וַתִּשְׁכַּ֞ח יְהוָ֣ה עֹשֶׂ֗ךָ נוֹטֶ֣ה שָׁמַיִם֮ וְיֹסֵ֣ד אָרֶץ֒ וַתְּפַחֵ֨ד תָּמִ֜יד כָּל־הַיּ֗וֹם מִפְּנֵי֙ חֲמַ֣ת הַמֵּצִ֔יק כַּאֲשֶׁ֥ר כּוֹנֵ֖ן לְהַשְׁחִ֑ית וְאַיֵּ֖ה חֲמַ֥ת הַמֵּצִֽיק׃
שמות רבה
ואחר באו משה ואהרן - היכן הלכו הזקנים שלא חשב אותם עמהם? שכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם ג, יח): ובאת אתה וזקני ישראל. אמרו רבותינו: הלכו עמהן הזקנים, והיו מגנבין את עצמן ונשמטין אחד אחד, שנים שנים, והלכו להן, כיון שהגיעו לפלטרין של פרעה, לא נמצא אחד. שכן כתיב: ואחר באו משה ואהרן. והיכן הזקנים? אלא שהלכו להן. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך עשיתם, חייכם! שאני פורע לכם. אימתי? בשעה שעלה משה ואהרן עם הזקנים להר סיני לקבל התורה, החזירן הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם כד, יד): ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה. ויאמרו אל פרעה: כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר אמר רבי חייא בר אבא: אותו היום, יום פרוזבוטי של פרעה היה, ובאו כל המלכים כלן לכבדו, והביאו דוראות של עטרות והיו מעטירין אותו, שהוא יום קוזמוקרטור, והביאו אלהיהן עמהן. משעטרו אותו, היו משה ואהרן עומדין על פתח פלטרין של פרעה, נכנסו עבדיו ואמרו: שני זקנים עומדין על הפתח. אמר להן: יעלו! כיון שעלו היה מסתכל בהן, שמא יעטרו אותו, או שמא יתנו לו כתבים, ואף לא שאלו בשלומו. אמר להם: מי אתם? אמרו לו: שלוחיו של הקדוש ברוך הוא אנו. מה אתם מבקשים? אמרו לו: כה אמר ה' שלח את עמי וגו'. אותה שעה כעס ואמר: מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא היה יודע לשלח לי עטרה, אלא בדברים אתם באים אלי, לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח! אמר להם: המתינו לי, עד שאחפש בספר שלי. מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה ואלהיה, התחיל קורא אלהי מואב, ואלהי עמון, ואלהי צידון. אמר להם: חפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו. אמר רבי לוי: משל למה הדבר דומה? לכהן שהיה לו עבד שוטה. יצא הכהן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות. התחיל צווח לבני אדם, שעומדים שם לא ראיתם בכאן רבי? אמרו לו: רבך לאו כהן הוא?! אמר להן: הן! אמרו לו: שוטה, מי ראה כהן בבית הקברות! כך אמרו משה ואהרן לפרעה: שוטה, דרכן של מתים לתבען בין החיים, שמא החיים אצל המתים?! אלהינו חי הוא, אלו שאתה אומר, מתים הם. אבל אלהינו, הוא אלהים חיים ומלך עולם! אמר להם: בחור הוא או זקן הוא? כמה שנותיו? כמה עיירות כבש? כמה מדינות לכד? כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות? אמרו לו: אלהינו כחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם, והוא יהיה בסוף כל העולם, והוא יצרך ונתן בך רוח חיים. אמר להם: ומה מעשיו? אמרו לו (ישעיה נא, יג): נוטה שמים ויוסד ארץ. קולו חוצב להבות אש, מפרק הרים ומשבר סלעים. קשתו אש, חציו שלהבת, רומחו לפיד, מגינו עננים, חרבו ברק, יוצר הרים וגבעות, מכסה הרים בעשבים, מוריד גשמים וטללים, מפריח דשאים, ועונה חיות, צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאויר העולם. (דניאל ב, כא): מהעדה מלכין, ומהקם מלכין. אמר להם: מתחלה שקר אתם אומרים, כי אני הוא אדון העולם! ואני בראתי עצמי ואת נילוס, שנאמר (יחזקאל כט, ג): לי יאורי ואני עשיתני. באותה שעה קבץ כל חכמי מצרים, אמר להם: שמעתם שמו של אלהיהם של אלו? אמרו לו: שמענו, שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם. אמר להם הקדוש ברוך הוא: לעצמכם קראתם חכמים, ולי בן חכמים, שנאמר (ישעיה יט, יא): חכמי יועצי פרעה עצה נבערה, איך תאמרו אל פרעה בן חכמים, אני בן מלכי קדם. ראה מה כתיב בהן (שם שם, שם): אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה. (שם כט, יד): ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. השיבם: אלוה שלכם, איני יודע מי הוא, שנאמר: מי ה' אשר אשמע בקולו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! מי