וְאֵין־קוֹרֵ֣א בְשִׁמְךָ֔ מִתְעוֹרֵ֖ר לְהַחֲזִ֣יק בָּ֑ךְ כִּֽי־הִסְתַּ֤רְתָּ פָנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נּוּ וַתְּמוּגֵ֖נוּ בְּיַד־עֲוֺנֵֽנוּ׃
שמות רבה
דבר אחר: ועתה ה' אבינו אתה אמר להם הקב"ה: מה ראיתם עכשיו לדרשני? למעלן כתיב (שם סד): ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עונינו, כיון שראיתם עצמכם בצרה, אתם באים ואומרים אבינו אתה?! אלא, אע"פ שהכל מעשי ידי הן, איני מבקש להראות אב ויוצר, אלא למי שהוא עושה רצוני, שנאמר (שם מג): כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. דבר אחר: ועתה ה' אבינו אתה אמר להם הקב"ה: הנחתם אבותיכם אברהם יצחק ויעקב, ולי אתם קוראים אב?! אמרו לו: לך אנו מכירים כאב. משל ליתומה, שהיתה מתגדלת אצל אפוטרופוס, והיה אדם טוב ונאמן. גדלה ושמרה כראוי, בקש להשיאה, עלה הלבלר לכתוב הכתובה. אמר לה: מה שמך? אמרה: פלנית. אמר לה: ומה שם אביך? התחילה שותקת. אמר לה אפוטרופוס שלה: למה את שותקת? אמרה לו: מפני שאיני יודעת לי אב, אלא אותך, שהמגדל נקרא אב ולא המוליד. כך היתומים, אלו ישראל, שנאמר (איכה ד): יתומים היינו ואין אב. אפוטרופוס שלהם הטוב הנאמן, זה הקב"ה. התחילו ישראל קורין אותו אבינו, שנאמר (ישעיה סד): ועתה ה' אבינו אתה. אמר הקב"ה: הנחתם את אבותיכם ולי אתם קוראים אבינו?! שנאמר (שם נא): הביטו אל אברהם אביכם. אמרו לו: רבון העולם! המגדל אב ולא המוליד, שנאמר (שם סג): כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו: