ישעיהו מח:כב מדרש: מדרש לקח טוב, אגדת בראשית, עין יעקב ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

כי טוב קויתי ויבא רע וייחלה לאור ויבא אופל (הגה"ה גלוי ומפרסם בין החכמי' שכל דברי איוב הם משל לישראל ולכן זה הפסוק הם דברי ישראל שמתרעמין בגלותם ואומר כי טוב קויתי ויבוא רע. אין טוב אלא הקב"ה שנ' טוב יי' לבל בלומ' הייתי מקוה שיי' יתברך יהיה לצינה ולמגן לישראל. ויבוא רע זה נבוכדנצר בבית ראשון ואספסיינוס בבית שני. ואייחלה לאור השכינה ויבוא אופל הצרות. ס"א כי טוב קויתי זה הקב"ה ויבוא רע זה סמאל הקנאה והמקנא כלומ' בהיותנו צריכים לסייוע אלהי ואנחנו חטאנו לו ושמנו הפסל בבית המקדש ובסיבת זה ואייחלה לאור ויבוא אופל הצרות וה' למען רחמיו יראנו נחמת ציון בשוב יי' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל אמן) אמר איוב כסבור הייתי לראות טוב כל ימי חיי כענין שנ' (איוב כט יח) ואמר עם קני אגוע ובחול ארבה ימים ויבוא רע זה השטן שבא לקטרג ומנין שמקטרג של אדם נקרא רע שנ' (בראשית ח כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואייחלה לאור כענין שנ' (איוב כט כד) ואור פני לא יפילון שהיו בושים בני אדם ממנו. ויבוא אופל (איוב יט יח) גם עוילים מאסו קי אקומה וידברו בי תעבוני מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי. אמר טוביהו ב"ר אליעזר ז"ל יותר מח' מאות שנה עברו מן איוב עד שעמד ירמיהו בן חלקיהו וכדרך שהגיע לאיוב הגיע לירמיהו. (איוב ג א) אני הגבר ראה עני אמר אני דומה לאיוב שנ' עליו (איוב לד ז) מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים איוב קלל את יומו שנ' (איוב ג ב) יאבד יום אולד בו וירמיהו קלל את יוו שנ' (ירמיה כ יד) ארור היום אשר יולדתי בו יום אשר ילדתני אמי איוב אמר (איוב ג יא) למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע וירמיהו אמר (ירמיה כ יז) אשר לא מותתני מרחם ותני לי אמי קברי ורחמה הרת עולם למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון איוב אמר (איוב ל כו) כי טוב קויתי וירמיהו אמר (ירמיה ח טו) קוה לשלום ואין טוב אמר ירמיהו מקוה הייתי שהקב"ה נותן שלום לישראל ואין טוב על שאינן עוסקין בתורה (ישעיה מח כב) אין שלום אמר יי' לרשעים לעת מרפא שיחזרו בתשובה והנה בעתה כענין שנ' (ירמיה ט יא) מי האיש החכם ויבן את זאת וגו' (ירמיה ט יא) על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר יי' על עזבם את תורתי ואומ' (ישעיה כב ג) כל קציניך נדדו יחד מקשת אוסרו כל נמצאיך (מנאציך) אסרו יחדו מרחוק עמדו על שעמדו רחוק מן התורה וכן מן המצוות לפיכך אסרו כיון שראה ירמיהו שלא היה בהם תקנה התחיל לקונן עליהם איכה ובאי זה זמן נכתבה מגילת איכה בשנה הרביעית ליהויקים דכתיב ויהי בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת יי' לאמר קח לך מגלת ספר וכתבת אליה את כל הגוים מיום דברתי אליך ממי יאשיהו ועד היום הזה וכתי' ויקרא ירמיהו את ברוך ויכתב ברוך בן נריה מפי ירמיהו את כל דברי יי' אשר דבר אליו על מגלת ספר וישלח המלך את יהודי לקחת את המגלה ויקחה מלשכת אלישמע הספר ויקראה יהודי באני המלך ובאזני כל השרים העומדים מעל המלך והמ' יושב בית החורף ובחדש התשיעי ואת האח לפניו מבוערת (לו) עצים הנדלקים באחוה ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרענה בתער הסופר והשלך על האש אשר על האח ויהי דבר יי' אל ירמיהו אחרי שרף המלך את המגלה ואת הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו לאמר שוב קח לך מגלה אחרת וכתוב עליה את כל הדברים הראשונים וגו' וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה אל ברוך בן נריה הסופר ויכתב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה ויכתב זו פרשת איכה ישבה בדד ועוד נוסף זו פרשת איכה יעיב דברים זו פרשת איכה יועם זהב רבים זו אני הגבר דאתי מתלת אלפא ביתין כהמה זו פרשת זכור יי' מה היה לנו כנגד אלפא בית' כב' פסוקים איכה שאלו את בן זומא דרוש לנו דבר אחד ממגלת קינות אמר להם לא גלו ישראל עד שכפרו בייחודי של מקום ובעשרת הדברים ובמילה שניתנה לעשרים דור ובחמישה חומשי תורה כמנין איכ"ה. ר' לוי אומ' עד שכפרו ב"לו כריתות כמנין איכ"ה.

