יַעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֤ב אֶל־יְהוָה֙ וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ׃
מדרש אגדה
תנו רבנן שבעה עבירות עשו ביום אחד הרגו כהן, נביא דיין, ושפכו דם נקי, וחללו את השם, וטמאו את העזרה, ויום שבת ויום כפורים היה, וכיון שעלה נבוזראדן התחל דמו של זכריה רותח, אמר להם מה טיבו של דם זה שהוא רותח, אמרו דם פרים [ואילים] וכבשים שהיינו מקריבין על גבי המזבח, מיד אמר להם אף היום עשו כן במקום אחר, מיד הביאו ושחטו והדם לא נתנדנד, אמר להם אמרו לי האמת ואם לא, היום לא אשאיר מכם אדם, ענו קצם לקצתם, ואמרו כי הקב"ה תובע עלבון זכריה ודמו ממנו, שהיה מתנבא עלינו ולא שמענו לו והרגנוהו, והוא דיין ונביא וכהן, מיד נטל נבוזראדן שמונים אלף פרחי כהונה והרגן עליו, עד שהגיע הדמים לקברו של זכריה, שנאמר פרצו ודמים בדמים נגעו (הושע ד' ב'), ועדיין הדם רותח בה שעתא נזף ביה נבוזראדן ואמר ליה אתה מבקש שאהרוג את האומה הזאת עליך, באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמם ואמר ומה אם זה רשע ואכזר ועובד פסל נתמלא רחמים על בני, אני שכתוב כי אל רחום וחנון וגו' (שמות ל"ד ו'), על אחת כמה וכמה, ורמז לדם ונבלע במקומו, והרבה הכעיסו לפני הקב"ה ועברו על תורתו אמר הקב"ה לישראל אפילו על עשרת הדברים עברתם עליהם, אני אמרתי בסיני אנכי (שמות כ' ב'), והם לא עשו כן אלא כיחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמיה ה יב), אני אמרתי לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות ב ג), והם אמרו אומרים לעץ אבי אתה וגו' (ירמיה ב' כ"ז), אני אמרתי לא תשא (שמות שם ז'), והם אמרו (אכן) [לכן] לשקר (נשבעו) [ישבעו] (ירמיה ה ב'). אני אמרתי זכור את יום השבת (שמות שם ה'), והם קדשי בזית ואת שבתותי חללת (יחזקאל כ"ב ח'). אני אמרתי כבד את אביך ואת אמך (שמות כ יב), והם אבי ואם הקלו כבך (יחזקאל כ"ב ז'). אני אמרתי לא תרצח לא תנאף לא תגנוב (שמות כ' י"ג), והם (הרוצח) [ורוצח] וגנוב ונאוף (הושע ד י), אני אמרתי לא תענה (שמות כ' ט"ו), והם וידרכו את לשונם קשתם, [שקר] (ירמיה ט' ב'). אני אמרתי לא תחמוד (שמות כ' ט"ז), והם ומדו שדות וגזלו (בתים) [ובתים ונשאו] ועשקו גבר וביתו (מיכה ב' ב'), ועל זה בא עליהם צרה שלא נהייתה בעולם, ואמרו כי סמוך לבית המקדש היה שם איש ושמו דואג בן יוסף, וכשמת הניח בן קטן לאמו, והיתה אמו מודדת אותו בטפחיים וטופח ובאצבע, ועל כל טופח וטופח שהיה התינוק גדל, היתה אמו נותנת משקלו זהב לבית המקדש, וכיון שהקיפו צרים על ירושלם ואכלו כל מה שיש בבתיהם, שי שלשה שנים וחצי באה ירושלם במצר ואכלו כל מה שיש להם, עד שעמדה האשה ושחטה את בנה, לקיים מה שנאמר ואכלתם את בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו (ויקרא כ"ו כ"ט), באותה שעה הניחה את בנה בחיקה, והיתה מגפפתו ומנשקתו. ואומרת אוי נא לאמך שלא שמחה בך, הידים שטענו אותך יקצצו, והפה שנשק יסתם, והשדיים שהניקו אותך ימסו, והרחם שיצאו ממנו יעקר, ולמה נקרא שמו רחם שהוא מתרחם, וכיון שגרמו עונות נהפכו אותו הרחמים לאכזריות, ונתאכזרה על בנה כנמייה הזו שהיא יולדת ואוכלת את בניה, והיתה רואה את דמו, והיתה בוכה עליו ומקוננת על מה שראתה, הדא הוא דכתיב ידי נשים רחמנות (איכה ד' י'). וכיון שראה ירמיה התחיל צועק ובוכה לפני הקב"ה, ואמר רבונו של עולם לאיזה אומה נעשית צרה כמו אלו היכן הם רחמיך, היכן הם חסדיך, לא כך כתיב בך כי אל רחום ה' (דברם ד' ל"א), הפכת אותם הרחמים לאכזריות, עמדת מכסא רחמים וישבת על כסא דין, דכתיב ראה ה' והביטה אם תאכלנה נשים וגו' (איכה ב' כ'), השיבה אותו רוח הקודש ואומרת לו איזה אומה ולשון שעשו כמו שעשו ישראל, אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא (שם שם). הוי במדה שאדם מודד בה מודדין לו, אוי לו לעין שראתה את כל אלה ולאוזן ששמעה, נשכבה בבשתינו ותכסינו כלמתינו, ואמרו חכמינו ז"ל מפני מה נאמרה מגלת איכה מאל"ף ועל תי"ו, לפי שעברו על התורה כולה שנכתבה מאל"ף עד תי"ו לפיכך לקו מאל"ף ועד תי"ו, ומתנחמים מאל"ף ועד תי"ו. אתה מוצא שכל הנבואות הרעות והקשות שנתנבא עליהם ירמיהו הקדים ישעיהו ורפאן, ירמיה אמר איכה ישבה בדד (איכה א א), ישעיה אמר (בכה) [בכו] לא תבכה (ישעיה ל יט), ירמיה אמר גלתה יהודה מעוני (איכה שם ג), ישעיהו אמר ונשא נס לגוים ונפוצות יהודה יקבץ (ישעיה יא יב), ירמיה אמר דרכי ציון אבילות (איכה א' ד'), ישעיה אמר דרך לעבור גאולים (ישעיה נ"א י') ירמיה אמר היו צריה לראש (איכה א ה), ישעיה אמר דרך לעבור גאולים (ישעיה נ"א י') ירמיה אמר היו צריה לראש (איכה א ה), ישעיה אמר נכון יהיה הר ה' בראש ההרים (ישעיה ב ב), ירמיה אמר ויצא מבת ציון כל הדרה (איכה א ו), ישעיה אמר ובא לציון גואל (ישעיה נט כ), ירמיה אמר זכרה ירושלים (איכה א' ז'), ישעיה אמר ובא לציון גואל (ישעיה נט כ ), ירמיה אמר זכרה ירושלים (איכה א' ז'), ישעיה אמר לא תזכרנה הראשונות (ישעיה ס"ה י"ז), ירמיה אמר חטא חטאה ירושלם (איכה א' ח'), ישעיה אמר מחיתי כעב פשעיך וגו' (ישעיה מ"ד כ"ב), ירמיה אמר טומאתה בשוליה (איכה א' ט'), ישעיה אמר (ולא יעבור בו טמא) [לא יעברנו טמא] (ישעיה ל"ה ח'), ירמיה אמר ידו פרש צר (איכה א' י'), ישעיה אמר והיה ביום ההוא יוסיף ה' [שנית] ידו וגו' (ישעיה יא יא), ירמיה אמר כל עמה נאנחים וגו' (איכה א יא), ישעיה אמר לא ירעבו ולא יצמאו וגו' (ישעיה מט י), ירמיה אמר לוא אליכם כל עוברי דרך (איכה א' י"ב), ישעיה אמר והיה שם מסלול ודרך (ישעיה סה ח), ירמיה אמר ממרום שלח אש וגו' (איכה א' י"ג) ישעיה אמר עד יערה עלינו (ישעיה ל"ב ט"ו), ירמיה אמר נשקד עול פשעי וגו' (איכה א יד), ישעיה אמר התפתחי מוסרי צוארך וגו' (ישעיה נב ב), ירמיה אמר סלה כל אבירי (איכה א' ט"ו), ישעיה אמר סלו סלו המסלה (ישעיה ס"ב י'), ירמיה אמר על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים (איכה א טז), ישעיה אמר כי עין בעין יראו (ישעיה נב ח) ירמיה אמר פרשה ציון בידיה וגו' (איכה א יז), ישעיה אמר נחמו נחמו עמי (ישעיה מ א), ירמיה אמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי (איכה א יח), ישעיה אמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיה ס כא), ירמיה אמר קראתי למאהבי וגו' (איכה א יט), ישעי' אמר וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהלה (ישעיה ס יח), ירמיה אמר ראה ה' והביטה (איכה א כ), ישעיה אמר וראיתם ושש לבכם וגו' (ישעיה סו יד), ירמיה אמר שמעו כי נאנחה אני (איכה א כא), ישעיה אמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נ"א י"ב). ירמיה אמר תבא כל רעתם לפניך (איכה א' כ"ב), ישעיה אמר והביאותים אל הר קדשי וגו' (ישעיה נו ז), ואלו ישראל חוזרין בתשובה הקדוש ב"ה מרחם עליהם, שנאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו (ישעיה נ"ה ז'). וצריכים ישראל שלא לשמוח בימים האלו, מן י"ז בתמוז עד תשעה באב, שכן מצינו שכל הרעות שנתחדשו לאבותינו באלו הימים נתחדשו, וצריכים ישראל לנהוג בהם כמנהג אבילות, ולא לשמוח בהם, שבשבעה עשר בתמוז באו חמש גזירות, נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס הרשע את התורה, והעמיד צלם בהיכל, ובתשעה באב נגזרה גזירה על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל, וחב בית הראשון והשני, ונלכדה ביתר, ונחדשה העיר. ושנו חכמינו ז"ל משנכנסת אב ממעטין משמחה, וכל המקבל עליו אבל אלו הימים זוכה לראות בשמחתם, דכתיב שמחו את ירושלם וגו' (ישעיה ס"ו י'):
ויקרא רבה
יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו (ישעיה נה, ז), אָמַר רַבִּי בֵּיבַי בַּר אָבִיָּא כֵּיצַד אָדָם צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, צָרִיךְ לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי כָּל רַע שֶׁעָשִׂיתִי לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ רַע הָיִיתִי עוֹמֵד וְכָל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי עוֹד לֹא אֶעֱשֶׂה כָּמוֹהוּ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתִּמְחֹל לִי עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי וְתִסְלַח לִי עַל כָּל פְּשָׁעַי וּתְכַפֵּר לִי עַל כָּל חַטֹּאתָי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו וגו'. רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, רַבִּי יִצְחָק אָמַר כְּאָדָם שֶׁהוּא מַלְחִים שְׁתֵּי נְסָרִים וּמַדְבִּיקָן זֶה לָזֶה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר כְּאָדָם שֶׁהוּא מַלְחִים שְׁתֵּי כַּרְעֵי הַמִּטָּה וּמַדְבִּיקָן זֶה לָזֶה. (ישעיה נה, ז): וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ, רַבָּנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, רַבָּנָן אָמְרֵי כָּל הַכַּפָּרוֹת הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, חוּץ מֵעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אַף עֲשִׂירִית הָאֵיפָה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, נֶאֱמַר כָּאן (ויקרא ב, ח): אֵלֶּה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית טו, י): אֵלֶּה, מָה אֵלֶּה הָאָמוּר כָּאן עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, אַף אֵלֶּה הָאָמוּר לְהַלָּן עֲשִׂירִית הָאֵיפָה. (ישעיה נה, ז): וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וִתֵּר לָנוּ סְלִיחָה אַחַת מִשֶּׁלּוֹ, וְאֵיזוֹ זוֹ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה.
