ישעיהו סא:ט מדרש: אוצר מדרשים, שיר השירים רבה, תנחומא בובר ומדרש תנחומא

זרזיר (מין עורב, חולין ס"ב. וס"ה.) מה הוא אומר? וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה׳ (ישעיה ס"א ט').

אָמַר רַבִּי אָבוּן מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ שָׁרָב יוֹצֵא עָלֶיהָ וְהִיא כְּמוּשָׁה, יָצָא טַל הִיא מַפְרַחַת, כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁצִּלּוֹ שֶׁל עֵשָׂו קַיָּם כִּבְיָכוֹל נִרְאִין כְּמוּשִׁין בָּעוֹלָם הַזֶּה, עָבַר צִלּוֹ שֶׁל עֵשָׂו, יִשְׂרָאֵל מַרְטִיבִין וְהוֹלְכִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יד, ו): אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה, מָה הַשּׁוֹשַׁנָּה הַזּוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם אֶלָּא גַּב רֵיחָהּ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָן בְּטֵלִין אֶלָּא גַּב מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא לְרֵיחַ, כָּךְ לֹא נִבְרְאוּ הַצַּדִּיקִים אֶלָּא לִגְאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ עוֹלָה לְשֻׁלְחַן מְלָכִים תְּחִלָּה וָסוֹף, כָּךְ יִשְׂרָאֵל, הֵן הֵן לְעוֹלָם הַזֶּה, הֵן הֵן לָעוֹלָם הַבָּא. מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ נִכֶּרֶת בֵּין הָעֲשָׂבִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִכָּרִין בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא, ט): כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם. מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ מְתֻקֶּנֶת לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְתֻקָּנִים לַגְּאֻלָּה שֶׁל מָחָר. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, כְּשֶׁהֱיִיתֶם בְּמִצְרַיִם הֱיִיתֶם דּוֹמִין לְשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, עַכְשָׁיו שֶׁאַתֶּם נִכְנָסִין לְאֶרֶץ כְּנַעַן הֱיוּ דּוֹמִין לְשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, תְּנוּ דַּעְתְּכֶם שֶׁלֹא תַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂה אֵלּוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֵלוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא יח, ג): כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וגו'.

אמר הקב"ה במה שהטבתי להם בו הכעיסו אותי, שנאמר מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי וגו' (ישעיה ה ד), הלכו המרגלים וראו את הארץ, ואת מוצא שבכל מקום שישראל הולך ניכר הוא, שנאמר כל רואיהם יכירום וגו' (שם סא ט), אלא אמר הקב"ה אם רואים הם הורגים אותם, אלא מה אני עושה, על כל מדינה ומדינה שהיו המרגלים נכנסים לתוכה, היה ראש המדינה ניגף, או מלכה [היה ניגף], כדי שיהו עסוקים להוציא מתיהם, ואינם נותנין דעתם למרגלים, שלא יהרגו אותם, נכנסים וראו את הארץ, ובדקו אותה שהיא יפה, ראה טובה מה שעשיתי עמהם, ובה הכעיסו אותי, כשבאו אצל משה ואצל ישראל, מה אמרו, הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וגו' (במדבר יג לב), התחיל הקב"ה צווח מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי וגו'.