ישעיהו נז:יג מדרש: תנחומא בובר, עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ואגדת בראשית

[וישב יעקב]. זש"ה בזעקך יצילוך קבוציך (ישעיה נ זיג), מהו, אלו המלאכים שניתנו לשמרו בשעה שיצא לילך לארם נהרים, שאין המלאכים המשמשין בארץ ישראל, משמשין בחוצה לארץ ולא של חוצה לארץ בארץ ישראל, כך יעקב ראה עולים ויורדים אחרים לילך עמו לחוצה לארץ, וכשבא לחזור קרא הקב"ה לאותן המלאכים שהיו משמשין אותו בארץ, אמר להם הרי יעקב חוזר, צאו ונצא לאנפטי שלו (פי' תחום), למה הדבר דומה, למלך שיצא בנו למדינת הים ליקח אשה, אחר ימים בא לחזור לבית אביו, אמר המלך לאפסיקין שלו (פי' לחייל) בואו ונצא לאנפטי של בני, כך כשבא יעקב לחזור לבית אביו, קרא הקב"ה למלאכי השרת, אמר להם בואו ונצא לאנפטי של יעקב, כיון שתלה יעקב עיניו ראה אותן, שנאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים וגו' (בראשית לב ב), כשראה אותן יעקב מנין שהיו משמשין אותו בארץ ישראל, שנאמר ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה (שם שם ג), לכך נאמר בזעקך יצילוך קבוצך אלו המלאכים, ואת כולם ישא רוח (ישעיה נז יג), אלו עשו ואלופיו, שנאמר וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (בראשית לו ז), והחוסה בי ינחל ארץ (ישעיה שם) זה יעקב, שנאמר וישב יעקב.

פב אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבִּין, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: חַס־וְשָׁלוֹם, שֶׁאֲפִלּוּ מָצְאוּ סֻבִּין לֹא יָצְאוּ, וְאֶלָּא מִפְּנֵי מַה נֶּעֶנְשׁוּ? שֶׁהָיָה לָהֶם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרָם וְלֹא בִּקְשׁוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ז:י״ג) "בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ". אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מָעוֹת בְּזוֹל וּפֵרוֹת בְּיֹקֶר, אֲבָל מָעוֹת בְּיֹקֶר, אֲפִלּוּ עָמְדוּ אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע, יוֹצְאִין! דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְהִירְנָא, כַּד הֲווּ קַיְמִין אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע וַהֲווּ נְפִישֵׁי נְפִיחֵי כָפָן בִּטְבֶרְיָא, מִדְּלֵית אִיסָר. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְהִירְנָא*), כַּד לָא הֲווּ מִתְגָּרִין פּוֹעַלַיָא לְמַדְנַח קַרְתָּא, מֵרֵיחַ פִּיתָּא [מַיְתִּין]. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְהִירְנָא, כַּד הֲוָה בָּצַע יְנוּקָא חֲרוּבָא, וַהֲוָה נָגִיד חוּטָא דְּדוּבְשָׁא עַל תְּרֵין דַּרְעוֹהִי. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: נְהִירְנָא, כַּד הֲוָה נָטִיל עוֹרְבָא בִּשְׂרָא, נָגִיד חוּטָא דְּמִשְׁחָא מֵרֵישׁ שׁוּרָא וְעַד לְאַרְעָא. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְהִירְנָא, כַּד הֲווּ מְטַיְלִין טַלְיָא וְטַלְיָתָא בְּשׁוּקָא, כְּבַר שִׁית־עֶשְׂרֵה וּכְבַר שְׁבַע־עֶשְׂרֵה, וְלָא הֲווּ חֲטָאָן. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְהִירְנָא, כַּד הֲווּ אַמְרִין בֵּי מִדְרָשָׁא, דְּמוֹדִי לְהוֹן, נָפַל בִּידֵיהוֹן, דְּמִתְרָחִיץ עֲלֵיהוֹן, דִּילֵיהּ דִּילְהוֹן.

אמר ר׳ חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה חס ושלום שאפילו מצאו סובין לא יצאו ואלא מפני מה נענשו שהיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו שנאמר (ישעיה נז יג) בזעקך יצילוך קבוציך. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר אפילו עמדו ארבעה סאין בסלע יוצאין דאמר רבי יוחנן נהירנא כד הוו קיימין ארבעה סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר ואמר רבי יוחנן נהירנא כד לא הוו מתגרין פועליא למדנח קרתא מריח פתא מייתין. ואמר רבי יוחנן נהירנא כד הוה בצע ינוקא חרובא והוה נגיד חוטא דדובשא על תרין דרעוהי. ואמר רבי יוחנן נהירנא כד הוה נפיל עורבא בשרא ונגיד חוטא דמשחא מריש שורא ועד לארעא. ואמר רבי יוחנן נהירנא כד הוו מטיילין טליא וטליתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שבע עשרה ולא הוו חטאין. ואמר רבי יוחנן נהירנא כד הוו אמרין בי מדרשא דמודי להון נפל בידיהון דמתרחיץ עליהון דיליה דילהון: