ישעיהו נה:יב מדרש: עין יעקב, מדרש תהילים, אוצר מדרשים וספרי דברים

הַנְהוּ תְּרֵי מִינִים, חַד שְׁמֵיהּ: 'שָׂשׂוֹן', וְחַד שְׁמֵיהּ: 'שִׂמְחָה'. אָמַר לֵיהּ שָׂשׂוֹן לְשִׂמְחָה: אֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָךְ, דִּכְתִיב: (ישעיה לה) "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ" וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ שִׂמְחָה לְשָׂשׂוֹן: אֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָךְ, דִּכְתִיב: (אסתר ח) "שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים". אָמַר לֵיה שָׂשׂוֹן לְשִׂמְחָה: חַד יוֹמָא שַׁבְקוּךְ וְשַׁוְיוּךְ פַּרְוַונְקָא, דִּכְתִיב: (ישעיה נה) "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ". אָמַר לֵיהּ שִׂמְחָה לְשָׂשׂוֹן: חַד יוֹמָא שַׁבְקוּךְ וּמָלוּ בָּךְ מַיָּא, דִּכְתִיב: "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן". אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִין דִּשְׁמֵיהּ שָׂשׂוֹן לְרַבִּי אַבָּהוּ: עֲתִידִיתוּ דִּתְמָלוּ לִי מַיִם לְעָלְמָא דְּאַתֵּי, דִּכְתִיב: "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן". אָמַר לֵיהּ: אִי הֲוָה כְּתִיב: "לְשָׂשׂוֹן" כִּדְקָאָמַרְתְּ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב: "בְּשָׂשׂוֹן", מַשְׁכֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא מַשְׁוִינָן לֵיהּ גּוּדָא, וּמָלִינָן בֵּיהּ מַיָּא].

פן יאמר אויבי יכלתיו. אמר הקב"ה לדוד דוד באיזה טרמוסיא אתה אומר דברים הללו. אמר לו שאני בוטח בך על חסדך שנאמר (תהלים יג ו) ואני בחסדך בטחתי. באותו החסד שנאמר בך (שם קיט סד) חסדך ה' מלאה הארץ. (שם צד יח) אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני. דבר אחר ואני בחסדך בטחתי בתורה. כמה דאת אמר (משלי לא כו) ותורת חסד על לשונה. יגל לבי בישועתך. א"ר אבהו זה אחד מן המקראות הקשין שישועתו של הקב"ה היא ישועתן של ישראל. יגל לבי בישועתנו אין כתיב אלא בישועתך. אמר דוד ישועתך הוא ישועתנו. דבר אחר ואני בחסדך בטחתי בבבל. יגל לבי בישועתך במדי. אשירה לה' ביון. כי גמל עלי באדום. דבר אחר כי גמל עלי. אמר להן הקב"ה לישראל פרעו לי מה שקדמתי לכם בעולם הזה ואני אגמול לכם לעתיד לבוא. אמרתי לכם נסכו לפני בחג מים בעולם הזה וכבר קדמתי לכם (במדבר כא יז) עלי באר ענו לה. ואני פורע לכם (יואל ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. אמרתי לכם שתטלו לפני לולב ותהללו כבר קדמתי לכם (תהלים קיד ו) ההרים תרקדו כאילים. ואני פורע לכם לעתיד לבוא (ישעיה נה יב) ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה. אני אמרתי לכם תעשו לי סוכה וכבר קדמתי לכם (ויקרא כג מג) כי בסוכות הושבתי. ואני פורע לכם לעתיד לבוא (ישעיה ד ו) וסוכה תהיה לצל יומם מחורב. (איוב מא ג) מי הקדימני ואשלם. הוי אשירה לה' כי גמל עלי:

