ישעיהו נו:ו מדרש: במדבר רבה ואוצר מדרשים

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וגו', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קמו, ח ט): ה' אֹהֵב צַדִּיקִים וגו', כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי ח, יז): אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב, ל): כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד, הֵם אוֹהֲבִים אוֹתִי וְאַף אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם. וְלָמָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב צַדִּיקִים, שֶׁאֵינָן נַחֲלָה, אֵינָם מִשְׁפָּחָה, אַתְּ מוֹצֵא הַכֹּהֲנִים בֵּית אָב הֵם, הַלְוִיִּם בֵּית אָב הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, יט כ): בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת ה', בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת ה', אִם מְבַקֵּשׁ אָדָם לִהְיוֹת כֹּהֵן אֵינוֹ יָכוֹל, לִהְיוֹת לֵוִי אֵינוֹ יָכוֹל, לָמָּה, שֶׁלֹא הָיָה אָבִיו לֹא כֹּהֵן וְלֹא לֵוִי, אֲבָל אִם מְבַקֵּשׁ אָדָם לִהְיוֹת צַדִּיק, אֲפִלּוּ גּוֹי יָכוֹל הוּא, שֶׁאֵינוֹ בֵּית אָב, לְכָךְ הוּא אוֹמֵר (תהלים קלה, כ): יִרְאֵי ה' בָּרְכוּ אֶת ה', בֵּית יִרְאֵי ה' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא יִרְאֵי ה', אֵינָן בֵּית אָב אֶלָּא מֵעַצְמָם נִתְנַדְּבוּ וְאָהֲבוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָם, לְכָךְ נֶאֱמַר, ה' אֹהֵב צַדִּיקִים וגו', הַרְבֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת הַגֵּרִים, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ צֹאן, וְהָיְתָה יוֹצֵאת בַּשָֹּׂדֶה וְנִכְנֶסֶת בָּעֶרֶב, כֵּן בְּכָל יוֹם, פַּעַם אֶחָד נִכְנַס צְבִי אֶחָד עִם הַצֹּאן הָלַךְ לוֹ אֵצֶל הָעִזִּים הָיָה רוֹעֶה עִמָּהֶם, נִכְנְסָה הַצֹּאן לַדִּיר, נִכְנַס עִמָּהֶם, יָצָאת לִרְעוֹת יָצָא עִמָּהֶם, אָמְרוּ לַמֶּלֶךְ הַצְּבִי הַזֶּה נִלְוֶה עִם הַצֹּאן, וְהוּא רוֹעֶה עִמָּהֶם, כָּל יוֹם וָיוֹם יוֹצֵא עִמָּהֶם וְנִכְנָס עִמָּהֶם, הָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ, בִּזְּמַן שֶׁהוּא יוֹצֵא לַשָֹּׂדֶה הָיָה מְפַקֵּד מִרְעֶה יָפֶה לִרְצוֹנוֹ, לֹא יַכֶּה אָדָם אוֹתוֹ הִזָּהֲרוּ בּוֹ, וְאַף כְּשֶׁהוּא נִכְנָס עִם הַצֹּאן הָיָה אוֹמֵר לָהֶם תְּנוּ לוֹ וְיִשְׁתֶּה, וְהָיָה אוֹהֲבוֹ הַרְבֵּה, אָמְרוּ לוֹ מָרִי כַּמָּה תְּיָשִׁים יֵשׁ לָךְ כַּמָּה כְּבָשִׂים יֵשׁ לָךְ כַמָּה גְּדָיִים יֵשׁ לָךְ, וְאֵין אַתּ מַזְהִירֵנוּ, וְעַל הַצְּבִי הַזֶּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם אַתְּ מְצַוֵּנוּ. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, הַצֹּאן רוֹצָה וְלֹא רוֹצָה, כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ לִרְעוֹת בַּשָֹּׂדֶה כָּל הַיּוֹם וְלָעֶרֶב לָבוֹא לִישֹׁן בְּתוֹךְ הַדִּיר, הַצְּבָיִים בַּמִּדְבָּר הֵם יְשֵׁנִים, אֵין דַּרְכָּם לִכָּנֵס לְיִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם, לֹא נַחֲזִיק טוֹבָה לָזֶה שֶׁהִנִּיחַ כָּל הַמִּדְבָּר הָרָחָב הַגָּדוֹל בִּמְקוֹם כָּל הַחַיּוֹת וּבָא וְעָמַד בֶּחָצֵר. כָּךְ אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהַחֲזִיק טוֹבָה לַגֵּר שֶׁהִנִּיחַ מִשְׁפַּחְתּוֹ וּבֵית אָבִיו וְהִנִּיחַ אֻמָּתוֹ וְכָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וּבָא לוֹ אֶצְלֵנוּ. לָכֵן הִרְבָּה עָלָיו שְׁמִירָה, שֶׁהִזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַצְמָם מֵהֶם שֶׁלֹא יַזִּיקוּ לָהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים י, יט): וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, (שמות כב, כ): וְגֵר לֹא תוֹנֶה וגו', וּכְשֵׁם שֶׁחִיְּבָה תּוֹרָה לַגֹּזֵל לַחֲבֵרוֹ תַּשְׁלוּם מָמוֹן וְקָרְבַּן אֵיל הַכִּפֻּרִים, כֵּן חִיְּבָה תּוֹרָה לַגֹּזֵל אֶת הַגֵּר לְשַׁלֵּם לוֹ מָמוֹנוֹ, וְיָבִיא קָרְבַּן אֵיל הַכִּפֻּרִים, שֶׁכֵּן כְּתִיב: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, וְהַפָּרָשָׁה הַזּוֹ בְּגוֹזֵל הַגֵּר אֲמוּרָה, דִּכְתִיב (תהלים קמו, ט): ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים, שֶׁהִרְבָּה בִּשְׁמִירָתָם כְּדֵי שֶׁלֹא יַחְזְרוּ לְסוּרָן. חֲבִיבִין הַגֵּרִים שֶׁבְּכָל מָקוֹם הַכָּתוּב מַקִּישׁ אוֹתָם כְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, ח): וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב וגו', נֶאֶמְרָה אַהֲבָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה', וְנֶאֶמְרָה אַהֲבָה בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, יח): וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה, נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, נִקְרְאוּ גֵּרִים עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, יג): מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים, נֶאֱמַר רָצוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כח, לח): וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן וגו', וְנֶאֱמַר רָצוֹן בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נו, ז): עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי וגו'. נֶאֱמַר שֵׁרוּת בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא, ו): וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ וגו', וְנֶאֱמַר שֵׁרוּת בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נו, ו): וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים וגו'. נֶאֱמַר שְׁמִירָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא, ה): ה' שֹׁמְרֶךָ וגו', נֶאֱמַר שְׁמִירָה בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמו, ט): ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַרְבַּע כִּתּוֹת הָעוֹמְדוֹת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ה): זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי וגו', זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי, הֲרֵי כֻּלּוֹ לַמָּקוֹם לֹא נִתְעָרֵב בּוֹ חֵטְא, (ישעיה מד, ה): וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב, אֵלּוּ גֵּרֵי צֶדֶק, (ישעיה מד, ה): וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה', אֵלּוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, (ישעיה מד, ה): וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה, אֵלּוּ יִרְאֵי שָׁמַיִם. הָא לָמַדְנוּ שֶׁהַגֵּרִים הֲרֵי הֵם כְּיִשְׂרָאֵל, וּלְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וגו'.