אוצר מדרשים
בעזר שוכן מעונה, אני כותב מדרש יונה: יונה הלך לנינוה בלב שלם שנאמר ויחל יונה לבוא בעיר ונינוה היתה עיר גדולה, מלמד שהיתה נינוה ארבעים פרסה על ארבעים פרסה והיו בה שנים עשר שווקים וכל שוק ושוק היו בה שנים עשר שקקים (שוקים קטנים), וכל שקק ושקק היו בה שנים עשר רבוא ילדים וילדות שאין יודעים לא טוב ולא רע, וכל רחוב ורחוב היו בו שנים עשר מבואות וכל מבוי. ומבוי היו בו שנים עשר חצרות, וכל חצר וחצר היו בה שנים עשר בתים, וכל בית ובית היו בו שנים עשר גבורים וכל גבור וגבור היו לו שנים עשר בנים, והיה יונה עומד בשוק אחד ומכריז והיה קולו הולך ער ארבעים פרסה, והיו שומעין קולו כל אנשי נינוה וחזרו בתשובה ויאמינו אנשי נינוה באלהים. באותה שעה הגיע הדבר למלך נינוה ועמד מעל כסאו ונטל כתר מלכותו מעל ראשו והניחו על גבי האפר ופשט בגדי הארגמן והניחם על האפר, הוא וכל שריו ועבדיו, וגזרו תעניות שלשה ימים ושלשה לילות: לא תאכלו מכל מאכל ולא תשתו מכל משקה ותתכסו בשקים ותתפלשו בעפר ותתפללו בבכיה לפני ה׳ אלהים, ותגביהו יונקי שדים שלכם כלפי מעלה ואמרו לשמים בבכי: עשה בשביל אלו שלא חטאו, אולי ירחם המקום עלינו ולא יאבדנו. מיד הלכו כולם ועשו כדבר המלך, ויתפללו בבכי ובמר נפש ובדמעות לפני הקב״ה. ביום השלישי חזרו מדרכם הרעה שנאמר וישובו איש מדרכם הרעה ואפילו מציאות שמצא אדם בשדות וכרמים בשוק וברחוב החזירו התינוקות לבעלים, כל בית ובית שהיה בו אבן של גזל ואפילו בפלטרין של מלך שהיו דמיו יקרין עד אין חקר החזירו לבעליהן, וכל כרם וכרם שהיה בו נטיעות או אילן אחד מגזל עקרו והחזירו, וכל בגד ובגד שהיו פקעיות של שתי או של ערב שגילם (מלשון גלומים – יחזקאל כ״ז כ״ד, והיו של גזל) משבצות קרעו כל בגד ובגד וכרכו שתי הכריכות אחת של שתי ואחת של ערב והחזירום לבעלים. ויקראו אל אלהים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה, והקב״ה נח מכעסו ועמד מכסא דין וישב על כסא רחמים ונתרצה להם שנאמר וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה, כי שבו מדרכם, וכל אדם שיש בידו עבירה ונזכר היה מתוודה עליה אם סקילה לסקילה אם שרפה לשרפה אם הריגה להריגה ואם חניקה לחניקה, כדי שיזכו לחיי העולם הזה ולחיי העוה״ב, ואפילו מכר אדם חורבה לחבירו ועמד לבנות ומצא מטמוניות של כסף או של זהב מה היה עושה, היה קורא לאותו האיש שמכר לו את החורבה ואמר לו המטמון שמצאתי בתוך החורבה שלך היא, והשיב המוכר ואמר ללוקח אני שמכרתי לך חורבה זו וכל מה שבתוכה מכרתי לך ומטמוניות הללו שלך הוא, ולא היו רוצין ליטול לא מוכר ולא לוקח, הלכו שניהם אל הדיין אמר הלוקח לדיין אני שלקחתי חורבה זו מן האיש הזה לא לקחתי אלא חורבה וכשחפשתי אבניה לבנותה מצאתי כלי כסף וכלי זהב עכשיו יטול ממני כי לא יערב הגזל אצלי שבשביל כך מחריב הקב״ה את העולם, שנאמר כי מלאה הארץ חמם וגו׳ אמר לו המוכר לדיין כשמכרתי בית חורבה זו לאיש הזה הוא וכל מה שבתוכו מכרתי לו, וכשם שהוא בורח מן העבירה כך אני בורח, שכל מי שגוזל מחבירו אפילו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו שנאמר כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח (משלי א׳ י״ט). מה עשה הדיין ביקש שטר מכירה של אותה חורבה שלש שנים משבעה דורות ומצא יורש לאותו מטמון והחזיר הממון לבעליו, ועל אותה שעה אמר דוד אמת מארץ תצמח (תהלים פ״ה י״ב), מיד נתרצה להם הקב״ה ואמר להם סלחתי. באותה שעה נפל יונה על פניו ואמר לפני הקב״ה רבש״ע שא נא לחטאתי ומחול לעוני שברחתי מלפניך לים שלא הייתי יודע מעשיך, ועכשיו ידעתי כח מעשיך וגבורותיך שנאמר כי ידעתי כי אתה ה׳ אל רחום וחנון, אמר לו הקב״ה אתה לא חסת על כבודי וברחת מלפני האלהים אבל אני חסתי על כבודך והצלתיך ממצולות ים ועשיתי עמך פלאים והצלתיך מבטן שאול וכו' (מכאן ואילך הוא העתקה מפרקי דר״א פ״י בחמישי וכו׳ עד ועליהם אומר על גרי הצדק, שהוא בנוסחא א'), מרוב חמה שהיה ליונה במעי הדגה נשרפו בגדיו וכל שערות גופו וראשו וזקנו, והיו זבובים ויתושים ונמלים ופרעושים שרויים עליו ומצערין אותו מכל צד, עד שביקש נפשו למות שנאמר קח נא את נפשי ממני, מיכן אמרו חכמים כל מי שיש בידו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש, או להחזירו בתשובה ואינו מחזירו סוף בא לידי צער גדול, והקב״ה מה עשה העלה קיקיון על ראש יונה בלילה כשהוא נם ובשחרית עלו עליו מאתים ושבעים וששה עלים וכל עלה ועלה ארבע זרת וטפח, וארבעים איש יכולין לישב בצל הקיקיון לכבוש את השמש, זימן הקב״ה תולעת והכה את הקיקיון ויבשהו ומת והיו זבובין ויתושין שרויין עליו ומצערין אותו מכל צד, עד ששאל את נפשו למות שנאמר וישאל את נפשו למות, באותה שעה זלגו עיניו דמעות לפני הקב״ה עד שירד הקב״ה ואמר לו מפני מה אתה בוכה שמא יש לך צער על הקיקיון שלא עמלת בו ולא גידלתו ולא הכנסת בתוכו זבלין ולא השקיתו מים, ולילה אחד היה ויבש כך חסת עליו, ואני לא אחוס על נינוה. באותה שעה נפל יונה על פניו לפני הקב״ה ואמר לפניו רבש״ע כלום היא לפניך מדת הדין? במדת רחמים תנהיג את עולמך ונאה לך תהלה שכן כתיב לה׳ אלהינו הרחמים והסליחות שנאמר כי אל רחום ה׳ אלהיך וכתיב מי אל כמוך נושא עון, וכתיב חסד ה׳ מלאה הארץ, ולא עוד אלא שאתה יושב על כסא רחמים, רחמים בימינך וסליחה וחסד מלפניך ופדות מאחריך שנאמר כי עם ה׳ החסד והרבה עמו פדות (תהלים ק״ל ג׳) וכתיב וישוב אל ה׳ וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח (ישעיה נ״ה ז'), גבורות רחמיך הרבים לא הייתי יודע וחסדיך הרבים לא הייתי מגיד, שאין מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך, יפה עשית יפה פעלת יפה רחמת, יפה חננת יפה סלחת, יפה קרעת להם שטר חובתם יפה נחמת על רעתם, מי אל כמוך וגו׳. אלא כולו תשבחות, כסאך תהלה כבודך תפארה, אשר מעשה ידך נעימים, גופך ישועה, פניך כמאיר כל אור, עיניך מקור כל זוהר, פיך אמת, שפתותיך חיים, אמת חסדך הגדול על שארית נחלתך, שאתה מקדים להם רחמים בכל עת ובכל שעה, אתה מוחל לעונם כדי ליתן עוז וכבוד לשמך שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ה׳ אלהי לעולם אודך.