ישעיהו נד:ב מדרש: אוצר מדרשים, מדרש אגדה, בראשית רבה וויקרא רבה

[וזה דבר ה׳ אשר דיבר מט״ט שר צבא ה׳ באמת, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים ועצת שלום תהיה בין שניהם], וכך השביעני מטטרון כי [ביום אחד ועשרים לחדש הראשון] למלאות חרבות ירושלם תשע מאות ותשעים שנה תהיה תשועת ה׳ [יבא מנחם בן עמיאל בימי ארמילוס אשר תלד הצלם]. מנחם ואליהו יעמדו על הים הגדול ויקראו במבואיו, ויצאו כל פגרי ישראל שהשליכו עצמם בים מפני שוביהם [בעמק יהושפט כי שם יהיה משפט לרשעים ושמחה לצדיקים, בחדש השני הוא חדש אייר]. ואז תעל עדת קרח ויבואו אצל משה ויחיו מתי מדבר ואסף דגל הקרחי [אשר פצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת בתיהם ואת אהליהם בערבות יריחו על נחל השיטים, ובשמונה עשר בו ירעשו ההרים והגבעות ותתנודד הארץ וכל אשר עליה והים וכל אשר בו. ובאחד לחדש השלישי יבואו מתי מדבר ויעשו חבורות חבורות עם אחיהם על נחל השיטים, ובשמונה עשר בו לחדש סיון יהיה רעש בבתים ובחומות ובמגדלים ותרגז הארץ ויושביה], וירד הש״י בהר גריזים וההר יבקע מגערתו וילחם בגוים ההם, כאיש מלחמות יעיר קנאה, ויבא משיח בן דוד ויפח באפיו של ארמילוס וימיתהו, וכל ישראל יראו בשוב ה׳ ציון (שנאמר עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון) כאיש מלחמות וכובע ישועה בראשו וילבש שריון וילחם בארמילוס ובחייליו, ויפלו כולם פגרים מתים בבקעת ארבאל. וימלטו שרידים ויתקבצו בסלע חמשה אלף וחמש מאות, ולבושי שריון מאה אלף וחמש מאות מישראל ונחמיה בראשם ויהרגום. ואחרי זאת יבא מנחם בן עמיאל ונחמיה ואליהו ויעלו לירושלם ובחדש אב [בו ביום אשר ספדו על נחמיה] ישבו בחרבות ירושלם, והיתה שמחה גדולה לישראל ויקריבו קרבניהם ויערב לה׳ מנחת יהודה וישראל כבראשונה וירח ריח נחוחינו וישמח מאד בהדר הבית הבנוי למעלה [ויצא משיח ה׳ וכל ישראל אחריו ברגליהם ויעמדו לפני שערי ירושלם מול הר גריזים, והאל הקדוש יעמוד בראש ההר, והאימה תכבד על השמים ושמי השמים ועל המים ותנוביהם ועל ההרים ויסודותיהם, ולא ימצא בכל בריה רוח ונשמה, כי יעלה הקב״ה נגד הכל על הר הזיתים. ותראינה ציון וירושלם ותאמר ציון מי ילד לי את אלה ואלה איפה הם (ישעיה מ״ט כ״א), ויעל נחמיה לירושלם ויאמר הנה בניך אשר ילדת ואשר גלו ממך, גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך (שם נ״ד ב'). ויראני מט״ט הדובר בי את כל הדברים האלה], והוסיף בה באורך וברוחב, [וראיתי חומותיה מקיפות סביבותיה] מן המדבר והלבנון ומן הנהר הגדול נהר פרת ועד הים האחרון. ויראני הבית וההיכל בנוי על חמשה ראשי הרים, ואשאל לו מה שמם, ויען לי לבנון והר המוריה ותבור וכרמל וחרמון [ויען מט״ט ויאמר אלי האות הזה יהיה למלאות לחרבות ירושלם תשע מאות ותשעים שנה תשועה לה', אם תבעיון בעיו שובו אתיו (ישעיה כ״א י״ב). בשנה החמישית יבא נחמיה בן חושיאל ויקבץ ישראל לירושלם, בשנה הששית תעמוד חפצי בה אשת נתן בן דוד הנולד בחברון (עי׳ זכריה י״ב ובפירושים שם) ותהרוג שני מלכים נוף ואטרס (עי׳ לעיל), ובשנה השביעית יציץ שרש ישי הוא מנחם בן עמיאל].

