כִּֽי־נִחַ֨ם יְהוָ֜ה צִיּ֗וֹן נִחַם֙ כָּל־חָרְבֹתֶ֔יהָ וַיָּ֤שֶׂם מִדְבָּרָהּ֙ כְּעֵ֔דֶן וְעַרְבָתָ֖הּ כְּגַן־יְהוָ֑ה שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יִמָּ֣צֵא בָ֔הּ תּוֹדָ֖ה וְק֥וֹל זִמְרָֽה׃ (ס)
אוצר מדרשים
ואלו הן [בפרט]: ארבע לאדם הראשון: ראשונה, שבראו הקב״ה מסוף העולם ועד סופו שנאמר אשר ברא אלקים אדם על הארץ מקצה השמים ועד קצה השמים (דברים ד׳ ל״ב), וכיון שחטא הניח הקב״ה את ידו עליו ומיעטו ונעשה של מאה אמה שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה (תהלים קל״ט ה׳) מנין כ״פ מאה אמה. ולעתיד לבוא עתיד הקב״ה לעשות להן לישראל שתהא קומת כל אחד ואחד של מאה אמה שנאמר אשר בנינו כנטיעים וגו׳ (שם קמ״ד י״ב) עד דקאמר תבנית היכל וגו׳ (שם) ותבנית היכל מאה אמה שנאמר אורך החצר מאה באמה (שמות כ״ז:י״ח). שניה, ברא שני עקיביו שהיו דומים לגלגלי חמה, ואם עקיביו כך זיו פניו על אחת כו״כ, ועתיד הקב״ה לעשות לישראל לעתיד לבא שיהיה זיו פניהם מזהיר כגלגל חמה שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל י״ב ג'). שלישית, שניתן בגן עדן שנאמר ויקח ה׳ אלקים את האדם וגו׳ ויניחהו בגן עדן. כיון שחטא נתגרש שנאמר ויגרש את האדם, ולעתיד לבא עתיד הקב״ה לעשות חרבות ירושלם כגן עדן שנאמר כי ניחם ה׳ ציון וישם מדברה כעדן וגו', כי ניחם ה׳ עמו ניחם כל חרבותיה (ישעיה נ״א ג׳). רביעית, שניתן לו עץ הדעת (עי' פרקי דר״א פנ״א), ולעתיד לבא עתיד הקב״ה להוציא מירושלם שנים עשר נחלים ועל כל נחל ונחל כל עץ שעושה פירות, ובכל חדש וחודש מבכרין פירותיהן, שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר וגו׳ (יחזקאל מ״ז י״ב), ולא עוד אלא שעתיד הקב״ה להעלות בארה של מרים כדכתיב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם (זכריה י״ד ח׳). הרי אלו ארבע של אדם הראשון.
תנחומא בובר
משוש כל הארץ (תהלים מח ג). אמר ר' יונתן בן אלעזר מעשה היה בפרגמטיוטס (רועה) אחד שהלך לארץ ישראל למכור פלפלין, הלך וישב לו ולא מכר, אמר זו היא שאמרו משוש כל הארץ, לשעה אחת מכר פרקמטיא שלו, אמר ודאי זו היא משוש כל הארץ, הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב, וכל השבח הה בשל מה, בשביל שהיא קרית מלך רב, כיון שחרבה ירושלים, ערבה כל שמחה, גלה משוש כל הארץ (ישעיה כד יא), מהו ערבה חשכה קבלה, כמו שאומרים ויה ערב (בראשית א ה), בעולם הזה שבת משוש כל הארץ, כשישוב הקב"ה ויבנה את ירושלים, הוא מחזיר את השמחה, שנאמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה (ישעיה נא ג).
תנחומא בובר
אתה מוצא סנחריב הגלה את ישראל שלש גליות, ראשונה הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי, השניה שבט זבולון ושבט נפתלי, שנאמר כעת הראשון הקל ארצה שבולון וארצה נפתלי (ישעיה ח כג), והשלישית הגלה לשאר השבטים, שנאמר והאחרון הכביד (שם), נבוכדנצר אף הוא הגלה שלש גליות מן שבט יהודה ובנימין, בראשונה הגלה יהויקים, בשניה יהויכין, מה עשה קשר אותו (בקרובין) [בקרוכין] ומוקר לו, שנאמר הנני משלחך כגבירה, מה הגבירה הזו אדם מיקר לה, כך עשה לו נבוזראדן והגלה לצדקיהו, הרי שלש גליות, אמר הקב"ה בעולם הזה על ידי עונות גלו ישראל, אבל לעתיד לבא אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך (דברים ל ד), ואומר ונפוצות יהודה יקבץ וגו' (ישעיה יא יב), ואומר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה (שם לה י), ואומר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה (שם נא ג).