גדולה דרך ארץ שהיא שקולה כנגד כל התורה, כדדרש בר קפרא איזו היא פרשה קטנה שכל גופי התורה תלוין בה הוי אומר זו דרך ארץ שנאמר בכל דרכיך דעהו וגו׳ (משלי ג׳ ו׳). גדולה דרך ארץ שהיא שקולה כנגד כל התורה. גדולה דרך ארץ שכל מי שיש בידו ד״א הוא אהוב להקב״ה ולבריות. גדול השלום שעליו העולם קיים דתנן רשב״ג אומר על ג׳ דברים העולם קיים וכו׳. גדול השלום ששם הקב״ה שנכתב בקדושה ימחה על המים להטיל שלום בין איש לאשתו. רבי מאיר היה יושב ודורש בליל שבת והיתה אשה אחת שם ששומעת קולו וערב לה, המתינה שם עד שנשלם והלכה לביתה, ומצאה הנר שכבה, אמר לה בעלה היכן היית, אמרה לו הייתי יושבת ושומעת קולו של דרשן אחד. נשבע לה שלא תכנסי לשם עד שתרוקי בפניו. טרדה מביתו ועשתה שלשה חדשים חוצה עד ששמע רבי מאיר, בא אליה ומצאה עם הנשים אמר שמא יש בכם מי שיודעת ללחוש את העין שעיני מרדה עלי, אמרו לה שכינותיה הרי המקום כבר עשה רצונך להכשילו ותרוקי בפניו ותצא. אמר לה ריקי לי שבע פעמים ואמרי לבעלך אתה בקשת פעם אחת —כבר רקקתי ז׳ פעמים. אמרו לו תלמידיו כל כך בזית את התורה אמר להם דיו לעבד להיות כרבו. לא די למאיר שיהא שוה לקונו שהרי שמו הגדול שנכתב בטהרה ימחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שלא התחיל הקב״ה לברוא דבר בעולמו אלא בדבר שהוא שלום ואיזה זה האור שנאמר ויאמר אלהים יהי אור. ומנין שהוא שלום שנאמר יוצר אור ובורא חושך עושה שלום (ישעיה מ״ה ז׳). מכאן אמרו חז״ל נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. פירוש האור נקרא שלום לפיכך מקדימין הנר שהוא אור ושלום ליין. ר׳ שמעון בן חלפתא אומר מנין שאין כלי מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום (תהלים כ״ט א׳). גדול השלום שכשמלך המשיח בא אינו פותח תחלה אלא בשלום שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום (ישעיה נ״ב ג'). גדול השלום מן הברכה ומן השמירה שהוא מסיים בו, כיצד? יברכך ה׳, זו ברכת פרי האדמה, ולדות האדם ולדות הבהמה, וכן הוא אומר השקיפה ממעון קדשך וגו׳ (דברים כ״ו מ״ו); וישמרך, מן הגייסות וכה׳׳א אמונים נוצר ה׳ (תהלים ל״א כ״ד); יאר ה׳ פניו אליך, אלו טעמי תורה ודקדוקיה, וכן הכתוב אומר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו' כ״ג); ויחנך, שימשוך עליך חוט של חסד וכה״א וראו כל עמי הארץ וגו׳ (דברים כ״ח י׳) ישא ה׳ פניו אליך, שאם ידין עונותיך כנגד זכיותיך ביום הדין יכריע לך כף מאזנים של זכיות וכה״א נשאת עון עמך וגו' ואעפ״כ השלום חביב מכלם שהוא באחרונה שנאמר וישם לך שלום. גדול השלום שניתן לבעלי תשובה שנאמר בורא ניב שפתים שלום שלום (ישעיה נ״ו י״ט). גדול השלום ששמו של הקב״ה נקרא שלום שנאמר ויקרא לו ה׳ שלום (שופטים ו׳ כ״ד). מכאן אמרו חז"ל שאין שואלין בשלום לא בבית הכסא ולא בבית המרחץ ולא במקום