ישעיהו סב:ג מדרש: שיר השירים רבה ופסיקתא דרב כהנא

אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ שְׁנֵי דְבָרִים שָׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא שָׁאֲלוּ כַּהֹגֶן, עָמְדוּ הַנְּבִיאִים וְתִקְּנוּ עַל יְדֵיהֶם, יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ (הושע ו, ג): וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ, אָמְרוּ לָהֶן הַנְּבִיאִים לֹא שְׁאַלְתֶּם כַּהֹגֶן, שֶׁהַגְּשָׁמִים הַלָּלוּ סִימָן טַרְחוּת הֵן לָעוֹלָם, יוֹצְאֵי דְרָכִים מְצֵרִין בָּהֶם, מַפְרִישֵׁי יַמִּים מְצֵרִין בָּהֶם, טָחֵי גַגּוֹת מְצֵרִין בָּהֶם, דּוֹרְכֵי גִתּוֹת מְצֵרִין בָּהֶם, עוֹמְסֵי גְרָנוֹת מְצֵרִין בָּהֶם, מִי שֶׁבּוֹרוֹ מָלֵא מַיִם וְגִתּוֹ מָלֵא יַיִן מְצֵרִין בָּהֶם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ, וְעָמְדוּ הַנְּבִיאִים וְתִקְנוּ (הושע יד, ו): אֶהֱיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל. וְעוֹד אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, אָמְרוּ לָהֶם הַנְּבִיאִים לֹא שְׁאַלְתֶּם כַּהֹגֶן, הַלֵּב פְּעָמִים נִרְאֶה וּפְעָמִים אֵינוֹ נִרְאֶה, וְאֵין חוֹתָמוֹ נִגְלֶה, וְאֵיזֶהוּ כַּהֹגֶן (ישעיה סב, ג): וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה'. רַבִּי סִימוֹן בֶּן קוּזִית אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא אַתֶּם וְלֹא נְבִיאֲכֶם שְׁאַלְתֶּם כַּהֹגֶן וְכָרָאוּי, שֶׁמֶּלֶךְ בָּשָׂר וָדָם עוֹבֵר וַעֲטָרָה נוֹפֶלֶת מֵעַל רֹאשׁוֹ וּצְנִיף מְלוּכָה מֵעָלֶיהָ, וְאֵיזֶה כַּהֹגֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מט, טז): הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד, כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לִשְׁכֹּחַ כַּפּוֹת יָדָיו, כָּךְ (ישעיה מט, טו): גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ.

