וְכָךְ נָפְלוּ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל חָסֵר אֶחָד. וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא הָיָה מְבַקֵּשׁ לְגָרְשָׁם אֶלָּא שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ. כִּי יָדַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ. מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ סִיחוֹן לְהִלָּחֵם בְּמוֹאָב, הָיָה מִתְיָרֵא, שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים, שָׂכַר אֶת בִּלְעָם וְאֶת אָבִיו לְקַלֵּל אֶת מוֹאָב, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן (במדבר כא, כז). וּכְתִיב: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן (שם פסוק כח). וּכְתִיב: אוֹי לְךָ מוֹאָב (שם פסוק כט). לְכָךְ אוֹמֵר, כִּי יָדַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר.
שאל רבBookmarkShareCopy

תנחומא בובר

אולי אוכל נכה בו (שם). מה ראה זה להתגרות בה, לא כך אמר להם הקב"ה, שלא נוטלים מארצם, אלא שהיה בעל נחשים וקסמים יותר מבלעם, שכך כתיב בו וירא בלק, אלא שלא היה מכוין הדברים לאמיתם, וכן הוא אומר נלאית ברוב עצתיך יעמדו נא ויושיעוך הברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך הנה היו כקש וגו' (ישעיה מז יג יד), והיה רואה שישראל נופלים בידו, לפיכך הפקיר את בתו ונפלו בה כ"ד אלף, לכך נתגרה בהם ולא היה יודע היאך, אולי אוכל נכה בו, כמו שמנכה אחד מן כ"ד בסאה, וכך נפלו כ"ד אלף מישראל חסר אחד, (פי' כ"ד פעמים כ' אלף הם מ"ח ריבואות, וכ"ד פעמים ה' אלפים הם י"ב ריבואות, נמצא שאם נמצא כ"ה אלף זהו חלק כ"ד מס' ריבוא, ולא נפלו כי אם כ"ד אלף, הרי חסר אלף אחד).
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש שכל טוב

זה. לא אמרה הוא אלא זה. א"ר יוחנן נתנבאה שלא מדעת אמרה זה הוטל ליאור ואין אחר הוטל, והיינו דאמר ר' אליעזר מאי דכתיב וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים (ישעי' ח יט), צופין ואינן יודעין מה צופין, מהגין ואינם מה מהגין, ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, לפיכך גזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכיון דשדיוהו למשה בנהרא תו לא חזי אצטגניני בההיא סימנא, ואינון לא ידעי דעל מי מריבה לקי וכולה כדמפרש התם, ובטלוהו לגזירתא, והיינו דכתיב הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך (ישעי' מז יג), מאשר ולא כל אשר, שאינן רואין דבר על מתכונתו אבל בגימגום, לפיכך הזהיר הקב"ה את ישראל לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם (דברים יח ט), והם בטול תורה ולב זוחח, וכתיב תמים תהיה עם ה' אלהיך (שם שם יג), וכתיב כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה (ירמי' י ב):
שאל רבBookmarkShareCopy

מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

זמין למנויי פרימיום בלבד