ד"א ואת כל העדה הקהל. אמר לו להיכן אקהל אותם, אמר לו אל פתח אוהל מועד, אמר לו הקב"ה ואתה תמה מזה, בוא וראה השמים הללו כמה גדולים הם, כי כל הארץ אינה לפני השמים כחרדל אחד, והעין אינו רואה כי אם מן השחור אשר בתוך השחור, והשמים יכילו בתוך אותו השחור, ואתה אומר לי היכן יכולים להתקבץ, ולא עוד אלא לעתיד לבוא כך אני עושה, כי כל האוכלוסין אשר היו מאדם הראשון ועד סוף העולם, כולם צריך להחיות אותם, ולהביאם אל עיר ציון, והיא ציון כמה תכיל, והם עתידים לומר צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישעיה מט כ) ומה אני עושה להם אני מרחיבה, שנאמר הרחיבי מקום אהלך וגו' (שם נד ב), ומהיכן אתה למד, מסיני, כיון שנגלה עליו הקב"ה, מה כתיב רכב אלהים רבותים וגו' (תהלים סח יח), עשרים ושנים אלף מרכבות ירדו עם הקב"ה, וכל מרכבה ומרכבה כמו שראה יחזקאל ע"ה, ולא יכול הר סיני להחזיק, אלא מעשה נסים היה. כי אמר הקב"ה להר הרחיב הארך ובל עבדי אדוניך, מיד נתרחב וקבל הכל, וכן לעולם הבא הקב"ה מרחיב את ירושלים, כמו שנאמר ורחבה ונסבה [למעלה וגו'] (יחזקאל מא ז), עד שתגיע לכסא הכבוד, וכיצד עולים, הקב"ה עושה להם עננים, והן רוכבים על גבי עננים, ומעלין אותן למעלה, שנאמר מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם (ישעיה ס' ח'), וכל אחד ואחד מן הצדיקים יש לו חופה בפני עצמו, שנאמר וברא ה' כל מכון הר ציון ועל מקראה וגו' [כי על כבוד חופה] (שם ד' ה'), וכיון שמגיעים לכסא הכבוד אומר להם אני ואתם נהלך בעולם, שנאמר והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים [ואתם תהיו לי לעם] (ויקרא לג יב), ולצדיקים עושה מחילות והקב"ה יושב באמצע, ואומרים זה לזה כי זה אלהים אלהינו וגו' (תהלים מח טו), לפי שהיו אומרים האומות בעולם הזה אי אלהימו צור חסיו בו (דברים לב לז), לפיכך אלהים אלהיך אנכי:

בנוהג העולם אדם מפנה כלי מלא בתוך כלי ריקן שמא כלי מלא בתוך כלי מלא כל העולם כולו מים במים ואת אומר אל מקום אחד אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה (וכולהו נמי איתנהו במדרש קהלת ובאגדות דויקרא רבה) ודכוותה (במדבר כ) ויקהילו משה ואהרן אמר רבי חנינא כמלא פי כברה קטנה היתה בה וכל ישראל עומדין בה אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה ודכוותה (שמות ט) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם א"ר הונא וכי חפנו של משה היתה מחזקת שמנה קמצים אתמהא לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ ההוא דחפן תרי מההוא דקמץ וכתיב וזרקו משה נמצאת חפנו של משה היתה מחזקת שמנה קמצים אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה ודכוותה א"ר יוסי ב"ר חלפתא (שם טז) אורך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וכל ישראל עומדים שם אתמהא אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה ודכוותה (יהושע ג) ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה וגו' ר' הונא אמר זקפן בין שני בדי הארון אמר רבי אחא ברבי חנינא סמכן בין שני בדין הארון רבנן אמרין צמצמן בין שני בדי הארון אמר להן יהושע ממה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם אתם יודעים ששכינתו של הקב"ה ביניכם הה"ד (שם) ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם ואף בירושלים דתנן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים רבי שמואל ברבי חנא בשם רבי אחא אמר ארבע אמות לכל אחד ואמה מכל צד כדי שלא יהא אדם שומע תפלתו של חבירו ואף לעתיד לבא כן שנאמר (ירמיה ג) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' וגו' רבי יוחנן סליק למישאל שלמיה דר' חנינא אשכחיה דיתיב ודריש בהדין פסוק (שם) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' א"ל רבי וכי מחזקת היא ירושלים כסא ה' א"ל הקדוש ברוך הוא אמר לה האריכי הרחיבי קבלי אוכלוסיך הה"ד (ישעיה נד) הרחיבי מקום אהלך למה כי ימין ושמאל תפרוצי וגו':