ה' אמרת, במי אתה לוקה! מ' ארבעים, י' עשרה, הם חמישים מכות, שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים בים, שנאמר (שמות ח, טו): ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא. ועל הים מהו אומר? (שם יד, לא): וירא ישראל את היד הגדולה. כמה לקו באצבע? עשר מכות. חשוב! חמשה אצבעות שביד הגדולה, לכל אחד ואחד, עשר מכות, הרי חמשים. דבר אחר: מי ה'. סרס אותו: מי ים, הים הודיעך ה'. אתה אמרת: מי ה', עתיד אתה לומר (שם ט, כז): ה' הצדיק. אתה אמרת: לא ידעתי את ה', עתיד אתה לומר (שם י, טז): חטאתי לה' אלהיכם. אתה אמרת: וגם את ישראל לא אשלח, אלו היה שם אותו ישראל הזקן, הייתי נותן הסל והמגריפה על כתיפו:
תנחומא בובר
(ד"א וזאת אשר דבר להם אביהם). [ויעשו בניו לו כן כאשר צום]. מה עשו, חנטו אותו והעלו אותו, מה כתיב ויבאו עד גורן האטד (בראשית נ י), וכי גורן יש לו לאטד, שאמר עד גורן האטד, אלא אלו כנענים שנטלו כתריחן והקיפו ארונו של יעקב כגורן זה שמקיפין אותו באטד, ר' אליעזר אומר כיון שראו ארונו של יעקב אבינו התירו אזורי מתניהם וחלקו כבוד ליעקב אבינו. ר' שמואל בר נחמן אמר קשרי אצבעותיהם התירו, ורבותינו אומרים באצבע הראו את הארון, ואמרו אבל כבד זה למצרים, בשביל כן נתן להם הקב"ה גורן. ויעש לאביו אבל שעת ימים, מכאן שאבילות שבעת ימים, ואמרי לה מכאן ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים (ויקרא ח לג) ולמה עושין שבעה ימי אבילות כנגד שבעת ימי השמתה, אמר להם הקב"ה בעולם הזה נצטערתם עם הצדיק, ושמרתם לו אבל שבעת ימים, לעולם הבא אני מחזיר אותו האבל לשמחה, שנאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה לא יב), וכשם שאני מנחם אתכם, כך אני מנחם לציון, שנאמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה (ישעיה נא יג).
פסיקתא דרב כהנא
[ה] ד"א אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא:יב). ר' אבון בשם ריש לקיש למלך שכעס על מטרונא וטרדה והוציאה מבית פלטין שלו. לאחר ימים ביקש להחזירה, אמרה יכפול כתובתי ואחר כך הוא מחזירני. כך א' הקב"ה לישראל בניי בסיני אמרתי לכם פעם אחת אנכי י"י אלהיך (שמות כ:ב) ובירושלם לעתיד לבא אני אומר לכם שני פעמים אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה שם). ר' מנחמה בשם ר' אבין מאותה הנחמה שנחמתם לפני בהר סיני ואמרתם כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כד:ז). מי את ותיראי (ישעיה שם), לא את היא שאמרת לי בים מי כמוך (שמות טו:יא). ותיראי מאנוש ימות (ישעיה שם), או אלא ומבן אדם חציר ינתן (שם). ר' ברכי' בשם ר' חלבו ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן, ראויין היו ישר' כלייה בימי המן, אילולי נסמכו על דעתו של זקן ואמ' מה אם אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה ואמ' לו הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך (בראשית כח:טו) נתיירא, אנו על אחת כמה וכמה. הוא שהנביא מקנטרן ואו' להם ותשכח י"י עושיך נוטה שמים ויוסד ארץ (ישעיה נא:יג), אנשיתון מה דאמרת לכון אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על אשר עשו נאם י"י (ירמיה לא:לו), ראיתם שמים שנימדו והארץ שניתמוטטה, מנטיית שמים וארץ היה לכם ללמד, אלא ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק (ישעיה נא:יג), א"ר יצחק שהיו צרות מציקות זו אחר זו. ואיה חמת המציק (שם), הוא המן ושליותיה. אשר כונן להשחית (שם), בחדש הראשון הוא חדש ניסן (אסתר ג:ז). מיהר צועה להפתח לא ימות לשחת וג' (ישעיה נא:יד), א"ר אבהו זה אחד מששה דברים סימן יפה לחולה, עיטוש זיעה שינה קרי חלום הילוך מעים בדרך הארץ. עיטוש מנין, עטישותיו תהל אור (איוב מא:י). זיעה מנין, בזיעת אפך תאכל לחם (בראשית ג:יט). קרי מנין, יראה זרע ויאריך ימים (ישעיה נג:י). שינה מנין, ישנתי אז ינוח לי (איוב ג:יג). חלום מנ', ותחלימני והחייני (ישעיה לח:טז). הילוך מעים בדרך הארץ מנין, מהר צעה להפתח לא ימות לשחת (שם נא:יד). א"ר חגי ובלבד שלא יחסר לחמו.