שְׁתַּ֤יִם הֵ֙נָּה֙ קֹֽרְאֹתַ֔יִךְ מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑ךְ הַשֹּׁ֧ד וְהַשֶּׁ֛בֶר וְהָרָעָ֥ב וְהַחֶ֖רֶב מִ֥י אֲנַחֲמֵֽךְ׃
בראשית רבה
וקוץ ודרדר תצמיח לך - קוץ, זה קנרים. דרדר, אלו עכביות. ויש מחליפין קוץ, אלו עכביות, דרדר, זה קנרים, שהיא עשוייה דרין דרין. ואכלת את עשב השדה רבי יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אמר: אלו זכית, היתה מעלת לך מכל אילני ג"ע. עכשיו שלא זכית, וקוץ ודרדר תצמיח לך. אמר רבי נחמיה: אלו זכית, היית נוטל עשבים מתוך גן עדן, וטועם בהם כל מעדנים שבעולם. עכשיו שלא זכית, ואכלת את עשב השדה. אמר רבי יצחק: על הדורות הללו הוא אומר: ואכלת את עשב השדה, שאדם משליף (על) שדהו ואוכלה, עד שהוא עשב, כיון ששמע אדם הראשון כן, הזיעו פניו. אמר: מה אני נקשר לאבוס כבהמה?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל והזיעו פניך, תאכל לחם. אמר רבי לוי: נוח היה לו אם היה עומד בקללתו הראשונה, בזעת אפיך תאכל לחם. אמר רבי אבהו: זה אחד מה' דברים, שהן סימן יפה לחולה, ואלו הן: עיטוש וזיעה ושינה וחלום וקרי. עיטוש מנין? שנאמר (איוב מא): עטישותיו תהל אור. וזיעה מניין? שנאמר: בזעת אפיך תאכל לחם. שינה מניין? שנאמר (שם ג): ישנתי אז ינוח. חלום מניין? שנאמר (ישעיה לח): ותחלימני ותחייני. קרי מניין? שנאמר (שם נג): יראה זרע יאריך ימים. רבנן דקסרין אמרין: אף הלוך מעים בדרך הארץ. מה טעמיה? (שם נא): מהר צועה להפתח וגו' רבי חגי בשם רבי יצחק אמר: ובלבד בל יחסר לחמו, עד שובך אל האדמה כי ממנה וגו'. אמר לו: קומץ עפר של אדמה, שנבראת ממנו לא גזול בידך, כי עפר אתה ואל עפר תשוב. אמר רבי שמעון בן יוחאי: מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, כי עפר אתה ואל עפר תלך לא נאמר, אלא תשוב: