לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃
מדרש אגדה
ד"א ולפיד אש. זו ישועתן של ישראל, שנאמר וישועתה כלפיד יבער (ישעי' סב א):
מדרש תהילים
למנצח בנגינות. אלקים יחננו ויברכנו. זה שאמר הכתוב (איכה ג כב) חסדי ה' כי לא תמנו. יודעים אנו שרחמיו של הקב"ה קיימים הם ולא כלינו אותם ורחמיו עלינו שהעכו"ם אומרים (תהלים פג ה) לכו ונכחידם מגוי ולא כלו רחמיו מעלינו. לכך נאמר חסדי ה' כי לא תמנו אלא עוד גדולה מזאת שאתה מחדשנו ומעמידנו חדשים בכל בקר ובקר שנאמר (איכה ג כג) חדשים לבקרים ומתוך כך אנו יודעים שרבה אמונתך לכל באי עולם. ודבר האמונה שדברת עם אבותינו באנו בבבל העמדתנו חדשים עשתה מעט והלכה לה. וכשראה משה רבינו מלכות יון שמשעבדת אותנו התחיל להתפלל למה שהיא נופלת ביד שבטו של לוי התחיל אומר (דברים לג יא) ברך ה' חילו. לכך נאמר ברך בברכה שמברכין את בניך ומה ברכה מברכין (במדבר ו כד) יברכך ה' וישמרך. ואף כאן ברכם כן אלקים יחננו ויברכנו. ואם עשית כן (תהלים עז טו) הודעת בעמים עוזך שנאמר לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך ואין הקב"ה מושיע לישראל במעשיהם אלא להודיע גבורתו ולהודיע שמו. ואסף אומר כך (שם עו ב) נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו. ואומר (שם עז טו) אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך. ומהו העוז שהודעת לבניך גבורה לגאלם בזרוע עוזך. (שם קו ח) ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו שהקב"ה מושיע את ישראל יכול שיאמרו הגוים נושא להם פנים אלא מודים לו שנאמר יודוך עמים אלקים יודוך עמים כולם. וכן הוא אומר (ישעיה סא יא) כי כארץ תוציא צמחה. ואומר (שם סב א) למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים וגו'. ואומר (שם ב) וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך:
אגדת בראשית
[ב] ד"א בשנת שתים לדריוש. מה ראה הקב"ה להזכיר לציון בשנת שתים, אלא את מוצא שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון, יוסף וישראל אהב את יוסף (בראשית לז ג), וציון אוהב ה' שערי ציון (תהלים פז ב). יוסף ויוסיפו עוד שנוא אותו (בראשית לז ה) וציון נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמי' יב ח). יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים (בראשית לז ז), וציון בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו (תהלים קכו ו). יוסף ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו (בראשית לז ח), וציון אומר לציון מלך אלהיך (ישעי' נב ז). יוסף ויחלום יוסף חלום (בראשית לז ה), וציון בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו א). יוסף הבא נבוא אני ואמך וגו' (בראשית לז י), וציון אפים ארץ ישתחוו לך (ישעי' מט כג). יוסף ויקנאו בו אחיו (בראשית לז יא), וציון קנאתי (לירושלים ולציון) [לציון] קנאה גדולה (זכרי' ח ב). יוסף לך נא ראה את שלום אחיך (בראשית לז יד), וציון ודרשו את שלום העיר (ירמי' כט ז). יוסף ויראו אותו מרחוק (בראשית לז יח), וציון מרחוק ה' נראה לי (ירמי' לא ב). יוסף ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית שם שם). וציון על עמך יערימו סוד וגומר (תהלים פג ד). יוסף ויפשיטו את יוסף (בראשית לז כג), וציון והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג כו). יוסף וישליכו אותו הבורה (בראשית לז כד), וציון צמתו בבור חיי (איכה ג נג). יוסף והבור רק אין בו מים (בראשית שם שם), וציון נתנו לירמיה בבור, שנאמר ובבור אין מים כי אם טיט וגומר (ירמי' לח ו). יוסף וישבו לאכל לחם (בראשית לז כה), וציון אשור לשבוע לחם (איכה ה ו). יוסף וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור (בראשית לז כח), וציון וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו מן הבור (ירמי' לח יג), יוסף ויקרע יעקב שמלותיו (בראשית לז לד), וציון עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו (איכה ב יז). יוסף וישם שק במתניו (בראשית שם), וציון ולקרחה ולחגור שק (ישעי' כב יב). וימאן להתנחם (בראשית לז לה), וציון אל תאיצו לנחמני (ישעי' כב ד). יוסף והמדינים מכרו אותו (בראשית לז לו), וציון ובני יהודה ובני ירושלים מכרתם לבני היונים (יואל ד ו), הרי [הרעות] מה שאירע ליוסף אירע לציון. הטובות מנין, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה (בראשית לט ו), וציון הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי (איכה ב טו). יוסף איננו גדול בבית הזה ממני (בראשית לט ט), וציון ה' בציון גדול (תהלים צט ב). יוסף ויהי ה' את יוסף (בראשית לט כא), וציון והיו עיני ולבי שם כל הימים (מ"א ט ג). יוסף ויט אליו חסד (בראשית לט כא). וציון על כן משכתיך חסד. יוסף ויריצוהו מן הבור [ויגלח ויחלף שמלותיו] (בראשית מא יד), וציון אם רחץ ה' את צואת וגו' (ישעי' ד ד). יוסף וילבש אותו בגדי שש (בראשית מא מב), וציון עורי עורי לבשי עוזך ציון (ישעי' נב א). יוסף נפדה לשתי שנים, מיום שפתר חלום לשר המשקים, ויהי מקץ שנתים ימים, וציון נפדה לשתי שנים בשנת שתים לדריוש המלך (חגי א א), לפיכך דוד אומר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה (תהלים עז טז).