ישעיהו נה:ב מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), פסיקתא דרב כהנא וויקרא רבה

רב אידי בריה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והדר אתי והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא חליש דעתיה וקרי אנפשיה (איוב יב ד) שחוק לרעהו אהיה קורא לאלוה ויענהו א״ל ר׳ יוחנן במטו מינך לא תעניש רבנן נפק ר׳ יוחנן לבי מדרשא ודרש (ישעיה נה ב) ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה לשמה מעלה עליו הכתוב כאלו עסק כל השנה כולה וכה״א במדת פורענות דכתיב (במדבר יד לד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה וכי מ׳ שנה חטאו והלא לא חטאו אלא מ׳ יום אלא לומר לך כל העובר עבירה אחת אפילו פעם אחת בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עבר כל השנה כולה:

ולקחתם.
[א] ר' אבא בר כהנא פתח קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר (משלי ח:י). א"ר אבא בר כהנא קחו מוסרי ואל כסף, קחו מוסרה של תורה ואל כסף. למה תשקלו כסף (ישעיה נה:ב), למה אתם שוקלים כסף לבני עשו, לא בלא לחם (שם), על שלא שבעתם מלחמה של תורה. ויגיעכם בלא לשבעה (שם), למה אתם יגיעים ואומות העולם שביעים, בלא לשבעה, על שלא שבעתם מלחמה של תורה ומיינה של תורה, דכת' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט:ה). ר' ברכיה ור' חייא אבוי בשם ר' יוסי בר' נהוריי כת' ופקדתי על כל לוחציו (ירמיה ל:כ), אפילו על גבאי צדקה, חוץ משכר משנים וסופרים שאינן נוטלין אלא בשכר בטילן בלבד, אבל שכר דבר אחד מן התורה אין בירייה יכולה ליתן. תני מראש השנה נקצצין מזונותיו של אדם חוץ ממה שהוא מוציא בימים טובים ובשבתות ובראשי חדשים ובחולו של מועד ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן, אם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו. ר' יוחנן הוה מטייל וסליק מן טבריא לציפורי והוה מסתמיך על כתפיה דר' חייא בר אבא, מטון חד בית חקל וא' דין בית חקל הוה דידי וזבינתיה, מיבעי לעיי באוריתא. מטון חד בית כרם, א' הדין בית כרם הוה דידי וזבינתיה, מבעי מלעי באוריתא. מטון חד בית זיתא וא' הדא בית זיתא הוה דידי וזבינתיה, מבעי מלעי באוריתא. שרי ר' חייא בר אבא בכי, א' ליה למה את בכי, א' בכי אנא דלא שבקא לך לשיבותך כלום. א' ליה חייא ברי אם קלה היא בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שניתן לששה וקניתי דבר שניתן לארבעים יום וארבעים לילה. כך כל העולם כולו לא נברא אלא לששה ימים, דכת' כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ (שמות לא:יז), אבל התורה לא ניתנה אלא לארבעים יום ולארבעים לילה, הד"ה דכ' ויהי שם עם י"י ארבעים יום וארבעים לילה (שמות לד:כח). כד דמך ר' יוחנ' היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה (שה"ש ח:ז), שאהב ר' יוחנן את התורה, בוז יבוזו לו (שם). כד דמך אבא בר הושעיה איש טירייה ראו מיטתו פורחת באויר והיה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, שאהב המקום את אבא בר הושעיה איש טירייה, בוז יבוזו לו. כד דמך ר' לעזר בר שמע' היה דורו קורא עליו מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וג' (שה"ש ג:ו). מהו מכל אבקת רוכל (שם), דהוה קרי ותני וקרוב פוייטון ודורשן. ד"א קחו מוסרי ואל כסף (משלי ח:י). א"ר אבא בר כהנא משכר לקיחה את למד שכר לולב. שכר לקיחה, במצר' כת' ולקחתם אגודת אזוב וג' (שמות יב:כב), בכמן טימין דידיה, בארבעה מניי, בחמשה מניי, היא שעמדה להם בביזת מצרים, בביזת הים, בביזת סיחון ועוג, בביזת שלשים ואחד מלכים, לולב שהוא עומד לאדם בכמה דמים, וכמה מצוות יש בה, על אחת כמה וכמה, לכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג:מ).