[ב] ד"א יעלו דברים על לבבך. הכל חשבו בלבם תחילה. עשו, שנאמר ויאמר עשו בלבו (בראשית כז מא), נבוכדנצר, ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגומר (ישעי' יד יג). המן, ויאמר המן בלבו וגומר (אסתר ו ו), ומלכות סדום, שנאמר ועתה שמעי (נא) זאת עדינה היושבת לבטח האומרה בלבבה וגו' (ישעי' מז ח) ואף גוג כן, שנאמר יעלו דברים על לבבך וגומר, וכל מה שחשב בלבו פרסמו הקב"ה, ומה חשב עשו, (עיין לקמן סוף פרק מ"ב), הלך לו אצל ישמעאל, שנאמר וילך עשו אל ישמעאל וגומר (בראשית כח ט), אמר אין זו דרך ארץ שאהרוג אני את אבא יצחק, אלא את הורגו מפני שהוא אחיך, ואני אהרוג את יעקב, אח"כ אני ואתה נירש את כל העולם כולו, כך היה אומר בפיו אבל בלבו היה אומר משישמעאל הורג לאבא ואני ליעקב, אני בא לישמעאל והורגו לומר למה הרגת את אבא, ואני יורש את כל העולם כולו לעצמי, הוא מחשב בלבו והקב"ה מפרסמו, שנאמר כי אני חשפתי את עשו, גליתי את מסתריו (ירמי' מט י) אמר הקב"ה חייך יודע אני מה שחשבת בלבך, שנאמר יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה (יחזקאל לה י), שם הייתי מסתכל בלבך מה שחשבת, שנאמר וי"י שם היה (שם שם), כך אף גוג ומגוג מחשב בלבו, שנאמר ביום ההוא יעלו [דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה] (יחזקאל לח י) והקב"ה מפרסם מהו חושב, שנאמר ואמרת אעלה על ארץ פרזות וגומר (שם שם יא), ומהו חושב, אלא כך הוא אומר פרעה שבא על ישראל שוטה היה, הניח פטרונן והלך לו עליהם, וכן עמלק וסיסרא וכל מי שעמד עליהן הניחו להקב"ה, שוטין היו, אלא מה אני עושה, אני הולך תחילה אצל פטרונן של ישראל, ואם הורג אני את המשיח תחילה הוא מעמיד משיחין אחרים, אלא על הקב"ה, שנאמר למה רגשו גוים יתיצבו מלכי ארץ וגומר, (תהלים ב א ב) מתיעצים ומתמלכין בעצות רעות על ישראל כולהן כאחד לבא על הקב"ה, שנאמר כי נועצו לב יחדיו עליך וגומר, אהלי אדום וישמעאלים וגומר, גבל ועמון וגומר גם אשור וגומר. (תהלים פג ו ז ח וט) ומה עושין, עומדין על רגליהם ומסתכלין למעלה כנגד הקב"ה ואומרים לכו ונכחידם מגוי, [ולא יזכר שם ישראל עוד] (שם שם ה) מהו שם ישראל, אלא אומרים נעקור אותו שכתב ברוך ה' אלהי ישראל (שם מא יד). ומה הקב"ה עושה להן ממרום, עומדין על רגליהם ופורע מהן, שנאמר וזאת תהיה המגפה וגומר, המק בשרו והוא עומד על רגליו (זכרי' יד יב). אותן הרגלים שרצו לעמוד כנגדי, המק בשרו והוא עומד על רגליו. ואותן העינים שהן מסתכלות למעלה, ועיניו תימקנה בחוריהן. ואותו הלשון שאמר על ה' (שם שם), (ולשונם) [ולשונו] תימק בפיהם (שם שם). אמר להן הקב"ה מתחילה לא היה לכם שלום זה עם זה, אין שלום אמר ה' לרשעים (ישעי' מח כב), ועכשיו עשיתם שלום זה עם זה לבא (אלי), [עלי] דכתיב כי נועצו לב יחדיו וגומר, אהלי אדום וגומר, גבל ועמון וגומר (תהלים פג ו ז ח), כולכם עשיתם שלום לבא עלי, אף אני עושה כן, ואתה בן אדם וגומר, אמור לצפור וגומר, בשר גיבורים וגומר (יחזקאל לט יז ויח). כשם שאתם לא הי' לכם שלום זה עם זה ועשיתם שלום לבוא עלי, אף אני קורא את העופות ואת החיות שלא הי' להם שלום זה עם זה ואני עושה להם שלום זה עם זה לבוא עליך, ומפני שאמרת ולא יזכר שם ישראל עוד (תהלים פג ה), חייך שאתה מת והן קוברין אותך ונוטלין שם בעולם, שנאמר וקברו כל עם הארץ והי' להם לשם וגומר (יחזקאל לט יג).

תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּאַחֵר שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַסּוּס בְּשַׁבָּת, וְהָיָה רַבִּי מֵאִיר מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּיו, (כיון שהגיע לתחום שבת), אָמַר לוֹ: מֵאִיר, חֲזֹר בְּךְ, שֶׁכְּבָר שִׁעַרְתִּי בְּעִקְבֵי הַסּוּס, עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת. אָמַר לוֹ: וְאַף אַתָּה חֲזֹר בְּךָ. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא [כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁכְּבָר] שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד: "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, חוּץ מֵאַחֵר". תַּקְפֵיהּ וְעַיְלֵיהּ בֵּי מִדְרָשָׁא. אָמַר לוֹ לִינוּקָא: פְּסֹק לִי פְּסוּקִיךְ: אָמַר לֵיהּ: (ישעיהו מ״ח:כ״ב) "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים". עַיְלֵיהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי, אָמַר לֵיהּ לִינוּקָא: (בני) פְּסֹק לִי פְּסוּקִיךְ: אָמַר לֵיהּ: (ירמיהו ב׳:כ״ב) "כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר, וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית, נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי". עַיְלֵיהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי, אָמַר לֵיהּ לִינוּקָא: פְּסֹק לִי פְּסוּקִיךְ: אָמַר לֵיהּ: (שם ד) "וְאַתְּ שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי, כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי, וְכִי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב, כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ, לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי". (תקפיה) *)) וְעַיְלֵיה בִּתְלֵיסַר בֵּי מִדְרָשָׁא, פָּסְקוּ לֵיהּ כִּי הַאי גַּוְנָא, לְבִישׁוּתָא. יְנוּקָא דְּסוֹף תְּלֵיסַר אָמַר לֵיהּ: (תהילים נ׳:ט״ז) "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים: מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי", הַהוּא יְנוּקָא הֲוָה מְגַמְגֵּם בְּלִישְׁנֵיהּ, אִישְׁתַּמַע כְּמַאן דְּקָאָמַר: "וְלֶאֱלִישַׁע אָמַר אֱלֹהִים", שָׁקַל סַכִּינָא וְקַרְעֵיהּ וְשַׁדְרֵיהּ לִתְלֵיסַר בֵּי מִדְרָשָׁא. אִיכָּא דְּאַמְרֵי, אָמַר: אִי הֲוָה סַכִּינָא בַּהֲדָאִי, קְרַעְתֵּיהּ.