הטנופת. וגרסינן באבות דר״נ הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו׳, מלמד שהיה אהרן שואל בשלום בוגדי ישראל ורשעי ישראל, וכשהיה אחד מהם מבקש לעשות עבירה היה אומר: אוי לי מחר יבא אהרן ושואל בשלומי האיך אני משיבו והיה בוש ולא היה סורח. וכן איש שהיה צוהב (מכעיס) את חבירו היה אהרן הולך אצלו ואומר לו בני למה צהבת חבירך, עתה בא אצלי והיה בוכה ומתחנן ואומר אוי לי שצהבתי את חבירי שהוא גדול ממני —שהרי עומד בשוק, לך בחסדך ובקש ממנו מחילה. וכך היה אומר לחבירו. כיון שיצאו לשוק ופגעו זה בזה היו מגפפין ומנשקין זה את זה. וכך היה אהרן עושה כל הימים עד שהיה מטיל שלום בין איש לחבירו. וכן איש שהיה צוהב את אשתו ומשלחה מביתו היה אהרן עושה שלום ביניהם, אם סרח האיש על האשה אומר לה אהרן הריני עורבו שלא יכה אותך יותר ולא יקללך מעתה, וכן אומר לאיש הריני עורבה שאינה סורחת עליך מעתה, וכן היה עושה כל הימים עד שעושה שלום בין איש לאשתו והיתה האשת מתעברת ויולדת ואומרת לא ניתן לי הבן הזה אלא בזכות אהרן והיו קורין שמו אהרן. ואמרו חז״ל יותר משלשת אלפים בישראל היה שמם אהרן, וכשמת חלצו יותר מכ״ד אלפים בנים ובני בנים ולכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (במדבר כ׳ כ"ט). ועוד דרש בר קפרא שאפילו העליונים צריכין לשלום שנאמר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כ״ה ב׳) כיצד, הרקיע הוא של מים שנאמר המקרה במים עליותיו (תהלים ק"ד ג׳) והכוכבים הם של אש שנאמר הללוהו כל כוכבי אור, והם בשלום זה עם זה, לא הם מרתיחין את הרקיע ולא הרקיע מכבה אותם, לכך נאמר עושה שלום במרומיו. המלאכים הללו גופיהן ברואים מן המים וקפואין ועומדין כזכוכית שנאמר וגויתו כתרשיש וראשיהן של אש שנאמר ומראיהם כמראה הבזק (יחזקאל א׳ י״ד), וכתיב ועיניו כלפיד אש, לא זה מרתיח את זה ולא זה מכבה את זה, הה״ד עושה שלום במרומיו. מעולם לא ראתה המה פגימתה של לבנה ולא פגימת הקשת, אלא כשהלבנה מתחלת לחסר מתחלה חסרה מן הצד הרחוק מן החמה, והקשת לעולם אחורי החמה, שאילו היתה לפניה היו אומרים עובדי החמה ראו כחו של אלהינו שהקשת לפניו ויורה חצים, ויתחזקו ידי עובדי ע״ז. ד״א עושה שלום במרומיו, הכריע בין העליונים והתחתונים, כיצד? ביום ראשון ברא השמים והארץ מן העליונים ומן התחתונים, בשני ברא מן העליונים שנאמר יהי רקיע, בשלישי ברא מן התחתונים שנאמר תדשא הארץ, ברביעי ברא מן העליונים שנאמר יהי מאורות, בחמישי ברא מן התחתונים שנאמר תוצא הארץ, בששי ברא את האדם, אמר אם אני בוראו מן העליונים הרי זו מוספת על התחתונים בריה אחת, מה עשה? בראו מן העליונים ומן התחתונים שנאמר וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר, הרי מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים, לכך נאמר עושה שלום במרומיו. ומה אם העליונים שאין ביניהם לא שנאה ולא קנאה ולא תחרות צריכין שלום, תחתונים שיש בהם כל המדות הללו עאכו״כ. גדול השלום שלא שבח הקב״ה לאהרן אלא בשלום שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב' ה׳), ונתן לו מה שלא נתן לשום אדם ואפילו למקצת מלאכי השרת, שיכנס לפני ולפנים מה שאין אדם יכול ליכנס לשם אפילו אותם שכתוב בהם ודמות פניהם פני אדם, שנאמר וכל אדם לא יהיה וגו׳ (ויקרא ט״ז י״ז). גדול השלום שבו נתבשר דוד שנאמר ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים וגו׳ (דהי״א י״ב י״ט). גדול השלום שהוא קודם לשבחו של הקב״ה שכן מצינו כשבא יתרו אצל מרע״ה לא פתח לו לא ביציאת מצרים ולא בקריעת ים סוף ולא בעשרת הדברות ולא במן ולא בשליו אלא בשלום, שנאמר וישאלו איש לרעהו לשלום, ואח״כ ויספר משה וגו׳ (שמות י״ח ז׳). גדול השלום שכל מצות שעושין הרשעים בעוה״ז נותן להם שכרם בעוה״ז כגון חיים ובנים ועושר ונכסים חוץ מן השלום שנאמר אין שלום אמר ה' לרשעים. גדול השלום שאפילו עשה אדם כמה מצות ולא עשה שלום אין בידו כלום, שכן מצינו ביהוא שעקר ע״ז מישראל והשמיד בית אחאב והרג לאיזבל, ולפי שלא עלה בידו שלום כאילו לא עשה כלום, שנאמר וילך רוכב הסוס לקראתו ויאמר כה אמר המלך השלום, ויאמר יהוא מה לך ולשלום סוב אל אחרי (מ"ב ט׳ י׳ח). גדול השלום שהוא קודם למלחמת הרשות, כדגרסינן באלה הדברים רבה וקראת אליה לשלום, ראה כמה כחו של שלום כשפרע הקב״ה לעמון ומואב מנע מהם השלום שנאמר לא תדרוש שלומם וגו׳ (דברים כ״ג ז׳), וגרסינן בעירובין ירושלמי א״ר יהושע הלוי מפני מה מערבין בחצרות מפני דרכי שלום, מעשה באשה אחת שהיתה שנואה לחברתה, שלחה עירובה ביד בנה נסבתיה וגפפתיה ונשקתיה, אתא לגבי אימיה אישתעי לה עובדא, אמרה הכדין רחימת לי ולא הוות ידענא, מתוך כך עשו שלום ביניהם, הה״ד וכל נתיבותיה שלום (משלי ג׳ ט"ז). גדול השלום שלא גלו אבותינו עד שהניחו השלום ותפסו המחלוקת לפיכך גלו לבין האומות, שנאמר ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה (איכה ג' י״ז), ומיום שחרב ביהמ"ק נתמעט השלום שנאמר ונדמו נאות השלום (ירמיה כ״ה ל״ו). ואנו חייבים לדרוש איש בשלום רעהו, וכן אנו חייבים לדרוש את שלום ירושלם ובית קדשנו ותפארתנו, שנאמר ודרשו את שלום העיר וגו׳ כי בשלומה יהיה לכם שלום (שם כ״ט ז׳). וכשיבא מלך המשיח שיגלה במהרה בימינו בשלום ויושיע אותנו, שנאמר כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון וגו׳ (ישעיה נ״ה י״ב), וכתיב ושמתי פקדתך שלום (שם ט׳ ט״ז). וברכת הארץ בשלום שנאמר כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה (זכריה ח׳ י״ב). ארץ ישראל מתרוממת בשלום שנאמר השם גבולך שלום (תהילים קמ״ו י״ד). ובזכות השלום הקב״ה מכין כסאו של דוד שנאמר יפרח בימיו צדיק ורוב שלום (שם ע״ב ז׳). וכן בשלום מכין כסאו וכסא זרעו אחריו ובונה לו בית נאמן לעולם שנאמר מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם (שם י״ח נ״א).