דָּבָר אַחֵר, שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, דָּמְיָה לְפַרְדֵּס רִמּוֹנִים, לִישָׁן בְּנֵי נַשׁ הוּא מַה שָּׁלַח פְּלוֹנִי לַאֲרוּסָתֵיהּ, רִמּוֹנִים. רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי סִימוֹן, חַד אָמַר הִיא הִכְנִיסָה לוֹ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, וְהוּא הִכְנִיס לָהּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. הִיא הִכְנִיסָה לוֹ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, מַה שֶּׁמְּפֹרָשׁ בִּוְאֵלֶּה שְׁמוֹת (שמות כה, ג ז): וְזֹאת הַתְּרוּמָה [וגו'] זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים, וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים, אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים. וְהוּא הִכְנִיס לָהּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, מַה שֶּׁמְּפֹרָשׁ בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל טז, י): וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה, רַבִּי סִימַי אָמַר פּוֹרְפִּירָא תִּרְגֵּם עֲקִילַס אִפָּלִיקְטָא. (יחזקאל טז, י): וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ, תַּחַת עוֹרוֹת תְּחָשִׁים, (יחזקאל טז, י): וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ, תַּחַת שֵׁשׁ וְעִזִּים, (יחזקאל טז, י): וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר עֲשָׂאָן מַמָּשׁ בָּעוֹלָם, וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר הִקִּיפָן עַנְנֵי כָבוֹד, הַאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יג, כב): לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, (יחזקאל טז, יא): וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי, זֶה זַיִן, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר זַיִן שֶׁנִּתַּן לָהֶם בְּחוֹרֵב, שֵׁם הַמְפֹרָשׁ חָקוּק עָלָיו, וּכְשֶׁחָטְאוּ נֻטַּל מֵהֶן, וְכֵיצַד נֻטַּל, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר מֵאֵלָיו הָיָה נִקְלַף, וְרַבָּנָן אָמְרִין מַלְאָךְ יָרַד וּקְלָפוֹ. (יחזקאל טז, יא): וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ, אֵלּוּ שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית שֶׁחָקוּק עֲלֵיהֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות לב, טז): וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וגו'. (יחזקאל טז, יא): וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ו, כא): קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד, (יחזקאל טז, יב): וָאֶתֵּן נֶזֶם, זֶה נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, (יחזקאל טז, יב): וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ, זֶה הַצִּיץ, דִּתְנֵינַן הַצִּיץ דּוֹמֶה לְטַס שֶׁל זָהָב וְרָחָב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת וּמֻקָּף מֵאֹזֶן לְאֹזֶן. (יחזקאל טז, יב): וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ, זוֹ הַשְּׁכִינָה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה סב, ג): וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה'. וּכְתִיב (מיכה ב, יג): וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם. וְאִלֵּין תְּלָתֵי אַחְרָנְיָיאתָא מָה אִינוּן (יחזקאל טז, יג יד): וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם. כְּפָרִים עִם נְרָדִים, רַבִּי הוּנָא אָמַר הִיא הִכְנִיסָה לוֹ שְׁלשָׁה עָשָׂר וְהוּא הִכְנִיס לָהּ שִׁשָּׁה וְעֶשְׂרִים, כְּדֶרֶךְ חָתָן לִהְיוֹת כּוֹפֵל כְּתֻבָּה שֶׁל כַּלָּה. רַבִּי אַחָא אָמַר הִיא הִכְנִיסָה לוֹ כֵּלִים וּבְשָׂמִים, וְהוּא הִכְנִיס לָהּ כֵּלִים וּבְשָׂמִים, כֵּלִים עַל יְדֵי משֶׁה וּבְשָׂמִים עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א י, י): וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. רַבִּי סִימוֹן אָמַר הִיא הִכְנִיסָה לוֹ כֵּלִים וּבְשָׂמִים בְּמִנְיָן, וְהוּא הִכְנִיס לָהּ כֵּלִים וּבְשָׂמִים שֶׁלֹא בְמִנְיָן, בָּא שְׁלֹמֹה וּפֵרַשׁ: כְּפָרִים עִם נְרָדִים.

[ח] א"ר אבהו שני דברים שאלו ישראל לפני הקב"ה ואמרו להם הנביאים לא שאלתם כראוי. שאלו ישראל, ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ (הושע ו:ג). אמרו להם הנביאים לא שאלתם כראוי, מה הגשם הזה יוצאי דרכים מצירים בו, טחי גגות מצירים בו, דורכי גיתות וגרנות מצירים בו, אלא אם בקשתם לשאול, אהיה כטל לישראל ויפרח כשושנה (שם יד:ו). ועוד שאלו, שימיני כחותם על לבך (שה"ש ח:ו), ואמרו להם הנביאים לא שאלתם כראוי, מה הלב הזה פעמי' מגולה פעמים מכוסה, אלא אם בקשתם לשאול, והיית עטרת תפארת ביד י"י וצניף מלוכה בכף אלהיך (ישעיה סב:ג). ר' סימון בר' קוי בשם ר' יוחנן, א' להם הקב"ה לא אתם ולא נביאיכם שאלתם כראוי, אלא אם בקשתם לשאול, הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד (שם מט:טז), כשם שאי איפשר לו לאדם לשכח כפות ידיו, כך גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך (שם מט:טו). חסילה.