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן (ויקרא כג, מ), רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא פָּתַח (משלי ח, י): קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף, קְחוּ מוּסָרָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְאַל כָּסֶף, (ישעיה נה, ב): לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם, לָמָּה אַתֶּם שׁוֹקְלִים כֶּסֶף לִבְנֵי עֵשָׂו בְּלוֹא לֶחֶם, עַל שֶׁלֹּא שְׂבַעְתֶּם מִלַּחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה. (ישעיה נה, ב): וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה, לָמָּה אַתֶּם יְגֵעִים וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שְׂבֵעִים, בְּלֹא לְשָׂבְעָה, עַל שֶׁלֹּא שְׂבַעְתֶּם מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, דִּכְתִיב (משלי ט, ה): וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חִיָּא אֲבוֹי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן נְהוֹרָאי אָמַר, כְּתִיב (ירמיה ל, כ): וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו, אֲפִלּוּ עַל גַּבָּאֵי צְדָקָה, חוּץ מִשְּׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים, שֶׁאֵינָן נוֹטְלִין אֶלָּא שְׂכַר בַּטָּלָה בִּלְבָד, אֲבָל שְׂכַר דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִתֵּן מַתַּן שְׂכָרָהּ. תָּנֵי מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִקְצָצִין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם חוּץ מִמַּה שֶּׁמּוֹצִיא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּמַה שֶּׁהַתִּינוֹקוֹת מוֹלִיכִים לְבֵית רַבָּן, אִם מוֹסִיף מוֹסִיפִים לוֹ אִם פּוֹחֵת פּוֹחֲתִין לוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מְטַיֵּל, סָלֵק מִטְבֶרְיָא לְצִפּוֹרִין, וַהֲוָה רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא מִסְמַךְ לֵיהּ, מָטוֹן חַד בֵּית חֲקַל אֲמַר הָדֵין בֵּית חַקְלָא הֲוָה דִידִי וְזַבֵּינִית יָתֵיהּ בִּגְלַל לְמִזְכֵּי בְּאוֹרַיְתָא. מָטוֹן חַד דְּבֵית כַּרְמָא אֲמַר הָדֵין בֵּית כַּרְמָא דִידִי הֲוֵית וְזַבֵּינִית יָתֵיהּ בִּגְלַל לְמִזְכֵּי בְּאוֹרַיְתָא. מָטוֹן חַד דְּבֵית זֵיתָא, אֲמַר הָדֵין בֵּית זֵיתָא דִידִי הֲוָה וְזַבֵּינִית יָתֵיהּ בִּגְלַל לְמִזְכֵּי בְּאוֹרַיְתָא, שָׁרֵי רַבִּי חִיָּא בָּכֵי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָה אַתְּ בָּכֵי, אֲמַר לֵיהּ עַל דְּלָא שְׁבַקְתְּ לְסִיבוּתָךְ כְּלוּם. אָמַר לוֹ קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ מַה שֶּׁעָשִׂיתִי שֶׁמָּכַרְתִּי דָבָר שֶׁנִּבְרָא לְשִׁשָּׁה יָמִים וְקָנִיתִי דָּבָר שֶׁנִּתַּן לְאַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כח): וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, וּכְתִיב (דברים ט, ט): וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה. כַּד דְּמַךְ רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה דּוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו (שיר השירים ח, ז): אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, שֶׁאָהַב רַבִּי יוֹחָנָן אֶת הַתּוֹרָה, (דברים ט, ט): בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. כַּד דְּמַךְ רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אִישׁ טִירְיָא רָאוּ מִטָּתוֹ שֶׁפָּרְחָה בָּאֲוִיר, וְהָיָה דּוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו (שיר השירים ח, ז): אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, שֶׁאָהַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבָּא הוֹשַׁעְיָא אִישׁ טִירְיָא, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. כַּד דְּמַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָיָה דּוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו (שיר השירים ג, ו): מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל, מַהוּ מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל, אֶלָּא דַהֲוָה קָרָיי וְתָנָיי וּפַּיְיטָן וְדַרְשָׁן. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מִשְּׂכַר לְקִיחָה אַתָּה לָמֵד שְׂכַר לְקִיחָה, בְּמִצְרַיִם כְּתִיב (שמות יב, כב): וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, בְּכַמָּה הֲוָת טִימְיָא דִּידֵיהּ בְּאַרְבָּעָה מִינֵי, וְהוּא גָּרַם לְיִשְׂרָאֵל לִירַשׁ בִּזַּת הַיָּם, בִּזַּת סִיחוֹן וְעוֹג, בִּזַּת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים. לוּלָב שֶׁעוֹמֵד עַל הָאָדָם בְּכַמָּה דָּמִים, וְכַמָּה מִצְווֹת יֵשׁ בּוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.