ישעיהו מח:ד מדרש: מדרש תנחומא

וְאִם תֹּאמַר, שֶׁהָיָה צִפּוּי הַנְּחֹשֶׁת עָבֶה. אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: עֳבִי דִּינָר הָיָה מְצֻפֶּה. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בֶּן חָמָא: אַתְּ סָבוּר שֶׁמָּא הָאֵשׁ יוֹרֶדֶת מִלְּמַעְלָן לְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה לְפִיכָךְ לֹא הָיָה נִזּוֹק. אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ יְתֵרָה שֶׁלֹּא הָיְתָה זָזָה הֵימֶנּוּ לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ו, ו). וְלָמָּה הָיָה צִפּוּיוֹ נְחֹשֶׁת? לְכַפֵּר עַל מֵצַח הַנְּחֹשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה (ישעיה מח, ד).