תביאמו ותטעמו, אמרו חז״ל ישתבח שמו של הקב״ה שמרוב אהבה שאהב את ישראל קרא להם בני בכורי. בוא וראה כמה חסדיו של הקב״ה, עבד לובש את רבו אבל הקב״ה לובש את ישראל, שנאמר ואלבישך רקמה (יחזקאל ט"ז), עבד רוחץ אדוניו אבל הקב״ה רוחץ את ישראל שנאמר וארחצך במים, עבד נועל את אדוניו אבל הקב״ה נועל את ישראל שנאמר ואנעלך תחש. ועל כל זאת כשגלו למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה, גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כסאי בעילם, גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי בבלה, ועתיד הקב"ה להחזיר את ישראל להר קדשו שנאמר והביאותים אל הר קדשי (ישעיהו נ״ו:ו׳-ז׳), וכתיב בתריה ונטעתים על אדמתם (סוף עמוס). כיון שראה משה אהבתו של הקב״ה שאהב את ישראל, אמר לפניו רבש״ע תביאם ותטעם שם ותהיה אותה נטיעה שלמה שלא תהיה לה נתישה לעולם, ותוריד ירושלם מן השמים ולא תהרוס אותה לעולם, ותכנס גליותיהם של ישראל לתוכה וישבו עליה לבטח, לכך נאמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך.

גדולה שבת שהיא שקולה כנגד כל המצות, שכל המחלל שבת בפרהסיא או עובד ע״ז שניהם כגוים לכל הדברים. גדולה שבת שנתנה הקב״ה לבחון בה גירי הצדק, שהרי לא פירש מתרי״ג מצות אלא שבת בלבד שנאמר ובני הנכר הנלוים וגו׳ כל שומר שבת וגו׳ (ישעיה נ״ו ו׳). גדולה שבת שאין כ״ג נכנס לעבודה אחר משיחתו ער שתעבור עליו השבת שנאמר שבעת ימים ילבשם הכהן (שמות כ״ט ל׳). גדולה שבת כשנתדלדלו ישראל ממעשים טובים לא עמדה להם אלא זכות השבת שנאמר ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים (מ״א כ׳ כ״ט) עד שתעבור עליהם השבת. ובימי יאשיהו היא שעמדה להם שנאמר בשבועות (כן הגירסא בס׳ ראשית חכמה, ושבועות היינו שבתות, ועל זה נאמר באי השבת עם יוצאי השבת (דהי"ב כ״ג ח׳) כי הוראת שבת היא שבוע. וגירסת יעלינעק "שביעית" אולי ע״ש שנאמר שם בפסוק א׳ בשנה השביעית, אך אין לזה מובן כלל) שהזכיר להם השבת. גדולה שבת שאינה נדחית אלא מפני סכנת נפשות כגון חולה מסוכן או תינוק שנפל לים או לנהר או לבור או כיוצא בזה.