כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֵ֣י זֶ֠ה סֵ֣פֶר כְּרִית֤וּת אִמְּכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שִׁלַּחְתִּ֔יהָ א֚וֹ מִ֣י מִנּוֹשַׁ֔י אֲשֶׁר־מָכַ֥רְתִּי אֶתְכֶ֖ם ל֑וֹ הֵ֤ן בַּעֲוֺנֹֽתֵיכֶם֙ נִמְכַּרְתֶּ֔ם וּבְפִשְׁעֵיכֶ֖ם שֻׁלְּחָ֥ה אִמְּכֶֽם׃
איכה רבה
הָיְתָה כְּאַלְמָנָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הֵם לֹא פָּלְשׁוּ אַחַר מִדַּת הַדִּין, וְהִיא לֹא פָּלְשָׁה אַחֲרֵיהֶם. הֵם לֹא פָּלְשׁוּ אַחַר מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, א): וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, מִתְאֹנְנִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּמִתְאֹנְנִים. (הושע ה, י): הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גְּבוּל, מַסִּיגֵי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּמַסִּיגֵי. (הושע ד, טז): כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה, כִּי פָּרָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּפָרָה סֹרֵרָה, וּמִדַּת הַדִּין לֹא פָּלְשָׁה אַחֲרֵיהֶם, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה, הָיְתָה אַלְמָנָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּאַלְמָנָה, כְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָה לִמְדִינַת הַיָּם וְדַעְתּוֹ לַחֲזֹר אֵלֶיהָ. (איכה ב, ד): דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב, אוֹיֵב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּאוֹיֵב. הָיָה ה' כְּאוֹיֵב, אוֹיֵב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּאוֹיֵב. דָּבָר אַחֵר, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה, רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא וְרַבָּנָן, רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְּבָא אָמַר לְאַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה תּוֹבַעַת מְזוֹנוֹתֶיהָ וְלֹא הָיְתָה תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ. וְרַבָּנָן אָמְרִין לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל מַטְרוֹנָה וְכָתַב לָהּ גִּטָּהּ וְעָמַד וַחֲטָפוֹ מִמֶּנָּהּ, וְכָל זְמַן שֶׁהָיְתָה מְבַקֶּשֶׁת לִנָּשֵׂא לְאַחֵר הָיָה אוֹמֵר לָהּ הֵיכָן גִּטֵּךְ, וְכָל זְמַן שֶׁהָיְתָה תּוֹבַעַת מְזוֹנוֹתֶיהָ הָיָה אוֹמֵר לָהּ וְלֹא כְבָר גֵּרַשְׁתִּיךְ, כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְבַקְּשִׁים לַעֲבֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הָיָה אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה נ, א): אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם, וְכָל זְמַן שֶׁמְּבַקְּשִׁים לַעֲשׂוֹת לָהֶם נִסִּים כְּבַתְּחִלָּה, אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר גֵּרַשְׁתִּי אֶתְכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ג, ח): שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ. דָּבָר אַחֵר, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה, רַבִּי עֲקִיבָא וְרַבָּנָן, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַלְמָנָה, וְאַתָּה אוֹמֵר כְּאַלְמָנָה, אֶלָּא אַלְמָנָה מֵעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְלֹא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין. וְרַבָּנָן אָמְרִין אַלְמָנָה מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ, וְלֹא מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נא, ה): כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו.
מדרש אגדה
במדבר סיני באהל מועד וגו'. לכך הוצרך הכתוב לומר באהל מועד בשנה השנית, כאדם שנכנס עם כלתו לחופה וכותב לה כתובה וחותם בה הזמן והמקום, כך עשה הקב"ה שעד עכשיו לא כתב להם לא כתובה ולא גט, אבל עכשיו כתב להם כתובה ולא כתב להם גט, והיינו דקא אמר הנביא איזה ספר כריתות אמכם (ישעי' נ א):
מדרש תנחומא
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא שֶׁאֲנִי חַיָּב לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם אֲנִי מְמַשְׁכֵּן לָהֶן מִקְדָּשִׁי, אֶלָּא עֲוֹנוֹתֵיכֶם גָּרְמוּ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר ה' אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנוֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם (ישעיה נ, א). וְכֵן הִתְנֵיתִי עִם מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם, אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, שֶׁאִם עָבְרוּ עַל הַמִּצְוֹת, אֲנִי מְמַשְׁכְּנָן שְׁתֵּי מַשְׁכּוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם חָבֹל תַּחְבֹּל. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: עַד מָתַי? אָמַר לוֹ: עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה (מלאכי ג, כ).