כִּ֤י כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ וּכְגַנָּ֖ה זֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ כֵּ֣ן ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה נֶ֖גֶד כָּל־הַגּוֹיִֽם׃
מדרש שכל טוב
והיה זרעך כעפר הארץ. ואם תאמר מה אני צריך לכולהו, לכך נאמר והיה זרעך כעפר הארץ, מה עפר אינו מתברך אלא במים, כך בניך אינם מתברכין אלא בתורה, שנמשלת למים שנא' הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה א). ומה עפר הארץ מכלה מיני מתכות והוא קיים, אף בניך מכלין את המלכיות והן קיימין, ומה עפר הוא יסוד העולם, אף בניך הן יסוד העולם, ומה עפר הארץ עשוי דייש לכל ומצמחת, אף בניך עשויין דייש למלכיות ומצמיחין זש"ה אשר אמרו לנפשיך שחי ונעבורה ותשימי (בארץ) [כארץ] גיווך וכחוץ לעוברים (שם נא כג), והקב"ה מצמיחן ומחליץ עצמותיהן, דכתיב כי כארץ תוציא צמחה וגו' (ישעיה סא יא):
פסיקתא דרב כהנא
[ה] בעשרה מקומות נקראו ישר' כלה, שש על ידי שלמה, ושלש על ידי ישעיה, ואחת על ידי ירמיה. שש על ידי שלמה, אתי מלבנון כלה (שה"ש ד:ח), ליבבתיני אחותי כלה (שם ט), מה יפו דודיך אחותי כלה (שם י), נפת תטפנה שפתותיך כלה (שם יא), גן נעול אחותי כלה (שם יב), באתי לגני אחותי כלה (שם ה:א). ושלש על ידי ישעיה, כי כולם כעדי תלבשי ותקשרם ככלה (ישעיה מט:יח), והדין, כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (שם סא:י), ומשוש חתן על כלה (שם סב:ה). ואחת על ידי ירמיה, קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה (ירמיה לג:יא). וכנגדן לבש הקב"ה עשרה לבושין. ביום ביריתו של עולם, הלבוש הראשון שלבש הקב"ה של הוד והדר היה, שנ' הוד והדר לבשת (תהלים קד:א). הלבוש השיני שלבש הקב"ה ליפרע מדור המבול של גאות היה, שנ' י"י מלך גאות לבש (שם צג:א). הלבוש השלישי שלבש הקב' ליתן תורה לישר' של עוז היה, שנ' לבש י"י עוז התאזר (שם). הלבוש הרביעי שלבש הקב"ה ליפרע ממלכות בבל לבן היה, שנ' לבושיה כתלג חיור (דניאל ז:ט). הלבוש החמישי שלבש הקב"ה ליפרע ממלכות מדי של נקמה היה, שנ' וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה (ישעיה נט:יז), הרי תריי. הלבוש השביעי שלבש הק' ליפרע מלכות יוון של צדקה היה, שנ' וילבש צדקה כשירין וכובע ישועה בראשו (שם), הרי תריי. הלבוש התשיעי שעתיד הקב"ה ללבוש ליפרע ממלכות אדום אדום הוא, שנ' מדוע אדם ללבושיך (שם סג:ב). הלבוש העשירי שעתיד הקב"ה ללבוש ליפרע מגוג ומגוג הדור הוא, שנ' זה הדור בלבושו (שם א). אמרה כנסת ישר' לפני הקב"ה מכל לבושין אין לך נאה כזה, שנ' זה הדור בלבושו (שם). כי כארץ תוציא צמחה (ישעיה סא:יא). ר' פנחס ור' חלקיה בש"ר סימון כאיניש דאמ' ליה לחבריה קודשא בריך הוא יצמח לך זכו בדינך, וראו גוים צדקך (שם סב:ב). א"ר לוי לפי שבעולם הזה כל מי שהוא מפרש שמו של הב"ה חייב מיתה, שנאמ' ונוקב שם י"י מות יומת (ויקרא כד:טז), כך לעתיד לבא כל מי שהוא מפרש שמו של ירושלם חייב מיתה, שנאמ' וקורא לך שם חדש וגו' (ישעיה סב:ב). א"ר לוי ששה דברים עתיד הב"ה לחדש לעתיד לבא ואלו הן, שמים וארץ ולב ורוח ושמו של משיח ושמה של ירושלם. שמים וארץ מניין, כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה (שם סה:יז). ולב ורוח מניין, ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה (יחזקאל לו:כו). ושמו של משיח מניין, יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו (תהלים עב:יז). ושמה של ירושלם מניין, וקורא לך שם חדש (ישעיה סב:ב). א"ר לוי טובי דקרתא דשמה כשם מלכא ושם מלכא כשם אלהא. דשמה כשם מלכא, ושם העיר מיום י"י שמה (יחזקאל מח:לה). ושם מלכא כשם אלהא, בימיו תושע יהודה וישראל (ירמיה כג:ו). חסלת שוש אשיש.
מדרש תהילים
למנצח בנגינות. אלקים יחננו ויברכנו. זה שאמר הכתוב (איכה ג כב) חסדי ה' כי לא תמנו. יודעים אנו שרחמיו של הקב"ה קיימים הם ולא כלינו אותם ורחמיו עלינו שהעכו"ם אומרים (תהלים פג ה) לכו ונכחידם מגוי ולא כלו רחמיו מעלינו. לכך נאמר חסדי ה' כי לא תמנו אלא עוד גדולה מזאת שאתה מחדשנו ומעמידנו חדשים בכל בקר ובקר שנאמר (איכה ג כג) חדשים לבקרים ומתוך כך אנו יודעים שרבה אמונתך לכל באי עולם. ודבר האמונה שדברת עם אבותינו באנו בבבל העמדתנו חדשים עשתה מעט והלכה לה. וכשראה משה רבינו מלכות יון שמשעבדת אותנו התחיל להתפלל למה שהיא נופלת ביד שבטו של לוי התחיל אומר (דברים לג יא) ברך ה' חילו. לכך נאמר ברך בברכה שמברכין את בניך ומה ברכה מברכין (במדבר ו כד) יברכך ה' וישמרך. ואף כאן ברכם כן אלקים יחננו ויברכנו. ואם עשית כן (תהלים עז טו) הודעת בעמים עוזך שנאמר לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך ואין הקב"ה מושיע לישראל במעשיהם אלא להודיע גבורתו ולהודיע שמו. ואסף אומר כך (שם עו ב) נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו. ואומר (שם עז טו) אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך. ומהו העוז שהודעת לבניך גבורה לגאלם בזרוע עוזך. (שם קו ח) ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו שהקב"ה מושיע את ישראל יכול שיאמרו הגוים נושא להם פנים אלא מודים לו שנאמר יודוך עמים אלקים יודוך עמים כולם. וכן הוא אומר (ישעיה סא יא) כי כארץ תוציא צמחה. ואומר (שם סב א) למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים וגו'. ואומר (שם ב) וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך: